לפני כמה שנים העלה יאיר נתניהו ציוץ בו שיתף meme המתייחס לכמה תיאוריות קשר נפוצות, לגבי מי שולט באמת בעולם: אנשי לטאה, האילומינטי, וכן… יהודים. מאז תיאוריות קשר רבות עברו בנהר, (חיסוני הקורונה, העולם השטוח, שינוי מכוון של מזג האוויר) כאלה המיוחסות לכל מיני בכירים בישראל ובעולם, שנועדו לשאול – מי באמת מכתיב את המציאות?
ובכן, ברצוני להציע תיאוריית קשר חדשה, ויש לי הוכחות. אני חושבת שאנחנו מתעלמות מהקשר שמוכיח את עצמו שוב ושוב – קשר המטרידנים. בשבועות ובחודשים האחרונים בלבד עלו כמה דוגמאות, המראות שקבוצת המטרידנים היא קבוצה שמשרתת את עצמה, מכתיבה חלקים שונים במציאות ובעיקר עמידה בפני ביקורת באופן שמעלה את התהיה – איך לא חשבנו עליהם עד עכשיו?
ניקח לדוגמה את דידי הררי. לאחר תקופה מאז פורסמו האשמות להטרדות מיניות (לכאורה) שעלו נגדו הוא חזר לשדר ברדיו דרום, הפעם עם צוות המורכב מגברים בלבד. זו שיטה ידועה (כפי שראינו בתחקיר על ההתנהלות בגלצ שפורסם ממש כאן בפוליטיקלי קוראת). אתן בטח חושבות – אבל רגע, לא צריך לבחור בנשים רק כי הן נשים, זה קשור ליכולות שלהן, זה צירוף מקרים. למה, אם כך, תמיד היו נשים בצוות של דידי הררי עד היום? כמה מהמתלוננות בתחקיר עבדו בצוות הזה בדיוק, ועכשיו אין מקום לנשים בצוות. לא נראה לי שזה צירוף מקרים. אבל למה שזה ישנה? ובכן, כשאת לא בצוות, את לא יכולה להתקדם, למשל ממפיקה לעורכת. את לא צוברת ניסיון, את לא מקבלת קרדיט בשידור, את פשוט נשארת מאחור כי צריך לתת סביבה למטרידן (לכאורה) שלא מאפשרת עוד ״סערות״. כך בדיוק מכתיבים מציאות, כזו שבה בתפקידים מסוימים ״קשה לדמיין״ אישה ולכן אי אפשר לקבל אותה לתפקיד הזה.
ניקח את הסיפור הזה צעד קדימה: מי הבעלים של התחנה? בין השאר, צבי שלום, אחיו של סילבן שלום. אם השם נשמע לכן מוכר, זה כי הוא כמעט היה מועמד לנשיא המדינה. כמעט, כי הואשם בהטרדה מינית (לכאורה, כמובן שלכאורה). עוד חוט אדום ללוח השעם שמציג את הקשרים בין המטרידים. אולי צבי זוכר ״מה עשו״ לאחיו, ולא רוצה לחזור על אותה טעות עם דידי הררי, שדר הרדיו האהוב. אבל רגע, בטח תגידו, סילבן שלום שילם את המחיר. הוא לא רק לקח חופשה, הוא וויתר על האפשרות להיות נשיא המדינה. ובכן, תשמחו לשמוע שהוא מועמד מוביל ליו״ר התעשייה האווירית. למטרידן (לכאורה) בימינו אין רגע דל.
לפני כשלושה שבועות נערכו הבחירות לראשות עיריית ניו יורק. לרגע לא היה ספק לרבים מהישראלים והיהודים בעיר שעליהם להצביע לאנדרו קואומו, רק כדי שממדני לא ייבחר. קואומו, נזכיר, הואשם בהטרדה של מספר נשים תוך שעבד כמושל מדינת ניו יורק ואף התפטר בשל כך (לפחות 3 התלוננו עליו בפנים גלויות). נראה כי להיות יהודיה, במכלול השיקולים בבחירות הללו, אמור היה להתעלות על היותך אישה שייתכן שחוותה סיטואציות דומות על בשרה, משום מה.
לא מספק אתכן? בואו נסתכל קצת אחורה בזמן. נתן אשל, מי שהיה יו״ר הסגל של נתניהו, ננזף בעקבות הטרדה מינית והורו לו שלא יוכל לעבוד שוב בשירות המדינה. כנראה שלהיות בשירות ראש הממשלה לא נחשב קרוב לשירות המדינה, כי אחרת אין הסבר לכך שהתערב לאחרונה בחוק הגיוס (זכורה ההודעה לכתב אייכנר במקום לבן גביר), ב-2019 היה בצוות המו״מ הקואליציוני של הליכוד, ומשוחח עם גורמי תקשורת שונים על כל נושא בתור ״מקורב לראש הממשלה״ (ומטרידן, שכחו לציין).
גם יורם זק (״האח הגדול״) הוצא לשלושה ימי חופשה מאולצת וחזר לתפקידו לאחר הערה בעלת אופי מיני למתמודדת דנה רון. דונלד טראמפ הוא נשיא ארה״ב, למרות שבית המשפט קבע שתקף מינית את העיתונאית אי. ג׳ין קרול, ובימים אלה מסרב בתוקף לפרסום של מסמכים נוספים מתוך תיקי ג׳פרי אפשטיין שבמהלך הקמפיין דיבר על פרסומם ללא הפסקה. מאיר כהן זכה לתחקיר ב״עובדה״, והוא במקום השני ברשימת יש עתיד כיום ומכהן כח״כ ובקרוב אולי כיו״ר קק״ל. רועי צ׳יקי ארד חזר לארגן אירועי שירה ולהוציא ספרים כאילו דבר לא קרה. שלמה גרוניך מקבל מופע הצדעה.
יש כל כך הרבה סיפורים ולהם מכנה משותף: בעלי כוח, מנהיגים, מקורבים לשלטון, אנשי תקשורת. כולם בשירות המטרידים. והנשים? יכולות לחכות להטרדה הבאה.
תגובה אחת
וזו רק רשימה חלקית ביותר…