פשוט תתבע.י

מאת: איתי רוזיצקי.

בגיל 18 התגייסתי למשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח). הגעתי לתפקיד חדור אמונה, עם נכונות לרדיפה אחרי הצדק ובמטרה לחתור לגילוי האמת בכל תיק ובכל תלונה. כחלק מהתפקיד עסקתי במגוון עבירות פליליות של חיילים, משימוש בסמים ועד גניבות נשק. סוג נוסף של עבירות בהן נתקלתי היה עבירות מין. באותה תקופה לקטגוריה הזו נכנסו כל העבירות האפשריות שקשורות לחשד לפגיעה על בסיס מיני או מגדרי בצבא. זכורה לי במיוחד הביקורת הציבורית הרחבה שספגו חקירות המשטרה, כיוון שבאותה תקופה נפגעות החלו לדווח כי חשו מואשמות בחקירות ע"י השוטרים (מה שיוגדר בשלב מאוחר יותר באמצעות המושג "האשמת הקורבן"). זה היה אחד המניעים שהובילו אותי להשתתף בקורס ייחודי לחוקרים וחוקרות של עבירות מין.

נושא ה"הוויקטימולוגיה", או בתרגום חופשי "קורְבָּנוּת", היה אז ממש בחיתוליו. זו הסיבה המרכזית לכך שגם הקורס עצמו שעברתי אז, לפני כמעט עשור, היה יחסית דל, ולא העמיק או הרחיב דיו על האופן שבו יש לפעול באירועי קצה. הוא נתן לי מעט כלים והבנה בסיסית כיצד צריכות הנפגעות לפעול במקרים כאלה, אבל היום אני מבין שהוא לא ענה על השאלה כיצד לנהל את ההליך כולו מול המתלוננות. אבל, וזה אבל חשוב – בעבירות מסוג זה, רק מעצם ההבדל בתיאור העבירה (החשד לפגיעה על בסיס מיני או מגדרי), ניתן לחוש בהבדל. בעבירות כמו שימוש בסמים, גניבת נשק או אמל"ח (אמצעי לחימה) וכדומה, אין נפגע עבירה ולכן רמת המוטיבציה ותחושת הצדק, זו שהובילה אותי למצ"ח, לא מתממשת בשיא כוחה. לעומת זאת בכל הנוגע לעבירות מין, השאיפה לעשות עם הנפגעות צדק הייתה חזקה ועוצמתית הרבה יותר.

הפליליזציה והמהפכה מציגות: תאונת דרכים

גם בית המחוקקים בישראל בחר להכיר בהבדלים וחוקק חוק מיוחד לנפגעי ונפגעות עבירה, שמטרתו להקנות לאותן נפגעות זכויות בהליך הפלילי, גם אם רובן פרוצדורליות. מתוך אותו קורס למדתי דבר נוסף, חשוב ומהותי: המישור הפלילי הוא לא היחיד למיצוי זכויות של נפגעי עבירה וספציפית בעבירות מין. חשוב שכל נפגע או נפגעת ידעו שבכל עבירה פלילית, יש לה או לו יותר מאפשרות אחת, והן לא מבטלות זו את זו, אלא מתקיימות זו לצד זו. לכל נפגע או נפגעת יש אפשרות למיצוי הזכויות שלהם גם במישור הפלילי וגם במישור האזרחי.

אם נפשט את זה קצת, המישור הפלילי הוא ההליך המשפטי שאנחנו מכירות ומכירים מכל סדרות החוק והמשפט האמריקאיות שצפינו בהן מאז ומתמיד: בכולן תמיד מגישים תלונה, גובים עדות, חוקרים חשודים ובמידה ויש ראיות מבוססות הפרקליטות מגישה כתב אישום והולכים לבית המשפט, שם מתקיים ההליך הפלילי.

בהליך הפלילי יש סניגור ותובע מטעם המדינה, העדים עולים לדוכן העדים ומספרים את אשר התרחש, ועורכי הדין טוענים בעד ונגד הראיות התומכות. בסיומו של המשפט השופטת או השופט מגיעים להכרעה והם הקובעים האם החשוד אשם. השפיטה בישראל מתבססת על רף משפטי גבוה מאוד, עם ניסוח שוודאי שמעתם כבר בעבר: "מעל לכל ספק סביר". הכוונה היא שהשופטת או השופט הם אלו שצריכים להחליט האם החשוד אכן בוודאות ביצע את העבירה, והאם אין ספק באשמתו.

