סיטואציה בלתי אפשרית

היה הייתה מסיבה תמימה ומשובחת. ברמה כזו שלא רואים בארץ. "הנובה". מ', בחורה צעירה, בת 19, המשרתת כלוחמת במג"ב, הגיעה לשם עם בן זוגה ועם עוד שישה חברים. מאורע מיוחד עבורה, שנמצאת בשירות סדיר. קצת לרקוד, קצת להרגיש את החופש. 

עם אור הבוקר הגיע הכאוס. מ' ובן זוגה התפצלו לשני רכבים שונים למרות שהיא הספיקה לומר לו שהוא צריך לנסוע איתה הוא נסע עם חלק מהחברים לכיוון בארי והיא נסעה עם חברים אחרים לכיוון באר שבע. הוא שלח לה הודעה קצרה, שהוא בדרך למקום בטוח. מאז לא שמעה ממנו. כמה ימים אחרי זה, בסרטון טלגרם, היא תצפה ברגעיו האחרונים. 

עד היום, היא לא יודעת להגיד איך שרדה את התופת. בדרך לבאר שבע נתקלו שוב ושוב במארבים של מחבלים. היא זוכרת את הטוסטוסים, האופנועים, הפאניקה. 

כעבור כשבוע פגשה פסיכיאטר שהמליץ לה על חזרה לשירות רק אחרי שתעבור בדיקת פסיכיאטר נוספת ואם תמצא כשירה. הוא גם המליץ לה להיבדק על ידי פסיכיאטר באופן קבוע, לשקול טיפול מוכוון טראומה ולשים לב לכל החמרה במצבה הנפשי. האבחנה הזו הועברה למפקדיה והיא חזרה לשירות כעבור שבועיים בלבד מיום האירוע, במחשבה שחזרה לשגרה אולי תוכל לספק לה מעט יציבות ותחושה של כוח בתוך חוסר האונים. 

מאז חזרה לשירות סדיר, החלו להופיע תסמינים חריפים של מצוקה נפשית אצל מ'. פלאשבקים, סיוטים, מחשבות חודרניות והתקפי חרדה מלווים אותה יום ולילה. באחד מאותם התקפים, כשהתעוררה משינה מסויטת, עישנה מ' קנאביס כדי לנסות להקל על עצמה. ימים ספורים לאחר מכן, בוצעה בדיקת סמים בבסיס בו היא משרתת. השתן חזר מלוכלך ומ' הואשמה בצריכת קנאביס ונשפטה ל-35 ימים בכלא – העונש המירבי בעבירה זו. 

"היא הייתה מטופלת על ידי קב"ן שהיה מודע למצבה", אומרת מירב גילי הירש, מייסדת מיזם "טרייב", למימוש ומיצוי זכויות עבור שורדי המסיבות בעוטף. "למרות כל התסמינים שלה, אף אחד לא חשב שהיא צריכה לרדת מלוחמה" גילי-הירש מלווה את מ' בסיטואציה הנוכחית. "מדובר בצעירה בת 19, עם התקפי חרדה וסיוטים, שלא עישנה לפני כן בחיים שלה. בהליך המשמעתי שהוגש, נכתב שהשימוש בקנאביס נעשה כשהיא התעוררה באישון לילה משינה טרופה ועישנה כדי להצליח לחזור לישון".

יחד עם מ', נמצאו עוד חמישה שוטרי מג"ב חיוביים לבדיקה. כולם נשפטו לעונש זהה, 35 ימים בכלא. במילים אחרות – מצבה הנפשי המורכב והקשה של מ' לא נשקל בשיקולי העונש ולא ניתנה לה שום הקלה או המתקה. 

"הטראומה האקוטית ממנה סובלת העותרת עלולה להחמיר בעקבות עונש כליאה. יש להימנע מכך בכל מחיר", כותב ד"ר עדי ברק בעתירה שהגישה מ' באמצעות ארגון "טרייב". גם הפסיכיאטר איתו נפגשה מ' ביום שני האחרון התריע שעונש כליאה עלול להוביל להתדרדרות במצבה הנפשי. 

