ביטחוניסטית מזרח תיכונית בלבנון

"ליאלי ביירות" הוא קינוח לבנוני ידוע ומיוחד. זוהי עוגת סולת ושמנת צחורה ומלאת טעמים, בניחוח מי ורדים ובתוספת פיסטוקים מגורדים. הקינוח נקרא כך על שם הריה המושלגים של לבנון. המדינה הערבית שפעם, ממש מזמן, כונתה "שוויצריה של המזרח התיכון". נכסי התרבות של המדינה הקטנה ידועים בכל העולם הערבי, אחת מהם היא הזמרת פיירוז, אגדה ערבית, ששיריה הם מסורתית הליווי ליד קפה בוקר של ערבים ברחבי העולם, "פיירוזיאת א-צבאח".

ה"שוויצריה" הזו נולדה כמדינה רב תרבותית עם קהילות ועדות רבות. היא התברכה בנופים יפים ובא.נשים מיוחדים. השפעת המנדט הצרפתי עיצבה רבות את תרבותה, כך גם מלחמת האזרחים של שנות השבעים, שהסתיימה בתחילת שנות התשעים עם "הסכם טאיף", שחילק את עמדות הכוח וההשפעה במדינה בידי הקהילות והעדות השונות בלבנון.

ההסכם אמור היה להביא שלווה למדינה הקטנה והשסועה אולם, כניסת חיזבאללה כמו גם המעורבות הסורית והישראלית לאורך השנים, שימרו את השסע במדינה שלא מצליחה להקים לעצמה שלטון יציב ועצמאי. בעשרים השנים האחרונות, השליטה והמעורבות האיראנית באמצעות חיזבאללה, עושה שמות במבנה המדיני, הכלכלי וגם הדמוגרפי של המדינה. לבנון היא מדינה שאליטות ותושבים שוחרי שלום מהגרים ממנה, והיא גם מולדת נחלמת של דורות של לבנונים בעולם שמייחלים ליום בו יוכלו לשוב אליה ולחיות בה בשלווה.

ליאלי ביירות
ליאלי ביירות

איחוד זירות

מאז ה-7 באוקטובר, מיטוט קונספציית "חמאס מוכל ומורתע" היתה האתגר המנטלי הכי משמעותי שהתמודדנו עימו. באמצע אפריל התרחשה המתקפה האיראנית הישירה על ישראל ועוד קונספציה התמוטטה. מזה תשעה חודשים שאנחנו במלחמה רב זירתית על אש בינונית וכעת, נראה שאנו נמצאים בפתחו של אירוע נוסף. דיסטופי ומטריד. לבנון.

בשבוע החולף, נסראללה החל לאיים על קפריסין, מדינה החברה באיחוד האירופאי. שרי החוץ של יוון וקפריסין מגיבים לאיום, ממשלת קנדה מזהירה את אזרחיה בלבנון ומעדכנת על פינוי אפשרי בקרוב, גרמניה, הולנד וצרפת כבר קוראות לאזרחיהן לצאת. ישראל מצהירה כי יש ברשותה נשק שלא השתמשה בו מעולם, ולא תהסס להשתמש בו בלבנון.

בעבר, סברה ישראל כי רק תרחישי קיצון יובילו למהלך "איחוד זירות" אותו מתכננת איראן כבר שנים. הסברה הייתה, שההרתעה הישראלית תמנע ממרבית השחקנים לקחת חלק במהלך כזה. אך למעשה, המלחמה הנוכחית היא התהוות של אותו "איחוד זירות": ב-7 באוקטובר קיבלנו את חמאס, ב-9 באוקטובר את הצמד חמאס-חיזבאללה, כשנסראללה מצהיר כי סיום העימות על הגבול הצפוני כרוך באופן הדוק בהפסקת אש עם חמאס. ניתן רק להניח כי מלחמה כוללת בלבנון, תוסיף לצמד גם את איראן, באופן גלוי וישיר, אחרי שעשתה את טבילת האש שלה באפריל.

במילים אחרות – ההרתעה הישראלית, רכיב מרכזי בדוקטרינת הביטחון הישראלית, לא עומדת בייעדה והסלמה מיידית חמורה עלולה להתרחש כמעט בכל רגע.

בין טהראן לאוניברסיטת קולומביה

יושבי בתי הקפה

הציר האיראני נמצא במצב מורכב. באיראן, מתחלף השלטון לאחר מותו של הנשיא ראיסי בתאונת מסוק. נסראללה אמנם מפגין את כוחו בלבנון, אך האופוזיציה וקולות תושבי המרכז התרבותי-פוליטי בביירות, כבר מתחילים להתנגד למלחמה העתידית ולמחיריה.

לפני כמה ימים, בכיר חיזבאללה מחמד רעד, הצהיר באתר "אלג'דיד", שהיושבים בבתי הקפה והמתרחצים בחופים של ביירות, שרוצים לחיות ולבלות, מפריעים למאמץ המלחמתי נגד ישראל. וזה, לדבריו, הורס את המולדת. שם כמו כאן, אלו שרוצים לחיות את החיים עצמם, בהנאה, באופן אגואיסטי ובריא, הם הבעיה. כמו "מדינת תל אביב" יש את "מדינת ביירות", תרבות לא באה טוב למחרחרי מלחמות.