חשוב להבין שהמישור הפלילי הוא הליך מורכב. הנפגעת או הנפגע עוברים חקירה על ידי עורך הדין של החשוד, השאלות אינן נוחות כלל ולעיתים קרובות הן פוגעניות ומאשימות. בסוף התהליך, במידה והשופט פוסק לטובת הנפגעת והחשוד נמצא אשם, הוא גם זה שקוצב את עונש המאסר ואת גובה הפיצויים לנפגעת. כיוון שמטרת ההליך הפלילי אינה רק לפצות את הנפגעת או הנפגע, הפיצויים לרוב נמוכים ולא מכסים את עלות הנזק, שהוא גם כלכלי וגם נפשי.

לספר סיפור פגיעה מורכב

זו הסיבה שחובה עלינו להכיר את כל האפשרויות העומדות בפני נפגעת עבירה. בנוסף למישור הפלילי ישנו המישור האזרחי, שיכול להתקיים באותו זמן, בנפרד מההליך הפלילי. בהליך האזרחי מגישים תביעה לבית משפט אזרחי, באותו אופן שבו היינו יכולות ויכולים לתבוע אדם אחר שהפר חוזה עמנו, שפצע אותנו בתאונת דרכים, שגרם נזק לרכוש או כל הליך משפטי אחר שבו תובעים אך ורק פיצויים כספיים.

היתרונות במישור האזרחי הם שהרף המשפטי שונה מאד מההליך הפלילי. בהליך האזרחי סף האשמה הוא ב"מאזן ההסתברויות", או במילים פשוטות – צריך להוכיח שיש יותר מ-50% סיכוי שטענת התביעה מוצדקת, כלומר להיות יותר משכנע מהצד השני. יתרון נוסף: לנפגעות ונפגעי עבירה ישנן זכויות ברורות במהלך החקירה והמשפט בפלילי, המחייבות התחשבות בנפגעות ומסייעות להן לעבור את התהליך בצורה עדינה ככל האפשר.

יש להדגיש שתביעות אזרחיות, מכל סוג, לרוב דורשות הוכחת נזק. נפגע או נפגעת עבירה מתבקשים להציג לבית המשפט הוכחות ולציין מה סכום הנזק שנגרם. בהתאם להוכחות הנזק יקבעו השופט או השופטת את הפיצויים הראויים. לעומת זאת, בעבירות מין קיימת אפשרות לתבוע גם ללא הוכחת נזק ולקבל פיצוי של עד 120 אלף₪.

בנוסף, בעבירות מסוג הפרת פרטיות קיימת גם כן אפשרות לתבוע ללא הוכחת נזק ולקבל פיצוי של עד 50 אלף ₪. בעוד תביעה אזרחית מתנהלת בדומה להליך המשפטי המוכר וכוללת הצגת ראיות, חקירת עדים והכרעת הדין בידי שופט, במידה והחשוד נמצא אשם בהליך הפלילי, יש אפשרות לתבוע פיצויים באופן ישיר בהליך אזרחי מבלי לקיים את כל תהליך המשפט. זאת ועוד, במידה וניתן להוכיח נזק נוסף שנגרם לנפגעת (ההוכחה היא בד"כ באמצעות מומחים, פסיכולוגים, רופאים ועוד), ניתן לתבוע בסכום הנזק ולשקלל לתוכו גם את הנזק העתידי. לדוגמה: במידה ובעקבות הפגיעה הנפגעת לא יכולה לחזור לעבוד במשך מספר שנים, על הפוגע לפצות אותה במלוא הסכום של המשכורות העתידיות שהיו יכולות להיות לה.

