"שרופה על 'חזרות', אבל הגיע הזמן לומר שכל נוכחות של ארז דריגס בציבור טריגרית לי לאללה", כתבה העיתונאית אופיר סגרסקי בפרופיל הפייסבוק שלה לפני כשבועיים. בהמשך, מספרת העיתונאית כי דריגס נהג לשלוח לה בעבר "הודעות סליזיות", חרף בקשתה שיפסיק. "מסתבר שעשה את זה להרבה נשים, ובראיונות הוא אומר שזה לא פלילי, ויש מצב שהוא צודק", היא ממשיכה. "הוא אומר גם שזה סתם סליזי ופתטי, אבל לא רק – זה גם פוגעני".

ארז דריגס? יותר כמו טריגרס חחחח 🙁

שרופה על "חזרות" אבל הגיע הזמן לומר שכל נוכחות של ארז דריגס בציבור טריגרית לי…

Posted by Ofir Sgerski on Friday, January 29, 2021

 

הפוסט גרר גל של תגובות נסערות לכאן ולכאן. בין ההאשמות בהרס הקריירה של ארז דריגס, הרס הרומנטיקה והרס האנושות, צצו עדויות של נשים נוספות שהוטרדו על ידי דריגס. רובן המוחלט פנה לסגרסקי באופן פרטי, במטרה לחלוק הטרדות דומות שספגו מצד במאי התיאטרון ויוצר הסדרה האהובה. את העדויות שהגיעו לאינבוקס שלה, פרסמה סגרסקי בפוסט נוסף, שנועד להבהיר את מטרת הנוסח המעורפל בפרסום הראשון:

יש אנשים שטענו שהפוסט הקודם שלי על ארז דריגס לא מספיק ברור, שאני מוציאה דברים מפרופורציות ושאי אפשר לעשות שיימינג לכל…

Posted by Ofir Sgerski on Saturday, January 30, 2021

 

תגובות נוספות שנשלחו כתגובה לפוסט השני לא הותירו ספק: מאחורי הסיפור הבודד של כל מוטרדת מסתתרות נפגעות נוספות ודפוס חוזר של פגיעה והשתקה. חלקן סיפרו כי צפו בסדרה בהנאה, ואף ראו בדמויות של תומר ושל עופר מעין הודאה של ארז בהתנהגותו הבלתי נאותה כלפי נשים בעבר, אך בראיונותיו לתקשורת, התאכזבו לגלות שהוא מכחיש כי חצה את הגבול, מתמצת את הסאגה כ"פתטית" ו"סליזית" בלבד ולרגע לא מפנה את תשומת ליבו לפן הפוגעני שבמעשיו.

המקרה של ארז דריגס מבהיר כי בעולם התיאטרון, כמו בעולמות תרבותיים ומקצועיים אחרים, כפי שנחשפנו לאחרונה בתחקיר על חיים דעואל לוסקי מעולם האקדמיה ורועי צ'יקי ארד מעולם השירה, מופעל על נשים לחץ לספוג עוולות מצד בעלי הכוח. אם יעזו להתנגד – עתידן המקצועי מוטל על הכף. גם אם לא מדובר עדיין בהטרדות מיניות על פי חוק, מדובר בהתנהלות שמייצרת הדרה אקטיבית של נשים ומונעת מהן להתקדם או לפחות, להרגיש בנוח בסביבה. בעולם האקדמיה נוהגים לכנות את זאת "אקלים צונן", כלומר, הרגשה של חוסר נוחות במרחב בו את פועלת. 

בשל החשש הזה, מובאים בתחקיר הבא עדויותיהן של ארבע נשים בלבד כשבפועל, המספר גבוה משמעותית. חלק מהסיפורים שנגנזו כוללים ניצול בוטה של יחסי מרות ומדגימים היטב את מאבקן של נשים לשוויון בשוק התעסוקה, שלעיתים רבות לא מסתכם במכשולים מקצועיים בלבד.

"מה חדש? עדיין בתולה?"

