מאת: כרמל גורני
העם בוחר, הכנסת מחוקקת והממשלה מבצעת. אך מה קורה כשיש חוסר הלימה ביניהם? האם העם, בבואו לבחור, נכנס לגופה של כל סוגיה והשלכותיה המרחיקות לכת? ומה עם נבחרי הציבור? מה מניע אותם, והאם ממרום מושבם הם מבינים לעומק את ליבו של האזרח שאותו הם באים לשרת?
במדינות דמוקרטיות רבות שחוו משבר חוקתי או פוליטי בשנים האחרונות, גבר השימוש ב'אסיפת אזרחים' (Citizens’ Assembly) ככלי דמוקרטי חדשני שתורם למעורבות של אזרחים בתהליכי קבלת ההחלטות וקביעת מדיניות. התברר ששיטה זו מחזקת את אמון הציבור בנבחריו ומעודדות דיון מעמיק בסוגיות מורכבות וקונפליקטואליות.
דוגמה מוצלחת לשינוי הנרקם סביב מימוש כלי זה אפשר למצוא באירלנד. לאחר ניסיון מוצלח של שתי אספות אזרחים שהובילו לביטול איסור הפלות ועיגון בחוקה של זכות הנישואים ללהט"בים, ייכנסו לתוקף בחודשים הקרובים עשרות תקנות וחוקים חדשים שנועדו לתקן ולחזק את השוויון המגדרי במדינה. אלו הם התוצרים של החלטות אסיפת האזרחים השלישית, אשר כונסה בשנת 2020 כדי לדון בנושא שוויון מגדרי.
בדומה לישראל, ייצוג הנשים בממשל האירי נמוך יחסית לאוכלוסייה: רק 23% מהחברים בבית הנבחרים הן נשים. חוסר הייצוג לא מוגבל רק לממד המגדרי. נבחרי הציבור נוטים להיות משכילים, מבוגרים ועירוניים יותר מהציבור הרחב, ולכן הם מתקשים לייצג את הצרכים והערכים של הציבור הרחב ולזכות באמונו ובתמיכתו. אירלנד היא מדינה מקוטבת בין פרוטסטנטים וקתולים, שמרנים וליברלים, צעירים ומבוגרים, ולכן הממשלה חשה שכדי לפתח מדיניות בנושא 'רגיש' כמו שוויון מגדרי יש להשתמש בכלי דמוקרטי מיוחד.
אירלנד כמקרה בוחן
בתחילת 2020 מאה אזרחים ואזרחיות באירלנד מצאו בפתח ביתם נציגה מהממשלה שהזמינה אותן להשתתף בעיצוב המדיניות לשוויון מגדרי במדינה. בניגוד לחברי הפרלמנט אזרחים אלו נבחרו באופן אקראי לחלוטין מתוך מרשם האוכלוסין, תוך שמירה על ייצוגיות למדדים דמוגרפיים שונים, כמו מגדר, גיל, השכלה ומעמד סוציו-אקונומי. בחירת נציגי ציבור באמצעות בחירה אקראית נקראת "סורטיציה" (Sortition), ובעזרתה מורכבת קבוצה המייצגת את כלל הציבור.
לצורך ניסוח המלצות למדה האספה את הנושא לעומק במשך ימים מלאים, בעזרת מומחיות לנושא השוויון המגדרי בתחומי משפט, תעסוקה, חינוך ועוד. לאחר שלב הלמידה, המשתתפות החלו בפיתוח המלצות מדיניות, בעבודה בקבוצות קטנות ובתמיכת מנחות קבוצות מקצועיות. השימוש במנחות מקצועיות נועד לשמור על מרחב בטוח ללמידה ולדיונים אודות הסוגיה שנבחרה ולהפחית את השפעתן של דינמיקות חברתית מוכרות, כגון הנטייה של גברים לדבר יותר מנשים, כך שכל המשתתפות והמשתתפים יוכלו להשמיע את קולן באופן מכבד. עם סיום האספה המשתתפות הצביעו על כל אחת מההמלצות שפותחו, והגישו את מסמך ההמלצות לממשלה. כמתואר בדוח האספה ההמלצות התקבלו ברוב גדול של למעלה מ-80% מהקולות. אפשר לראות בסרטון את חברות האספה מדווחות על החוויה המשמעותית:
" זו הייתה זכות גדולה להאזין לסיפורים של הרבה אנשים אחרים ולקבל את ההזדמנות לדון בנושאים חשובים באמת".
