בחודשים האחרונים, ברבי עברה מייקאובר רציני. הסרט החדש של "ברבי" (2023), שכבר בטריילר נראה כמו חלום פמיניסטי הוליוודי, הפך אותה מבובה של הפטריארכיה לסוכנת פמיניסטית. עוד לפני היציאה להקרנים, הקהילה הקווירית והפמיניסטית נכסה מחדש את ברבי לצידה במאבק, וההייפ סביב הסרט רק הלך וגבר. וכך, אחרי ציפייה רבה, לבושה במעיל פרווה ונעלי עקב, יצאתי נרגשת לראות את "ברבי".
הסרט מספר את סיפורה של הברבי הסטריאוטיפית (מרגו רובי) בברבילנד, שם היא חיה במטריארכיה מושלמת עם כל הברביות האחרות, וגם עם קן (ריאן גוסלינג), ועוד קנים אחרים. ברבי חיה בעולם המושלם שלה, עד שיום אחד עולות לה מחשבות על המוות, שמתלוות ברגליים שטוחות וצלוליטיס, שאינן מתקבלות בברבילנד. כדי שתחזור להיות אותה הבובה שהייתה, ברבי נאלצת לבקר את הווירד ברבי (קייט מקינון), ששולחת אותה לעולם האמיתי, לשם היא נוסעת עם קן. להפתעתם, בעולם האמיתי ברבי וקן פוגשים פטריארכיה כפי שאנחנו מכירות אותה.
ברבי, שמשוכנעת שהיא סימבול פמיניסטי וכי ברביות העצימו את כל הילדות, פוגשת בילדה בת 12 בשם סאשה (אריאנה גרינבלט), שמסבירה לה שהיא בדיוק לא. במקביל, חבורת גברים במשרדי מאטל, החברה שמייצרת את בובת ברבי (ואת הסרט), מקבלים את ההודעה שברבי הגיעה לעולם האמיתי, והם מתכננים לחטוף אותה בטענה שהיא סכנה למציאות כפי שהם מכירים אותה. למזלה של ברבי, גלוריה (אמריקה פררה), המזכירה במשרד ואמה של סאשה, מצילה את אותה מידיהם של מאטל, ויחד עם סאשה ביתה הן נוסעות חזרה לברבילנד, שבינתיים עברה הפיכה פטריארכלית והפכה ל'קן-לנד'. בעזרת גלוריה וסאשה הברביות משתלטות חזרה על ברבילנד, רק שעכשיו גם לקנים יהיה בה מקום. אך למרות הכל, ברבי מחליטה שהיא מעוניינת לחיות בעולם האמיתי.
ברבי המושיעה
שיא הסרט הוא כאשר גלוריה, סאשה וברבי מגיעות לברבילנד (או קן-דום), ומושיעות את הברביות מהפטריארכיה. ברבי חווה חוסר אונים מול הכוח האינסופי של הקנים, נראה שלא נשאר לה קצה חוט ממנו אפשר להתחיל לתקן, והיא נשכבת על הרצפה, מדוכאת, לא מצליחה לעשות כלום. לאחר נאומה המרגש של גלוריה ברבי מתאוששת ומוכנה לפעולה: הן מחליטות להרחיק את כל הברביות מהקנים, ולתת לגלוריה לשאת בפניהן את אותו הנאום כדי להזכיר להן את הזהות שלהן ללא קן.
“It is literally impossible to be a woman. You are so beautiful, and so smart, and it kills me that you don’t think you’re good enough. Like, we have to always be extraordinary, but somehow we’re always doing it wrong.
You have to be thin, but not too thin. And you can never say you want to be thin. You have to say you want to be healthy, but also you have to be thin. You have to have money, but you can’t ask for money because that’s crass. You have to be a boss, but you can’t be mean. You have to lead, but you can’t squash other people’s ideas. You’re supposed to love being a mother, but don’t talk about your kids all the damn time. You have to be a career woman, but also always be looking out for other people. You have to answer for men’s bad behavior, which is insane, but if you point that out, you’re accused of complaining.
