בשבת האחרונה געשו הרשתות החברתיות בעקבות קטע מטריד מספר המחזור של ח"כ חנוך מילביצקי מהליכוד. בהומור מפוקפק של תלמידי י"ב, מתואר מילביצקי כמי שנוהג לחתוך חתולים ביחד עם חבריו ובעזרת סכינו הגדולה מושך אליו כל בחורה. הוא שונא ערבים ואת "שלום עכשיו" ואהוב על כל המורים ועל בני כיתתו.
מדובר על ספר מחזור של בית הספר היוקרתי "ליד האוניברסיטה" בירושלים. מטריד לחשוב כי קטע זה אושר על ידי המורים והמורות של בית הספר שקראו אותו ועל ידי בני ובנות המחזור, צוות בית הספר וגם כמה הורים. האם זה הצחיק אותם? אני מניחה שכן. לצערי, מיזוגניה של נעורים היא בסיס להון חברתי בחברה הישראלית – היום, כמו לפני שלושים שנים. מטריד לחשוב שתיאורו של הנער בספר המחזור לא נתפס כתמרור אזהרה לפני יציאתו אל החיים עצמם.
לימים הפך מילביצקי לאהוב לא רק על ידי מוריו ובני כיתתו, על גם על ידי חברי מרכז הליכוד שבחרו בו כנציג מחוז דן ברשימה לכנסת. אולם כמקום משוריין הוא נדרש לפחות מ-5000 קולות, אך גם זה מספר לא מבוטל.
ספרי מחזור יכולים להיות משעשעים ומוגזמים. אך תיאורים של אלימות ושל מיזוגניה אינם עניין של מה בכך. כשמדובר בנבחר ציבור, אולי כדאי לבדוק את עברו ולראות שאין בו סימנים מדאיגים. בהקשר זה, קשה להתעלם מהעדות של קירה מוסקליוב, שסיפרה בפוסט בפייסבוק על תקיפה מינית שעברה, לכאורה, מידי חנוך מילביצקי עצמו.
"העבר הבעייתי של חנוך מילביצקי כולל תקיפה מינית, גם שלי. אחרי זה הוא התנצל מלא ואמר שחשב שרציתי שינעל אותי בחדר, יחסום אותי בגופו וילפות לי את הידיים כך שלא אוכל להתנגד", כתבה. "כשהתחננתי שיעזוב אותי, הוא חשב שאני עושה בכאילו". מוסקליוב סיפרה בפוסט שמילביצקי ייצג אותה כעורך דין ותקף אותה בפגישת העבודה האחרונה.
צירוף מקרים שכזה. האלימות המגדרית לא נחבאה אל הכלים. מגיל צעיר היא כתובה שם, שחור על גבי לבן, בספר מחזור מלפני שלושים שנה. אך מילביצקי לא התרגש מזה אז והוא לא מתרגש מכך גם היום.
מה עם נבחרי ציבור ראויים?
המקרה של מילביצקי מעלה שאלות כבדות משקל על מיזוגניה ואלימות מגדרית כמשובות נעורים. מה הן הנורמות החברתיות שמאפשרות למי שמגלה התנהגות כזו בגיל צעיר, להתקדם לעמדות כוח והשפעה? האם לא כדאי שאנחנו, כחברה, נשאל את עצמנו איך קרה שהסימנים המדאיגים הללו נעלמו מעיני כולם והנער הזה גדל להיות נבחר ציבור, אחד מתוך 120?
אולי זו פנטזיה גדולה מידי, שיהיו לנו נבחרי ציבור ראויים. תנאי הסף של הנבחרים שלנו נמוכים מאוד ועדיין לא נמצאה שיטה שתוביל אל הכנסת את הראויים ביותר. יכול להיות שבדיקה של מה שנכתב בספר המחזור של כיתה י"ב יכולה לתת לנו הצצה בתחביביו של נבחר ציבור לפני גיל 18 ויכול להיות שהיא תיתן לנו גם אזהרה לבאות. למשל – יחסו לנשים של מי שחותך חתולים או מי שיחסיו עם בחורות כוללים סכינים שלופות.
בכנסת הזו, המיזוגנים הרימו ראש. מילביצקי הרי נמצא בחברה טובה. למעשה, הכנסת מעולם לא הייתה מרחב סטרילי ממיזוגניה ואלימות מגדרית. רק לפני חודש נפטרה יעל דיין, שבהיותה חברת כנסת, העבירה בשנת 1998 את החוק למניעת הטרדה מינית, בימים בהם היו רק תשע חברות כנסת במשכן. אחד המתנגדים לחוק אגב, היה רחבעם זאבי, שלימים למדנו על מעלליו.
אין לדעת מתי תהיינה הבחירות הבאות. כפי שזה נראה כעת, הממשלה הזו תידבק לעמדות השררה ככל שתוכל. אך האם יש לנו דרך להבטיח שבבחירות הבאות נקבל נבחרי ציבור ראויים יותר? אולי אנחנו צריכים להתחיל לעבור על ספרי המחזור של כל המועמדים.
למען האמת, אין לנו מנגנון שיוכל לסנן את המיזוגנים – אבל זו רק עוד סיבה להוביל לחזון של 50% נשים כבר בכנסת הבאה. מנגנון כזה אמנם לא מבטל את כניסתם של מיזוגנים לתפקידי מפתח, אך הוא בהחלט יכול להוריד את הסיכוי שלהם להתברג באופן בלעדי במוקדי קבלת ההחלטות.
בימים אלו תלמידי כיתה י"ב מסיימים את לימודיהם התיכוניים. ספרי המחזור נכתבים. מה שנכתב על מילביצקי יכול לשמש תמרור אזהרה לבני ובנות הכיתה, ולציבור כולו. מגיע לנו נבחרי ציבור ראויים יותר, שיפעלו לטובת הציבור ואם אפשר בלי לחתוך חתולים ובלי סכינים.
זאת המשמרת שלנו.
יעל יחיאלי היא מייסדת מיזם 5050