"להפתעתי, למרות הנושא הרגיש בעת הדיונים בקבוצות כולם הפכו ליותר הגיוניים פתאום".
"היו דברים שלמדתי והיו דברים שאנשים למדו ממני".
"אני מחשיב עצמי כפמיניסט, אבל גיליתי שיש המון אלמנטים בחיי היום-יום שכלל לא הייתי מודע אליהם".
בבסיס אסיפת האזרחים עומדת חשיבה חדשה על משמעות הדמוקרטיה ועל מקומם של האזרחים במדינה. כאשר המנגנון הדמוקרטי המרכזי העומד לרשותנו הוא בחירות, התוצאה היא שחזור של דינמיקות הכוח בחברה אל תוך הכנסת והממשלה. הסיבה לכך היא שכדי לזכות בפריימריז ובבחירות, נבחרי ציבור צריכים ממון, קשרים וכריזמה מסוג מסוים. השימוש בבחירה אקראית נועד למנוע שחזור של דינמיקות אלו: לכל אזרח הזדמנות שווה להשתתף באספה, ללא תלות בכל גורם אחר. כך אספות מאפשרותדואגות להשמיע את קולן של אוכלוסיות שלא נשמעות לרוב בשיח הפוליטי, וכאמור קול זה מועצם על ידי השימוש במנחות קבוצות מקצועיות. במובן זה אספות אזרחים מייצגות מנגנון דמוקרטי עם מודעות פמיניסטית.
תוצאות אסיפת האזרחים בנושא שוויון מגדרי באירלנד די מרשימות: האספה פיתחה למעלה מארבעים חוקים ותקנות שנמצאים כרגע בתהליך יישום, למשל: חופשת לידה שוויונית שאי אפשר להעביר בין ההורים (כדי לוודא ששניהם משתתפים בגידול הילדים), חופשת לידה ארוכה להורים יחידניים, הגדלת מכסת הנשים במפלגות בפרלמנט, דרישה למינימום של נשים בתפקידי ניהול במוסדות שמקבלים מימון ציבורי, שיפור תנאי העבודה והשכר בעבודות סיעוד ועוד (פרטים נוספים תוכלו לקרוא בדוח הוועדה האחראית על יישום המלצות האספה). בנוסף האספה הציעה שלושה שינויים בחוקה, שיעמדו למשאל עם: תיקון סעיף האפליה כך שיכלול התייחסות מפורשת למגדר, תיקון סעיף הנוגע להגנת המשפחה כך שיובהר שהכוונה אינה רק למשפחה "קונבנציונלית" ושינוי הממד המגדרי בסעיף שקבע שהמדינה תדאג כלכלית לנשים, כך שיוכלו לטפל במטלות הבית.
במקום: המדינה מכירה בכך שבחייה בתוך הבית, האישה נותנת למדינה תמיכה שבלעדיה לא ניתן להשיג את טובת הכלל.
לכתוב: המדינה מכירה בכך שטיפול בתוך ומחוץ לבית והמשפחה נותנים למדינה תמיכה שבלעדיה לא ניתן להשיג את טובת הכלל.
שינוי קטן כביכול, שמעיד על כוונה גדולה: המדינה מעודדת גם גברים לקחת חלק בדאגה לעתיד המדינה ובגידול הדור הבא.
כאישה אני כל פעם מופתעת מהפערים בין השאיפה לשוויון לבין המציאות העגומה. אני נתקלת בנושאים שכאישה פריבילגית, כל כך מובנים לי מאליהם ופתאום מגלה שלא לכל הציבור (גברים ונשים כאחד) הנושא ברור, שיש צורך בחקיקה ויש חשיבות עליונה לשפה שבה בוחרים לכתוב ולדבר כדי ליצור את השוויון הזה. כמובן שבעברית קשה עוד יותר לכתוב ולנסח בלשון שאינה מגדרית, זהו אתגר נוסף שיעמוד בפני חברי אסיפת האזרחים הישראלית – כאשר תקום כזו.
עיצוב מחדש של הדמוקרטיה
אירלנד אינה לבד באימוץ גישה זו, בעשרים השנים האחרונות ממשלות ועיריות כוננו מאות אספות אזרחים ברחבי העולם (ובמיוחד באירופה), ואלו הצליחו להגיע להסכמות גם על נושאים שנויים במחלוקת ולפתח המלצות קונקרטיות ומושכלות. אספות אחרות עסקו במגוון נושאים, בהם משבר האקלים, רפורמות משפטיות ופוליטיות, תכנון ערים, זכויות מיעוטים ועוד. ב-5 השנים האחרונות כמה ערים ומחוזות החלו למסד את האספות ולהפוך אותן לחלק קבוע מהמנגנון הדמוקרטי, ואפילו האיחוד האירופי כונן אספות אזרחים כלל-אירופאיות.