נשארתי בחיים

"התברר שבמהלך המשפט בוצעו פעולות חקירה לא חוקיות", מספרת גילי-הירש. "אמרו להם שכל אחד מהם הפליל מישהו אחר, עד שהוציאו מהם הודאה. למעשה, לא אפשרו להם להגן על עצמם". בהמשך, לאחר שנשפטה מ' ל-35 ימים בכלא, לא קיבלה שום ידיעה לגבי גורלה. 

ביום חמישי נודע למ' שהיא מועברת ממג"ב ליחידה כלל צה"לית והדין המשמעתי ימשיך משם.  בעקבות פנייה של כרמלה מנשה לדובר מג"ב, נאמר למ' שהיא לא תלך לכלא, אלא יימצא פתרון אחר. אולם על פי לשכת משרד הביטחון, מ' כן הולכת לכלא, אבל יודיעו לה על כך רק ביום ראשון (7.7). 

"זרקו אותה מכל קבוצות הוואטסאפ של הפלוגה", מספרת גילי-הירש. "אף אחד לא עונה לה. כי היא טכנית לא ביחידה עכשיו. אחרי שהלכה היום לפסיכיאטר, היא שלחה את הקביעה שלו לקב"ן היחידה, אבל בגלל שהיא לא ביחידה, היא לא יודעת מה יהיה עם זה. אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון שהיא תכנס לכלא". 

בתוך סיטואציה בלתי אפשרית, בעיצומה של טראומה לאומית, צעירה בת 19 לוקחת אחריות ומנסה לעשות את הדבר הנכון – להמשיך בשירות הצבאי שלה ולהתמודד. אך בתוך המערכת הצבאית, כשהיא לא מקבלת מענה רלוונטי למצוקות שלה, מ' עישנה קנאביס כדי לנסות ולטפל בעצמה. 

"איך יכול להיות שחייל פוגע מינית בחיילת ובגלל שמדובר  בלוחמים בשבעה באוקטובר הם לא נשלחים לכלא וצעירה בת 19, שעישנה וויד כדי להרגיע תסמיני חרדה שנגרמו לה כתוצאה מטבח שהייתה חשופה לו – לא מקבלת שום הקלה בעונש?" שואלת גילי-הירש. 

אתמול בערב הגיש עורך הדין רן כהן רוכברגר, המלווה את מ', עתירה דחופה לבג"ץ בדרישה לעכב את ביצוע העונש של מ' ולבטל את הליכי הדין המשמעתי שננקטו כלפיה. בעתירה, מפרט עו"ד את מצבה הנפשי מאז המשפט. "העותרת תלויה בין שמיים לארץ, בסטרס נורא ובהבנה כי עליה להיות זמינה להתייצב בכלא". 

ביום שישי האחרון הודיעו למ' שלעת עתה היא לא הולכת לכלא ויודיעו לה על המשך שיבוצה הצבאי. בסוף השיחה נאמר לה "כדאי שתפסיקו עם הפוסטים". "ההתנהלות הזו, של אל תדברו ויהיה בסדר, תהיו בשקט ונסדר את זה, זו אמירה שלא מתאימה להתנהלות  במדינה מתוקנת", אומרת גילי-הירש.

"אני מסתכלת על המערכת הצבאית, לא מבינה איך אף אחד לא ראה אותה. לא עצר את זה", היא מוסיפה. "בעת הזו ראוי שכל המערכות יגלו יותר חמלה. לא יכול להיות שצעירה בת 19 צריכה להתמודד עם הדברים האיומים האלה. ואיך אף אחד במערכת לא תפס אותה ואמר לה "עם רמת תסמינים כזאת, לא משנה מה רמת המוטיבציה שלך, את צריכה קודם כל לטפל בעצמך. לא להישאר פה". וזה מוביל לשאלה איפה שיקול הדעת של בריאות הנפש בצה"ל וכמה מקרים נוספים כאלו עוד מתפספסים לנו".