"הייתי בת 17, אולי אפילו 16, וזה נמשך שלוש שנים! שלוש שנים של הטרדות והודעות בלי סוף", מספרת דר (שם בדוי, כמו כל שמות המרואיינות בכתבה). "תודה לאל שלא הסכמתי להיפגש איתו והיה לי קצת שכל בגיל הזה למרות שהערצתי אותו. לא עניין אותו שאני ילדה, לא רוצה לדעת מה היה קורה אם…"

את דריגס, שהיה אז בן 30, היא הכירה במהלך סיור כיתתי בבית הספר למשחק "יורם לוינשטיין", מטעם מגמת התיאטרון בה למדה. ארז היה אז מורה בבית הספר הגבוה למשחק, והותיר על תלמידת התיאטרון הנלהבת רושם רב. בעקבות הסיור, שלחה לו דר בקשת חברות בפייסבוק. מהתכתבויות שמסרה לנו עולה כי דריגס זיהה אותה מהרגע הראשון, ידע מה גילה ולמרות זאת הפציר בה לספק את צרכיו המיניים.


כיום, דר חשה אשמה ובושה על שהמשיכה לשוחח עם ארז דריגס ולא חסמה אותו ברגע שלקח את השיחה למחוזות מיניים. היא הייתה אז רק נערה מתבגרת, אך גם נשים מבוגרות ממנה נשאבו לשיחות ארוכות איתו חרף אי הנעימות. 

"כולה הצעתי לך פינוק"

ענבר, שהוטרדה על ידי ארז ב-2016, אינה קשורה לעולם התיאטרון, אך כן לעולמות הסמוכים אליו. באותה תקופה הייתה שוחרת תיאטרון אדוקה. "הייתי בת 24 מטומטמת שמעריצה כל מי שאיכשהו קשור לתיאטרון", להגדרתה. ענבר מספרת כי ארז דריגס פנה אליה בפייסבוק. ברגעים הראשונים, התרגשה מהפניה של היוצר המוערך אך ברגעים שאחר כך, פחות. 

דריגס הציע "לפנק" אותה בשלל דרכים, תיאור פופולארי לפעילות מינית, מסתבר, בתחום עבריינות המין. "בשלב מסוים פשוט התחלתי לסנן אותו כי הבנתי שהניסיונות שלי להסיט את השיחה להיכרות לא ממש עובדים", היא אומרת.

"אני יכולה להגיד שלקח לי זמן להעז לצפות ב'חזרות'", מודה ענבר. "את הפרק הראשון התחלתי והפסקתי שלוש פעמים עד שראיתי אותו במלואו. וזה בהחלט היה לי לא פשוט לראות את הסדרה ואת כל המהללים מסביב". השיתוף הזה של ענבר חשוב, מפני שהוא מחדד מדוע נשים נזכרות "דווקא עכשיו". כאשר אדם שפגע בך נמצא מחוץ לטווח הראייה והשמיעה, קל יותר להשאיר את הפגיעה מאחורייך. כשהוא מרוח על שלל המסכים והעיתונים על בסיס יום יומי, עטוף באהבה וסגידה, קשה שלא להתכווץ בכאב.

עדות נוספת היא עדותה של צליל, שחקנית צעירה, שהוטרדה על ידי ארז דריגס לפני כשלוש שנים. "בעקבות הצגה שעלתה בזמנו בתיאטרון צוותא, עלו לי כמה שאלות לגבי משחק ובימוי", היא נזכרת. "אני, באותם ימים סטודנטית שנה ראשונה בתחום המשחק, חשבתי לתומי שאוכל לפנות אליו באין מפריע דרך הרשת החברתית". 

הסטודנטית פנתה לדריגס בפייסבוק, ובין השניים החלה התכתבות שגלשה במהרה מהמקצועי אל המאוד-לא-מקצועי. "דריגס הציע שניפגש, אני סירבתי", לדבריה. "הוא החמיא על המראה החיצוני שלי, והחל לספר לי על איך הוא 'חרמן' כרגע, תיאר איפה הידיים שלו נמצאות כרגע ומה הן עושות, ואף שלח תמונה של איזור החלציים. הוא היה לבוש, ובכל זאת, זה לא היה נעים ולא בהסכמה.

"אמרתי לו שאני מרגישה לא בנוח עם כיוון השיחה הזה. הוא התנצל, אבל אמר שזה נגרם כתוצאה מזה שהוא כל הזמן חרמן ומאונן. סגרתי את השיחה. הרגשתי מושפלת ונגעלת, וניסיתי ביני לבין עצמי להבין איך מהשאלות שלי השתמע שאני מעוניינת בסוג כזה של תקשורת. עד היום אני לא מצליחה להבין".  בשל אי הנוחות שהתעוררה אצלה בעקבות השיחה, צליל מחקה את ההתכתבויות ולכן אינן מובאות כאן. 