לדוגמה, באוקטובר 2021 מועצת עיריית פריז החליטה להעניק כוח חסר תקדים לאזרחים שנבחרו באופן אקראי – אספה של 100 אזרחים ואזרחית, שמוחלפים מדי שנה. לחברי האספה ניתנות סמכויות חוקיות להשפיע על סדר היום של המועצה: הם יכולים לשלוח שאילתות לחברי מועצה (שעליהן חברי המועצה מחויבים להגיב), לקבוע את היעדים של התקציב המשותף של העיר, לבחור נושא לאספות אזרחים, להגיש הצעות חוק, ולהנחות ועדות חקירה מקצועיות בנושאי מדיניות בעיר. כך אזרחים פשוטים הפכו בפריז לגוף ביקורת על הממשל, שביכולתם לעצב את השיח הציבורי ולפתח הצעות מדיניות.
אספות אזרחים בנושא מגדר נערכו במקומות נוספים ברחבי העולם, למשל: באוסטרליה, בפולין ובאוסטריה. חשוב ומעניין לגלות שגם רוב המשתתפים הגברים תמכו בהמלצות ושינויים כאלו, כך שהשינויים מקבלים תמיכה ציבורית רחבה ומאפשרים לממשלה ליישם את המלצות האספה. כאמור, באירלנד זוהי הפעם השלישית שהממשלה פונה לאסיפת אזרחים לפתרון סוגיה שנויה במחלוקת: ב-2013 אסיפת אזרחים הציעה שינוי בחוקה, שאושר במשאל עם, ואפשר נישואי להט"ב וב-2016 אסיפת אזרחים הובילה לביטול סעיף בחוקה שאסר באופן גורף על הפלות. נבחרי ציבור באירלנד פחדו להוביל רפורמות בנושאים אלו מחשש לפגיעה במעמדם בקרב קהלים שמרנים במדינה, מסיבה זו הם פנו לאספות אזרחים. משתתפי ומשתתפות האספות הללו לא היו מחויבים למצג תקשורתי כלשהו, וכשהם פגשו את 'הצד השני' רבים מהם שינו את דעתם והצליחו להגיע להסכמות.
הישגים כאלו, שנובעים מתוך הסכמות רחבות עליהן, יכולים להגיע באמצעות למידה ודיון על הנושא. באספות אזרחים מתגלה שכאשר מביאים מגוון רחב מהציבור לדון ולהקשיב – אנשים מתפתחים. כשמנטרלים את הדינמיקות החברתיות שנוצרות בפרלמנט מוטה דמוגרפית מקבלים מדיניות שטובה לכלל הציבור.
קשה שלא להידרש לסוגיה הישראלית עם הממשלה הנוכחית אשר תיזכר (גם) בשל הרקורד העגום של רק תשע נשים חברות בקואליציה החדשה, ורק חמש נשים מכהנות כשרות בממשלה. אם אנו רוצות לחתור לשוויון אמיתי ולהעצמת קולן של נשים (ושל אוכלוסיות מוחלשות), עלינו להתחיל לחשוב על מוסדות הדמוקרטיה מחדש, ולהתאימן למאה ה-21, תוך היזכרות ושכלול יסודות הדמוקרטיה של ימי יוון, שם נבחרו נציגים אקראיים מהציבור לצורך קבלת החלטות. בנוסף לממד הפמיניסטי, אספות אזרחים יכולות להיות כלי למלחמה במשבר האמון בדמוקרטיה שאנו חוות בארץ בשנים האחרונות וביתר שאת בחודשים האחרונים. קבלת החלטות עם לגיטימציה ציבורית רחבה, מתוך דיון אזרחי המכיל פרקטיקה חדשה של השמעת קולן של אוכלוסיות שהרבה פעמים אינן נשמעות בתהליך קבלת ההחלטות. בכך לאפשר שיח בין האזרחים והשבת הכוח שהעניקו לנבחרי הציבור כדי לדון בסוגיות הבוערות מתוך אחריות, הכלה והבנה של הקולקטיב המדיני ושימורו.
