השבוע דווח בעיתונים רבים בארצות הברית, וגם במדיה החברתית, על  הטור הפוגעני בעיתון וול סטריט ג׳ורנל, של ג׳וזף אפשטיין. הגבר הפריווילג, היהיר, המכובד והמפורסם הזה ניצל את הטקסט כדי לבוז וללעוג לכך שדוקטור ג'יל ביידן, שהיא לא במקרה אשת הנשיא הנבחר ג׳ו ביידן, מעדיפה שיקראו לה  דוקטור.

במאמר מצוין בעתון הארץ  צח יוקד מדווח על הטור בו נותן המחבר עצה  מתנשאת לרעיית הנשיא הנבחר. יוקד מצטט את אפשטיין, שכתב:

"ילדונת: הנה עצה בנוגע למה שנראה אולי כמו דבר קטן אך איננו חסר חשיבות לדעתי. האם יש סיכוי שתוותרי על התואר 'דוקטור' לפני שמך? דוקטור ג'יל ביידן נשמע קצת כמו הונאה, שלא לומר בעל נגיעה קומית"'.

בהמשך אפשטיין התייחס בזלזול ללימודי הדוקטורט של ביידן וציין כי היא השלימה את לימודיה בהתמחות "הלא מבטיחה" של מתן מענה לצורכי הסטודנטים.

לא רק צח יוקד הגיב למאמר של אפשטיין, גם מגזין האטלנטיק פרסם מאמר מעניין בנושא, שכתבה גראמי ווד. היא כותבת, בצדק רב, שתואר ״דוקטור״ זה ממש לא ביג דיל בשביל אותו ג׳וזף אפשטיין. הוא זכה במשרה נחשקת והמון כיבודים גם ללא דוקטורט. אבל הוא בהחלט משמעותי  למישהו.י שלא, כמוהו, גבר לבן פריוילגי. אדם שחור  ללא תואר דוקטור לפני שמו יכול להחשב כ״סתם גנב״.

ווד לא מגזימה. בשיחה אישית עם מרצה שחור במחלקה למוזיקה באוניברסיטת ייל, הוא סיפר לי שעבר להתגורר בעיר ניו יורק, מרחק שעתיים ברכבת ממקום עבודתו, כי נמאס לו שהמשטרה עוצרת אותו כשהיה מטייל ברחובות העיירה ניו הייבן בלילה. כגבר שחור הוא אף פעם לא הרגיש בטוח.

ווד מציינת שגם לאישה כמו ד"ר ג'יל ביידן, שאת הדוקטורט שלה אפשטיין מבטל מבלי לעיין בו, התואר הוא משמעותי. גם כיום יש נטייה להתייחס לאשה מבוגרת שעומדת לצד בעלה, כ״סתם עקרת בית״ עבודה שקופה שהפכה לכינוי מקטין לנשים.

את שני המאמרים האלו, דרך אגב, קראתי כי בתי, שגם היא דוקטור, שלחה לי אותם בתוספת הערה: ״אמא הרי גם את עשית דוקטורט בגיל מאוחר בבקשה תכתבי על זה״.

״אמא הרי גם את עשית דוקטורט בגיל מאוחר בבקשה תכתבי על זה״

ד"ר ג'יל ביידן היא בת דורי וכפי שאני יכולה להעיד מנסיוני , ווד צודקת. למרות שבן זוגי ואני היינו סטודנטים באותו זמן, במשך השנים הפער ביננו הלך והתעצם: מבחינת התארים, מבחינת האחריותֿ, ומבחינת כושר ההשתכרות. כשהוא עשה מ.א. אני הקלדתי את התיזה על מכונת הכתיבה כדי לחסוך לנו כסף. כשהוא עשה דוקטורט, אני עדיין עמלתי על המ.א. וכשהוא קיבל את המשרה האקדמית הראשונה שלו אני הייתי עסוקה בגידול שתי בנות קטנות. למרות שהוא היה אב מעורב ובן זוג תומך, עלי נפלה רוב האחריות לגידול הילדים.

ד"ר ג'יל ביידן וגם אני לימדנו במכללה. היא קיבלה את  תואר הדוקטור בשנת 2007  בגיל  55 ואני בגיל 51. חזרתי ללימודי דוקטורט אחרי שבנותיי גדלו, והייתי יותר מבוגרת מרוב הסטודנטיות. האוניברסיטה מיועדת לצעירים.ות ולא כל כך ידידותית לנשים מבוגרות, הנחשבות כטרחניות, אבל לי זה לא היה אכפת. הייתה לי מטרה ואני מרגישה שהמחקר לדוקטורט וגם הכתיבה עצמה הוסיפו רבות ליכולת האינטלקטואלית שלי, ואולי הם גם הפכו אותי למורה יותר טובה במכללה.

כשקיבלתי את הדוקטורט הרגשתי שהתואר דוקטור הוסיף לבטחון העצמי שלי, וגם זאת היתה בשבילי הזדמנות לתת דוגמה אישית לבנותיי, שבאמת המשיכו בלימודים גבוהים, אבל בגיל הרבה יותר צעיר.

אני לא מצטערת ולא מתחרטת על הבחירות שלי. אבל אי אפשר להכחיש שהיה להן מחיר. לנשים כמו ד"ר ג'יל ביידן (וגם לי) שבמשך שנים רבות נתנו קדימות לקריירה של בן הזוג ושמנו את השאיפות שלנו בצד לא הייתה  קריירה  זוהרת.  אבל לד"ר ג׳יל ביידן כן יש משרה משמעותית בקולג׳ (שם אין גיל פנסיה)  לאחר שעשתה דוקטורט. ברור שמגיע לה להקרא דוקטור ביידן, היא חיכתה לכך שנים ועבדה קשה כדי לזכות בתואר הזה.

לכתבות נוספות של ארנה רז בנושא בחירות 2020 בארה"ב לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: צילום מסך מקטע וידיאו מתכנית הלילה עם סת' מאיירס

תגובות

2 תגובות

  1. כתבה חשובה אורנה. כשאשה מתעקשת על כינוי התואר הזה היא נחשבת לטרחנית, ואילו גבר המשתמש בתואר נחשב כבעל זכות.

  2. אתה טיפש כפי שאתה שוביניסט. היא הרי כתבה בפירוש שכן. אבל כמובן שלא טרחת לקרוא. היא הרי אישה אז מה זה משנה מה היא כותבת נכון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הפרק האחרון בסדרה "לא חשובים" בכאן11 הציגו את המאבק הפמיניסטי נגד תחרות מלכת היופי בישראל. נורית כהנא צפתה בתכנית והתרגזה על אופן הצגת התנועה הפמיניסטית הישראלית ועל הזלזול במאבק בתחרות. ההרגשה בתכנית לדבריה, הייתה כאילו לא נעשה תחקיר עמוק מדי והכל נשאר ברמה השטחית.
הממשלה הפלסטינית היוצאת | צילום: רויטרס
לפני כחודש התפטר ראש הממשלה הפלסטיני מתפקידו במהלך שהחל שרשרת של מהלכים ורופורמות ברשות הפלסטינית. מה מסמנים המהלכים האלה, ואיך זה ישפיע עלינו? גלי אלון בסדרת כתבות על הפוליטיקה הפלסטינית

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.