מאת: ליבי
*****
נמל האוניות האבודות
בנמל האוניות האבודות,
גופות פלדה זקנות ללא חיים,
מיטלטלות בין ערות לשינה,
זרוקות באין דורש.
אפור.. חשוך.. וערפל מכסה את האופק.
אוניות צוהלות נכנסות לנמל השכן
ויוצאות ממנו כשברחמן חגיגה של אור וצבע,
ואני ריקה מתוכן,
ובקרבי חושך וצלמוות.
ברחמי הזקן המוות צוחק את צחוקו הפרוע.
אפילו המים שבעבר
ריפדו אותי בברכתם בנוסעי למקום חפצי –
אפילו המים מכים בגופי החלוד
בלעג ובזלזול.
כמו אומרים: "עבר זמנך, שקעי לך".
ואני נאחזת במזח בחבלים עייפים,
כוחי הולך ואוזל…
*****
בובה של אף אחד
בסלון החיים החשוך היא מונחת,
בובה משותקת – בובה סתם על חוט.
חבוטה ומאובקת מגחמות נדודיה,
בובה מתבגרת על מדף התלבטות.
בחוטיה מסרסרת למרבה במחיר
לכל ליצן תורן שנשבע לאהוב.
ובערב היא שבה בידיים ריקות,
מבאר השיעמום שוב חוזרת לשאוב.
בובה של כולם – בובה של אף אחד
תלויה לה בין כלום, לבין שום דבר.
בין שטות לרצינות,
בין רוצה ללא בא לה…
כשסוף סוף תחליט – יהיה מאוחר.
*****
בית קברות לחלומות
בבית הקברות לחלומות –
אנדרטאות דוממות לתקווה שאיננה,
עומדות קרות על מקומן.
מצבות עלומות לחלומות שאינם,
שהובלו אלי קבר ונשכחו מאז.
לפעמים באים חלק מהאנשים לבקר מעט…
ללטף את האבן, להזיל דמעה,
וחוזרים לשגרת יומם.
מתים – חיים.
עוד תקווה מטוהרת נעטפת בתכריכים
ומתכסה ברגבים רעננים.
אולי תנבט שוב ביום התחיה.
ובינתיים, עולם כמנהגו נוהג.
****
ליבי משתייכת למגזר החרדי. כמי שהתחתנה בשנות השלושים המאוחרות שלה, כתבה ליבי עשרות שירים המבטאים את השונות של הרווקות המבוגרות אל מול מגזר המקדש את הנישואים והילודה. בנוסף עוסקים רבים מהשירים בקונפליקט הפנימי בין מה שמקובל ומה שפחות.
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