"יצא לי לספר על המקרה לחברה כמה שנים אחר-כך, והיא סיפרה לי שגם לה קרה דבר דומה", משתפת צליל. "מסתבר שמדובר במטרידן סדרתי ושזה ידוע, שם דבר. הרבה בנות, בעיקר מתחום התיאטרון, מכירות את הנושא". צליל מדגישה שאף כי תופעת ארז דריגס מוכרת, היא רחוקה מלהיות הבודדה בתחום. "יש הרבה, הרבה, הרבה יותר מדי חלאות שכמוהו במקצוע הזה", לדבריה. "הלוואי שהייתי יכולה לתת את כל השמות של הבחורים שהטרידו אותי ולפרסם יחד עם תמונה. פשוט יותר מדי".

"אקלים צונן"

גם אם ארז דריגס לא תקף אף אחת פיזית, הוא דאג לייצר אווירה לא נעימה בה עליך להשלים עם הפניות הבוטות והמטרידות שלו או, כאישה הפועלת בעולם התיאטרון או מבקשת להשתלב בו, להתמודד עם העובדה שהקריירה שלך עלולה להיפגע. 

כך עולה מעדותה של נוי, יוצרת תיאטרון צעירה, שדחתה את ניסיונותיו של ארז דריגס בזהירות מקסימלית, אך הדחייה עלתה לה בפגיעה מקצועית. את דריגס הכירה לפני כחמש שנים, כשהייתה נערה. "ראיתי הצגה שלו בתיאטרון חיפה וממש הערצתי אותו", היא משחזרת. "אחרי ההצגה ניגשתי לכניסת אומנים להגיד לו שזאת אני עם הכרטיסים ושהיה יפה וראיתי שהוא בתוך מין גוש ענק של מלא בנות, כולן בגילי וצעירות יותר. משהו בזה ממש הגעיל אותי אז הלכתי משם". 

שנתיים לאחר מכן, כשהייתה בת 19, נתקלה נוי במקרה בפוסט שפרסם ארז דריגס אודות הצגה חדשה שלו, ולחצה "לייק". בעקבות זאת, הוא הציע לה חברות והחל לשוחח איתה. "אני, במלוא טמטומי והערצתי, חשבתי שהוא מדבר איתי כדי להגיד לי משהו על הכתיבה שלי", היא מספרת, במידה רבה של הלקאה עצמית. הייתה לה סיבה טובה לחשוב כך: באותם ימים, הציעה נוי טקסטים פרי עטה עבור פרוייקט שדריגס עמד בראשו. "מסתבר שלא הכתיבה שלי עניינה אותו", לדבריה. 

"הוא התחיל לשדר לי שהוא מעוניין בי מהר מאוד, באגרסיביות. ניסיתי לדחות אותו סופר בעדינות כדי שזה לא יפגע בסיכויים שלי להתקבל. כמה חודשים אחרי הגיעה דחייה מהפרוייקט, וכמה ימים אחריה הוא שוב כתב לי, ניסה לראות אם שיניתי את דעתי מהפעם הקודמת". נוי השיבה שיש לה חבר, מה שהיה נכון, ומספרת כי ארז כעס על התשובה שלה. "הוא התחיל לתחקר אותי, וכעס על זה שהחבר שלי צעיר יותר", לדבריה.

אך הנקמה האמיתית הגיעה לפני כשנתיים, כשנוי קיבלה תפקיד מסוים באותו פרויקט שנתי ונאלצה לעבוד תחת ארז דריגס – שנה לאחר ההיתקלות הקודמת. "זה היה מאוד מביך", היא אומרת. "זה היה דברים קטנים, קטנים במידה שלא יכולתי לדעת אם זה הוא היה מעורב בהם או שזה היה במקרה". את תחושת הבלבול שמתארת נוי, חולקות נשים רבות שפנו אלינו וחשו כי נפגעו מקצועית בשל דחייתן את דריגס – אך בדרכים חמקמקות מכדי שנוכל להניח עליהן את באצבע.