You’re supposed to stay pretty for men, but not so pretty that you tempt them too much or that you threaten other women because you’re supposed to be a part of the sisterhood. But always stand out and always be grateful. But never forget that the system is rigged. So find a way to acknowledge that but also always be grateful. You have to never get old, never be rude, never show off, never be selfish, never fall down, never fail, never show fear, never get out of line. It’s too hard! It’s too contradictory and nobody gives you a medal or says thank you! And it turns out in fact that not only are you doing everything wrong, but also everything is your fault.
I’m just so tired of watching myself and every single other woman tie herself into knots so that people will like us. And if all of that is also true for a doll just representing women, then I don’t even know.”
מרגשת. אמריקה פררה, 2023. קרדיט: Warner Bros.
אחד הרגעים שתפס אותי הוא הניסיון להבין למה הברביות האחרות משתפות פעולה עם ההפיכה הפטריארכלית. הן שומעות את הברבי הפיזיקאית נובל אומרת "אני אוהבת לא לקבל החלטות, זה כמו יום ספא למוח שלי לנצח". בתגובה לכך, ברבי וגלוריה חוטפות אותה, ומזכירות לה שרע לה (בעזרת אותו הנאום המרגש של גלוריה). אבל האם עלה על דעתן שאולי היא דווקא יודעת מה טוב לה, ואנחנו יכולות להקשיב לה במקום להחליט עבורה?
גם יוצרות הסרט הבינו שזה מריח כמו white saviorism והכניסו בדיחה שאמורה להגחיך את העניין, אבל זה ממש לא הפך את זה לטוב יותר. וגם העובדה שגלוריה, שמגולמת על ידי אמריקה פררה, היא זו נשאה את הנאום בהחלט הפך את זה יותר קל לעיכול, אבל זה לא הופך את החטיפה של כל שאר הברביות על ידי ברבי וגלוריה ללא-אלימה או פחות מטרידה בעיניי. בסופו של דבר הן בדיוק לוקחות את חופש הבחירה עבור נשים אחרות בהנחה שהן יודעות מה יותר טוב עבורן – כמו שכל מושיע לבן יודע.
ברבי מושיעה לבנה עוד הרבה לפני הסרט. צילום: @barbiesavior
אבל האם גלוריה, שהיא לא אישה לבנה, באמת מרוויחה מכל מזה? גלוריה מתחילה כגיבורה, כמעט גיבורת על: היא מזכירה, שמראה לנו כישרון ציור יוצא דופן, ובשנייה ששומעת את מה שזוממים הבוסים שלה, היא לא מהססת והולכת להציל את ברבי, וממשיכה בהצלת כל הברביות. ולמרות זאת היא זוכה לסיום די אנטיקלמיטי – גלוריה משלימה עם גורלה כאישה 'רגילה', כאשר היא מציעה את רעיון ה'ברבי הרגילה' למאטל.
למרות שכולם מתלהבים מהרעיון שלה, אנחנו לא רואות שהיא זוכה להכרה. במקום זה, היא 'זוכה' לחזור להיות אמא – כאשר היא מסיימת את הסרט עם משפחתה באוטו, מסיעה את ברבי לבדיקה גניקולוגית – כאילו עבודה, ילדה מתבגרת ובן זוגה החצי מתפקד זה לא מספיק על הראש. כלומר, כמו דמויות נשיות רבות בהוליווד, כוחותיה רבים – אך היא לא זוכה לממש אותם. תפקידה של גלוריה הוא להיות אמא, ולתמוך בתהליך של ברבי(ות), מבלי לקבל הזדמנות עבור עצמה. גם כאשר היא נאמנה לעצמה, הייעוד שלה הוא לעזור.
אז אם תפקידה של גלוריה הוא לתמוך בתהליך של ברבי, מה התהליך הכל כך חשוב הזה שברבי עוברת? המסע שברבי יוצאת אליו הוא בעצם המסע להשיב את הפריווילגיות שאיבדה, שזה תמצית הפמיניזם הלבן. ברבי מגייסת את גלוריה כדי שתעזור לה לרתום את כולן למטרתה, בלי לראות את הגיוון בין כולן, בלי לשאול אם הן מעוניינות, אלא עם הנחת המוצא שזה יהיה טוב לכולן – כי זה טוב לה. וכמובן, שברגע שהיא מקבלת את הפריווילגיות שלה בחזרה, ברבי עדיין מרגישה ריקנות, והיא מחליטה ללכת לחיות בעולם האמיתי, והסרט מסתיים בכך שהיא נכנסת לביקור אצל גניקולוגית. כלומר, היא בכלל בוחרת לעזוב, ולהשאיר את חברותיה להתמודד עם הכאוס שהשאירה מאחוריה. אבל במובן אחר, היא גם בוחרת לעזוב את העולם שלה, בשביל לחיות בעולם של גברים. ושם, מה היא אם לא רחם?