ליאלי ביירות, הקינוח הריחני שלוקח אותנו אל הקסם הים-תיכוני הזר והמוכר, הוא סמל לאותם חיים. הוא מזכיר את הצדדים האחרים שיש למדינה כמו לבנון להציע לעם שלה ולעמים השכנים. השליטה השיעית והמעורבות האיראנית בלבנון משכיחות את הצדדים הללו. הן משכיחות את האוכלוסייה המגוונת, הכמהה לחיי תרבות, מסחר וסדר. הכוחות הללו מעדיפים את האזרחים שלהם שבורים, או מתים בעבור "מטרות לאומיות".

חוף הים צור בדרום לבנון בצל מהמלחמה| צילום: ANWAR AMRO / AFP
חוף הים צור בדרום לבנון בצל המלחמה | צילום: ANWAR AMRO / AFP

מלחמה בשבריר שניה

אחד החששות הגדולים במצב בו נמצאת כעת ישראל, הוא המילה החוזרת שוב ושוב בטורי הפרשנות וכנראה, גם בהרבה הערכות מודיעין והערכות אסטרטגיות הנערכות בחודשים האחרונים בירושלים, בטהראן, במוסקבה ובוושינגטון. מיסקלקולציה. כלומר, חישוב שגוי. הדרך למלחמות מיותרות ועקובות מדם, רצופה במיסקלקולציות. בשגיאות חישוב שעושים הצדדים.

גם בישראל המצב נפיץ: הנהגה מדינית וביטחונית שאחראית לכישלון השבעה באוקטובר ומאבדת לגיטימציה בפנים ובחוץ, עדיין מובילה מדינה במצב ביטחוני ולאומי קשה. ומלחמה בעזה, בה שנמצאים 120 חטופים ישראלים שלא רואים את האור בקצה המנהרה. מילולית.

במצב זה, בו הגעת משלוחי נשק מארה"ב אינם דבר בטוח (ראו סרטונים היסטריים של גורמים מדיניים בכירים) וחוק גיוס מאיים לפרק את הממשלה ואולי את החברה בישראל, ניכר כי שגיאה בשיקול דעת, בהבנה או בהחלטה, היא רק עניין של זמן. תוסיפו לזה את האיום המרומז מצד ישראל, על "שימוש בנשק שלא נעשה בו שימוש קודם" ותקבלו שיקוף למצב עניינים מסוכן במיוחד.

נכון, להצהרת כוונות כזו יש את הכוח להרתיע. אך אל תתנו ל"נורמליות" של חיינו לתעתע בנו. מבט מפוכח על המציאות מראה כי ברגע, באבחה, בשבריר שניה, אנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמה שלא ידענו כמותה. אולי אף חמורה מה-7 באוקטובר.

נשים בעד חיים

השבוע, התבטאה מיכל הרצוג בכנס הרצליה כך: "אני אגיד משהו שמאוד מפריע לי, אני לא רואה סביב שולחנות קבלת ההחלטות והמשא ומתן אפילו לא אישה אחת, אפילו לא אמא אחת. וזה פשוט לא נראה לי הגיוני שהקול הנשי, הזווית, החשיבה האולי קצת שונה של נשים לא תילקח בחשבון".

צודקת. מה יש להגיד. במנהיגות הישראלית וגם בזו הלבנונית, אין נשים בקבינטים. נשים לבנוניות אמיצות מתבטאות נגד חיזבאללה ובעד השיקום הכלכלי והמנהיגותי של לבנון המדינה. נשים ישראליות חורכות את הכבישים במחאות לשחרור החטופים, להפסקת המלחמה, לשינוי אליו כמהים האזרחים הישראלים.

אבל נשים לא נמצאות בקבינטים.

הן לא נמצאות שם כדי לומר שמלחמה ישראלית על לבנון, גם אם מוצדקת מאין כמוה, עלולה להסתיים בכך שהמונים ברחבי העולם יאשימו שוב את ישראל בהרס של לבנון ואזרחיה, במקום להפנות את האצבע אל הכוחות האיראניים, שעושים זאת כבר שנים. זו עוד מלכודת. הן לא שם כדי לומר שהמלחמה הזו לא תתרום לשיקום של אף אחד מהעמים. לא הישראלי, לא הלבנוני ובוודאי לא הפלסטיני. היא תתרום אך ורק לאינטרס האיראני, שרוצה סביבו מדינות שבורות, שסועות, בהן יוכל להכות שורש ולטעת מיליציות חמושות. כך קרה בעיראק, בסוריה ובתימן. אותו המתכון בדיוק.

הן לא נמצאות בקבינט כדי לומר שאת המשוואה שיצר חיזבאללה מול ישראל וגם מול אזרחי לבנון, עלינו לשנות. אבל לא רק באמצעות הכוח, אלא גם בחישוב מחדש וברתימה של כל הגורמים האפשריים להרגעת הזירה בהקדם. נדרשת כאן אסטרטגיה מתוחכמת וארוכת טווח בהובלת גורמים אחראיים ושקולים (עוד יש לנו כאלה במדינה) שייצרו בו זמנית הרתעה שתוריד את מוטיבציית הלחימה של הציר האיראני, והרגעה חד משמעית של הרוחות, שתמנע מלחמה חסרת מטרה בגבול הצפון.

ועד שנהיה בקבינט עלינו, נשים ישראליות ולבנוניות שישלמו את המחיר הכבד ביותר במלחמה הבאה, להתבטא ולהפגין בחריפות נגד דרדור הזירה הלבנונית-ישראלית, ולדרוש, במופגן תהליכים שימנעו כמעט בכל מחיר, עוד מלחמה מיותרת עקובה מדם. גם גברים מוזמנים.
אלה החיים שלנו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.