בכל זאת, נוי יכולה להניח כמה אצבעות על דברים שלא התנהלו כסדרם: "נניח, הייתי היחידה שלא רשמו בפוסטר או בשום אזכור של הפסטיבל", היא נזכרת. מבדיקה שערכנו, מסתבר ששאר בעלי התפקידים הזהים לתפקידה של נוי אכן קיבלו קרדיט על עבודתם בעוד היא נותרה בחוץ. 

"כשהייתי מבקשת ממנו דברים בהודעות או אפילו מדברת אליו ישירות, הוא לא היה עונה לי. הבמאית והמחזאית בהפקה שלי לא הבינו למה אני נכבית לידו וסיפרתי להן אז הן עזרו במה שיכלו". 

נוי מספרת על המורכבות שחוותה בצפייה בסדרה "חזרות". "זה היה מורכב ברמות", לדבריה. "מצד אחד הסדרה מדהימה ויש בה כל כך הרבה אנשים נהדרים שהם לא הוא, וזה הווי עם חברים וכולם רואים, אז מה אני, עכשיו אהיה המבאסת שלא? עד שעושים סדרה על תיאטרון… ומצד שני, לראות אותו זה קשה, לא נעים. ראיתי את הסדרה עם בן זוג שלי שיודע הכל על מה שקרה לי עם ארז, ושנינו חווינו אמביוולנטיות כלפיו".

אם המטרידים היו חושבים על הצד השני

נשים רבות שנפגעו מהיחס של ארז דריגס לאורך השנים מתארות קונפליקט פנימי קשה במהלך הצפייה בסדרה. מצד אחד, הן נהנו מאד מהיצירה. מצד שני – התקשו להכיל את האהבה התקשורתית הרבה לה זכה דריגס כאדם. הן חשו אשמות על "חוסר הפרגון" שלהן ליצירתו, והתחושה הזו, כמו גם הפחד להסתכסך ולחטוף ריקושטים, מנעה מהן עד עכשיו לדבר.

אך מתחת לפני השטח, בשיחות שבינה-לבינה, מסתבר כי דריגס היה ידוע כמטרידן סדרתי. "שמעתי במהלך השנים האחרונות מכיוונים שונים על מקרים של התנהגות סליזית כפייתית ומטרידה מצידו", מספרת ענת, במאית תיאטרון. "מרגע שעלתה הסדרה, עברה לי מדי פעם המחשבה מתי זה יתפוצץ ושזה לצערי רק עניין של זמן".

ענת אמנם צפתה את התפוצצות הפרשה, אך לא את היקפה. "אחרי שאופיר (סגרסקי) העלתה את הפוסט נדהמתי מכמות הסיפורים של נשים שנפגעו ממנו", לדבריה. "לא היה לי מושג שאלו המסות". הגם שהיא שמחה בהוצאת הדברים לאור, יש בה צער עבור הקולגה. "יש עצב וכאב גדול על איש מאוד מוכשר שבשלב כל כך נפלא וחשוב בקריירה שלו – חפר לו בור", היא אומרת.

ענת מזכירה כי גם היום (בעידן "מי טו", מה שנקרא) קשה להציף פגיעות מהסוג הזה, בשל האשמות שעדיין מוטחות במתלוננת מכל כיוון. "צריך להבין שזאת סיטואציה מאוד לא פשוטה, וספק גדול אם מישהי מפיקה ממנה עונג", היא מבהירה. "הרבה מאוד נשים בחרו בזהירות יתרה לחשוף או לא את החוויות שלהן, דווקא מתוך רצון שלא לבצע שיימינג או שחיטה ציבורית שלו. גם בגלל הערכה רבה ליצירה שלו וגם כדי חלילה לא להיתפס כנוקמות, פופוליסטיות או צרות עין בהצלחה שלו ובהצלחה של הסדרה. הלוואי והרגישות הזו הייתה נחלתו של ארז ונחלת גברים כה רבים בעולם התיאטרון, שעדיין מטרידים בקלות, בלי להשקיע עשירית מהאנרגיה או מחשבה לפני או בדיעבד על איך הצד השני מרגיש".