לנווט בשבילי הצדק

בשורת ההבדלים בין ההליך האזרחי וההליך הפלילי, חשוב לשים לב שההליך האזרחי מוביל ליותר נצחונות, הסדרים ופשרות מאשר ההליך הפלילי. במישור האזרחי המספרים מדברים בעד עצמם, כאשר ב-90% מהמקרים התביעה נסגרת בפשרה, כלומר במשא ומתן בין צד הנפגעת לצד הפוגע על סכום הפיצויים. במקרה של הסכם פשרה בין צד הנפגעת לצד הפוגע, הפשרה מאפשרת לנפגעת להימנע מהליך משפטי ולהתחיל בתקופת ההחלמה, ולפוגע לצמצם את החשיפה הציבורית. אי לכך לשני הצדדים יש לעיתים אינטרס מוגבר לפנות לפשרה ולהימנע מהגעה לבית המשפט. יש להדגיש שפשרה שכזו היא משא ומתן לכל דבר ועניין, ואין להקל ראש בעניין. חשוב ואפילו קריטי להיכנס לתהליך עם אנשי המקצוע הנכונים בעלי המומחיות הנדרשת.

הבדל אחרון בין המישור הפלילי למישור האזרחי הוא תקופת ההתיישנות. בעבירות פליליות תקופה ההתיישנות קבועה בחוק בהתאם לכל סוג של עבירה. לעומת זאת, בתביעות אזרחיות יש תקופת התיישנות שונה ולעיתים פחותה באופן משמעותי. לרוב התביעות התקופה היא שבע שנים, אך יש לשים לב שבעבירה של פגיעה בפרטיות ההתיישנות היא שלוש שנים בלבד.

צוץ, תראה, הטרדה משלנו: עדויות על דפוסי פגיעה שיטתיים של ארז דריגס

ואם פעם עוד היו מדברים על הטרדות ופגיעות מיניות בתור משהו שיכול להתרחש כמעט באופן בלעדי במפגש פיזי בין התוקף לנפגע. השימוש המסיבי בטכנולוגיה ובטלפונים פתחה צוהר למטרידים מיניים ואפשרה להם לבצע עבירות מין גם ברשת. בניגוד להטרדה פיזית, פנים מול פנים, הטרדות ברשת באות לידי ביטוי באופנים שונים, כמו למשל הפצת תמונות וסרטונים, התנכלות והתעללות בכל מדיה אפשרית, זיוף תמונות וסרטונים באמצעות בינה מלאכותית, סחיטה מינית (SEXTORTION) ועוד.

בעידן של היום, שבו פגיעה בפרטיות מתפרשת על תחומים רבים כמו הפצת תמונות וסרטונים, או זיוף תמונות וסרטונים והפצה במדיה דיגיטלית מכל סוג, לא פשוט לסטות מתקופות ההתיישנות הקבועות בחוק, ותמיד עדיף שלא לחרוג מהן. אפשר להתנחם בכך שההתיישנות נספרת רק מהזמן שבו נודע על העבירה, והמינוח מעורפל ולא במקרה.

חשוב לזכור שלכל נפגעת או נפגע עבירה יש זכויות ואפשרויות שונות לתבוע את הפוגע. הפיצוי הכספי שנפסק לנפגעות הוא לא רק חלק מעשיית הצדק ומן ההכרח שהפוגע יישא באחריות למעשיו, אלא גם כסף שנדרש לנפגעות על מנת לשקם את חייהן. פרויקט מא'את הוקם לצורך זה בדיוק – הפרויקט פועל כעמותה במטרה לסייע לנשים ונערות, גברים ונערים שנפגעו מינית ברשתות. אנחנו מאתרים וחושפים עבריינים אנונימיים המבצעים עבירות קשות הכוללות סחיטה, הפצת תכנים אינטימיים ללא הסכמה, הדלפה והתעללות. במסגרת העמותה יצרנו מעטפת למיצוי זכויות הכוללת מחקר, ליווי למשטרה וליווי בהליך התביעה הפלילית והאזרחית, במטרה לחייב את הנפגעים לשאת באחריות ולפצות את קורבנותיהם. השירות ניתן בחינם לחלוטין מתוך תחושת שליחות ורצון להגיע ולסייע למי שזקוקות וזקוקים לו באמת. את לא לבד.

רוזיצקי הוא סטודנט למשפטים ופילוסופיה באוני' ת"א, פעיל חברתי ומתמחה בעמותת מא'את. הכותב אינו עו"ד והכתוב אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.