ריאן גוסלינג כקן, 2023. קרדיט: Warner Bros.
אז מי המרוויח האמיתי מהתהליך של ברבי? כמובן שזהו קן. קן מתחיל את הסרט כצל בדמותה של ברבי, אין לו כישורים, שאיפות, וגם לא רכוש. הקיום שלו סובב סביב המטרה לקבל את אישורה של ברבי, ולהתחבב עליה יותר מהקנים האחרים. לאחר שהוא טועם מטעמה של הפטריארכיה, הוא מביא אותה חזרה לברבילנד, ומתקשה לוותר על הפריווילגיות שמתלוות לה גם כשהוא רואה שהן פוגעות בברבי שאותה הוא כל כך אוהב. גם אם לרגע אחד קן חושב שהוא שוב תלוי בברבי, ברבי מבהירה לקן שהוא צריך למצוא משמעות לחייו שאינה תלוי בה, ובזכותה קן מקבל הארה ומבין שהוא יכול למצוא לעצמו זהות אינדבידואלית כרצונו, והברביות מבטיחות שיתנו גם מקום לקנים בקבלת ההחלטות. והנה אנחנו רואות איך כל הכוכבים הסתדרו לקן, שזכה למצוא משמעות לחייו, תוך שהוא השיל באלגנטיות את הגבריות שסחב כל הסרט, ואפילו לא היה צריך לוותר על הפריווילגיות שאותן כל כך אהב.
בעיניי, זהו משל על הפמיניזם הלבן: גלוריה מובילה את ברבי תהליך. התהליך להיות אישה מספיק חזקה – מספיק חזקה בשביל להפוך את קן לגבר עצמאי.
מסר מנומס לפטריארכיה
אחד הדברים היפים בסרט הוא התייחסות ממשית למושג אבסטרקטי כמו פטריארכיה. מאטל מציגים לנו באופן ציורי את התגלמות הפטריארכיה: חבורת גברים לבנים יושבים במשרד בראש המגדל ומעצבים את התודעה שלנו. לכן אפשר לראות את הגליצ' שנוצר בין העולם האמיתי לבין ברבילנד כמסר חתרני: השינוי של התודעה והממסד הוא דו-כיווני (או – אתם לא תחליטו עלינו!). הפחד של הגברים במשרד, שנבהלים ברמות של אפוקליפסה כששומעים שברבי הגיעה לעולם האמיתי, מזכירים את החרדה הקיומית של הפטריארכיה מהמאבק הפמיניסטי.
אבל האמת שזה גם מסר קצת מעצבן. הסוף נותן לנו להאמין שאולי גם אותם נבלים הם סתם גברים שפשוט תקועים בדרכים שלהם מתוך נאיביות, שכן הם לא מכירים דרכים אחרות. אבל האם זה באחריותנו לתקן את דרכיהם? זה לא תפקיד שלהם לעצור רגע ולבחון את מה שהם עושים? כי באופן אישי אני לא מעוניינת להיות החונכת הפמיניסטית של גברים מבוגרים שלא מעוניינים בכך.
וויל פרל מנכ"ל מאטל עם עובדים נוספים במרדף אחר ברבי. קרדיט: Warner Bros.
וממש כמו קן, כל הגברים במאטל, יוצאים מורווחים בסוף הסרט מכאן ומכאן: הם מקבלים גבריות משופרת, בלי המגבלות של הגבריות הרעילה, תוך כדי שהם עדיין בעלי הכוח (ואפילו הרוויחו ברבי חדשה על גבה של גלוריה). כל זה בלי לקחת אחריות על הנזק שכבר גרמו.