מתוך "חזרות"
צילום מסך מתוך "חזרות" | כאן 11

אמרו לי להיזהר

נעה וגנר, במאית וחברה בפורום יוצרות התיאטרון וכן, המרואיינת היחידה שהסכימה להתראיין בשמה המלא, מספרת כי עם כניסתה לעולם התיאטרון נחשפה לתרבות ההטרדות והשתיקה סביבן. "נשים אמרו לי, 'תיזהרי מהשחקן הזה', 'ההוא לפעמים שולח ידיים' ואפילו 'ככה זה פה והיה עוד יותר גרוע'", היא מספרת. "זה היה הדיבור. אומרות את זה בשושו כדי שתדאגי לעצמך, ויודעות שאם תגידי בקול רם זה לא יעזור לך". 

להשקפתה של נעה וגנר, הטרדות מיניות אמנם נפוצות בתחום – אך לא יותר מבכל תחום אחר. עם זאת, היא מודה כי בתעשיית הבידור קשה יותר לדבר עליהן, מכמה סיבות. "זו תעשייה קטנה – כולם חברים של כולם, כולם מכירים את כולם", לדבריה. "יש הפחדה סמויה וקשרי שתיקה שנוצרים מחוסר נעימות". סיבה נוספת אפשרית לשתיקה אל מול ההטרדות היא אסכולה ישנה ומיושנת לפיה "הבמאי הוא הדיקטטור". לפי האסכולה הזו, לדברי וגנר, "צריך לקבל כל מה שהבמאי אומר או עושה". השחקנים, שחונכו לצייתנות מלאה, נמנעים מלהשמיע קולם גם כנגד התנהלות שחוצה את הגבולות המקצועיים.

אבל האם בכלל ניתן להציב גבולות ברורים כאלה בעולם התיאטרון? וגנר מתקשה לענות על השאלה הזו, אך מבהירה כי על במאים ובמאיות להיות קשובים למצפן הפנימי שלהם, בתקווה שמצפן כזה אכן קיים. "בתור במאי או במאית יש לך אחריות גדולה על השחקנים שלך", לדבריה. "כשעוסקים במיניות, צריך להיות מאוד מקצועי בכוונות שלך".

חשוב לציין שהטרדות רבות בתעשיית הבידור, כמו ההטרדות בעדויות שלפניכן, נמצאות ב"תחום האפור" ורק לעיתים רחוקות מגיעות לפגיעה פיזית של ממש. כך או אחרת, גם להטרדה ה"אפורה" יש השלכות נפשיות ומקצועיות קשות עבור הנשים שנפגעו, שפעמים רבות חוששות להתלונן, בשל העובדה שמדובר בתעשייה כל כך קטנה, בה כולם מכירים את כולם והיכולת שלך להתקדם תלויה במה שחושבים עליך. 

בעלי הכוח

 "התחושה היא שמספיק שתגידי משהו לא נכון, ומי שיש לו יותר כוח בתעשייה יכול לשנות את העתיד שלך", לדברי הבמאית. "עכשיו זה קצת פחות מפחיד אותי מפעם, כי אני יודעת שקשה לי לא לעשות את מה שצו הלב שלי אומר. המחיר גדול יותר. אבל בעבר פחדתי, וגם לא רציתי להיראות קרבן. את לא רוצה שיזכרו אותך בתור מי שדיברה על האיש הזה והזה, או שעשו לה ככה וככה. את רוצה שיעריכו אותך בזכות איך שאת עובדת, היכולות שלך, הבימוי שלך". 

מלבד הקונפליקט אל מול העולם החיצון, מתארת וגנר את הקונפליקט שעוברים מוטרדים ומוטרדות אל מול עצמם. "את שואלת את עצמך למה לא הגבת בזמן, למה נזכרת להתלונן עכשיו", היא אומרת. "נשים גם מתבלבלות, כי במשך המון שנים היינו אובייקט מיני וזה היה בנורמה, אז זה טבוע גם אצלנו בראש, לא רק אצל גברים. לפעמים גם הפגיעה עצמה היא מורכבת. אם מישהו תוקף אותך ברחוב בסמטה חשוכה, זה לא בסדר, זה ברור. אבל את לא יודעת תמיד להגיד למה מפריע לך האופן שבו במאי או שחקן התקרב והניח לך יד על הכתף".

הפחדים והתחושות אותם מתארת וגנר משותפים לנשים רבות, בין היתר בשל האשמות נפוצות כלפי נפגעות תקיפה מינית שבקלות הופכות להאשמות עצמיות. לפני שאת מתלוננת, תובעת או פוצה פה, את כבר מאשימה את עצמך בחיפוש "צומי", בחוסר פרגון, בהוצאה מפרופורציה, אובססיביות ובכיינות. או כפי שתיארה צליל – את קודם כל בודקת מה בהתנהגות שלך הוביל את התוקף או המטריד להתנהג כפי שהוא מתנהג. 

חשיפת הדפוס של האדם המטריד היא צעד בדרך לניקוי התרבות שלנו מסקסיזם – אבל היא גם צעד בדרך לריפוי עבור הנפגעות שיכולות סוף סוף להפסיק להאשים את עצמן.

תגובתו של ארז דריגס:

הפוסט שכתבה אופיר סגרסקי בעקבות הריאיון שלי בידיעות אחרונות, הציף התנהגות שלי, התנהגות שפגעה בה, התנהגות שפגעה גם באחרות. אני מודע לכך, אני מבין זאת היטב ולכן עוד לפני הדברים שהיא כתבה עשיתי כל מה שדרוש כדי להשתנות.

חלק מהשינוי הזה היה כתיבת הסדרה חזרות, שהציבה בפריים טיים צדדים מביכים ולא ראויים שעליהם אני מצטער ומתבייש. במסגרת השינוי הזה גם חשפתי באותו ראיון בידיעות את ההודעות, שהפירוט שלהן מובא בחלקו כאן.

התהליך הזה הוא אישי, הוא עדיין לא הסתיים ואני מקווה שאוכל בבוא העת להתנצל בפני אלו שפגעתי בהן, אבל חשוב לי להדגיש שמעולם לא נתתי לשום עניין אישי להשפיע על החלטות מקצועיות. לעולם גם לא אתן ואני דוחה על הסף כל רמיזה שטוענת אחרת.

תמונה בכותרת הכתבה: צילום מסך מתוך "חזרות" | כאן 11

תגובות

34 תגובות

  1. מדובר באדם נרקסיסט , מבחיל , סוטה מין ואנס נפשי לכל דבר והוא גרסא עדינה לאחיו הפסיכולוג והרופא נעם דריגס שעושה זאת למטופלות ביחסי מרות . כמה עצוב שבראיון הנרקסיסטי שלו , הוא שכח לציין שנגד אחיו הפסיכולוג ישנן תלונות שהגיעו למשטרה על ניצול נפשי , מיני וכספי בתוכם דרישות שלו ממטופלת ליחסים אישיים כאנס שכופה עצמו על מטופלות . בעל שפה אלימה ובוטה פיסית ומילולית . מחפיץ נשים מינית . לועג להן . והכל ביחסי מרות . ,דורש מהן יחסים אישיים כאונס . כמה מצער שאחיו מכניס את ארז דריגס כאנס לטיפול מטופלות שלו נפגעות מינית ללא ידיעתן כלל . זהו רק קצה הקרחון . מבינים שזה גנטי אצל שני האחים הנרקסיסטיים המבחילים הללו . הוא החריב למטופלת את החיים לאחר שניצל אותה עד העצם ניצול מתועב . הוא מתקשה לשמוע לא מנשים בגבריותו המעורערת ומתנכל למי שמעזה להתלונן נגדו . אחיו מכניס את ארז לטיפול של נפגעות מינית ללא ידיעתן . כאנס .

  2. וואללא לא שמעתי על דריגס הזה עד עכשיו, איזה טורף, אנס בפוטנציה, ממש בני סלע, איש מסוכן ביותר…

    תרגיעו קצת, כולה כמה התכתבויות פרטיות וחסרות טעם בין 2 בוגרים, כשאחד מנסה להזרים לסקס, וסביר להניח שרבות נענו לו, אחרות ש"נפגעו" בנפשן העדינה יכלו לחסום ולא להמשיך להתכתב במשך שנים.
    אם אני דריגס הזה, הייתי תובע כל אחת על חשיפה של תכני שיחה פרטית.
    אגב מודה ומתוודה גם לי היו לא מעט שיחות מופרעות, לפעמים עד ל רמה של טירוף וגועל, ועם הכי מופרעת התחתנתי והיא אם ילדיי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.