ראוי לציין שבתוך שעתיים של סרט, המילה פמיניזם לא הוזכרה (למיטב ידיעתי). למה? לא הצלחתי למצוא סיבה אמיתית טובה לכך. אני רואה את זה כחלק מהעטיפה היפה והלא המאיימת שבה קשרו את כל המסרים האלו יחד. זו הזמנה מאוד מנומסת לגברים לשיתוף פעולה, שאומרת להם שהם ירוויחו ממהפכה פמיניסטית, אבל לא מבקשת מהם לוותר או לקחת אחריות על כלום. אבל האם זאת ה"מהפכה" הפמיניסטית שאנחנו רוצות?
להרוס את בית הבובות
בסרט מככבת גם ווירד ברבי (קייט מקינון), שנדחקה מברבילנד לאחר שהילדה ששיחקה בה עשתה לה מייקאובר שלא התקבל בברבילנד, והיא נאלצה להקים ממלכה משלה, גרסת DIY, שם סיפחה אליה את כל שאר הבובות המנודות.
קייט מקינון בברבי (2023). קרדיט: Warner Bros.
המהות של ווירד ברבי היא קווירית ללא ספק. מעבר לכך שבבית שלה מתגוררים אייקונים קווירים של יקום הברבי, ווירד ברבי ממחישה את השוליים, הפליטים.ות והמודרים.ות מתוך הנרטיב הפמיניסטי. אבל יותר מזה, ממקום של חוסר קבלה, היא יצרה מרחב חדש שהקסם האמיתי בו שהוא לא סותר את הקיום של ברבילנד.
בסוף הסרט ווירד ברבי מקבלת התנצלות על כך שקראו לה ווירד והיא כבר לא מנודה יותר. אבל אולי דווקא ווירד ברבי מראה לנו שיש עוד אפשרויות? אולי הסוף האידיאלי הוא לא החזרה לברבילנד, אלא הממלכה הנידחת של ווירד ברבי?
אין דרך מושלמת להיות פמיניסטית
עם כל הקשיים, הסרט הוא מצחיק, חכם, אסתטי וכיפי – בכיתי לפחות שלוש פעמים ונהניתי מכל רגע. ברור שעשו בו עבודת תחקיר מעמיקה, הוא מפוצץ ברפרנסים להיסטוריה של ברבי, הוא גם מלא בניואנסים חברתיים ותרבותיים, והכל בהומור ובחן. אז אני מזכירה לעצמי שמותר לי ליהנות מהסרט – למרות שהוא לא מושלם.
אם יש משהו שאני לוקחת מהסרט זה שאנחנו לא צריכות ברבילנד כדי שיהיה לנו יותר טוב. יש אתגר מובנה בניסיון ליישם אידיאלים פמיניסטיים טהורים בעולם פטריארכלי, ואולי זו הזדמנות לאתגר את הרעיון של פמיניזם יחיד ומושלם. השינוי המיוחל לא חייב להיות הכל או כלום – אלא מצטבר. פמיניזם ופטריארכיה יצטרכו להתקיים במקביל, וכנראה שהאיזון ישתנה בהדרגה עם הזמן. אין דרך מושלמת להיות פמיניסטית, ואנחנו לא צריכות להיות מושלמות כדי להיות פמיניסטיות (או בכלל). אנחנו עדיין יכולות לעשות את זה הכי טוב שאנחנו יכולות, כל אחת לפי הגבולות שלה ולפי השקפתה.
לוותר על הממלכה שלנו למען אחת שתכיל את כולן. הבית של ווירד ברבי, 2023. קרדיט: Warner Bros.
הידעת?
רות' הנדלר, הממציאה של ברבי, עיצבה את הבובה עבור ביתה בהשראת בובת מין מגרמניה
הברבי הראשונה הייתה זמינה גם עם שיער חום, אבל לא הייתה פופולארית כמו אחותה הבלונדינית
הסדרה החדשה של כאן "ילדי אוסלו" נותנת את סיפורם של אנשים שגדלו בהתנחלויות והיו נגד המהלך. שרון אורשלימי מבקשת להביא את הסיפור שלה כילדה במחנה הליברלי-שמאלני
