ברקס ל"טרלול הפרוגרסיבי" או פשוט בקלאש? עוקבות אחרי ההסכמים הקואליציוניים

מאז קיבל את המנדט מהנשיא, נותרו לנתניהו שבוע ימים להרכבת הממשלה. אם ייכשל במשימתו, רשאי הנשיא לתת לו הארכה של עד 14 ימים. בעת קבלת המנדט, טען ראש הממשלה העתידי נתניהו שירכיב ממשלה תוך שבוע, אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד.

מה מונע מנתניהו להקים את ממשלת "ימין על מלא", שתוצאות הבחירות הכריעו? השותפות הטבעיות לממשלה המדוברת הן המפלגות החרדיות: ש"ס ויהדות התורה מצד אחד וסיעת הציונות הדתית (שהתאחדה לשם הבחירות עם מפלגת "עצמה יהודית" ומפלגת "נעם") מהצד השני. 

מפלגת "נעם", בראשות אבי מעוז, הוקמה תחת הנהגתו הרוחנית של הרב צבי ישראל טאו, ששמו עלה לאחרונה בעקבות סיפורה של נחמה תאנה, שמשך חודשים ארוכים חיפשה אוזן לסיפורה – על הכפייה המינית שספגה עוד מילדות מידי הרב טאו. כמו כל סיפורי האימה על כפייה מינית, בעקבות תאנה עלו קולות של נשים נוספות המספרות על פגיעה דומה, אך אלו לא ערערו את תומכיו של הרב. 

נחמה תאנה
נחמה תאנה

בעבור מרבית הציבור הישראלי, שמו של הרב טאו זר לאוזן, אך בקרב הציונות הדתית הוא דמות מוכרת, חזקה ואף מעוררת מחלוקת כבר עשורים. הוא הוגדר "משחיסיט", "דטרמיניסט" – המאמין במלחמה של הטוב מול הרע, כזה המנהיג יהדות מתבדלת. השיח הפנים דתי על הרב טאו ומשתנתו, המתרחש על גבי הרשתות החברתיות ובעיתונות הדתיים בשבועות האחרונים, בעקבות עדותה של נחמה תאנה, היא מרתקת ומפולפלת ועל מנת להבין אותה, יש להבין את הניואנסים המבדילים בין הרב טאו לבין זרמים אחרים בחוג הציונות הדתית. אך גם בלי להבין אותה על רבדיה ומורכבותה, עלינו להבין מה המשמעות של הכנסת נציגו של הרב טאו לכנסת, אבי מעוז, שקיבל ממש לאחרונה תפקיד שר במשרד החינוך, שאחראי על הכנסת והוצאת תכנים מבתי הספר. 

מנהיגים רוחניים ופוליטיים שחומדים, עושקים, גוזלים ואף אונסים, הפכו לצערנו לתופעה לא חריגה, שכבר לא מזעזעת את הציבור הישראלי, הקהה. הרב טאו הוא המשך אבולוציוני של תהליך ארוך שנים המתרחש בארץ ובעולם (ובפרט בארה"ב): דחייה של ביקורת, ביטול פשעים וחטאים בתואנה של "רדיפה פוליטית" וטשטוש מסיבי של הגבולות בין עובדות, דעות ואג'נדות. במציאות כזו – גם המציאות מוטלת בספק. באקלים הזה קמה מפלגת "נעם", מפלגה שמטרתה "מלחמה בהנדסת התודעה" ממנה סובלת החברה היהודית, לטענתם, מצד הפרוגרסיבים הממומנים על ידי כוחות זרים שכל עניינים – ביטול אורח החיים היהודי. כך, בוטל והושתק גם קולה של נחמה תאנה, בטיעונים של "ניסיון הכפשה" או "רדיפה", שכל עניינה פגיעה ברב ובעקרונות אותם הוא מייצג. 

 

איך זה משפיע עלינו?

היסטורית, המשא ומתן הקואליציוני מתחלק לשני נושאים עיקריים: הראשון, הסדרת חלוקת התיקים והשני, הסכמה על עקרונות אידיאולוגיים וקווים מנחים לממשלה, למשל – המשך בנייה בשטחי C, הגדלת תקציב האברכים, ללא תלות במשרדים האמונים על הנושאים הללו. 

בנושא חלוקת התיקים, דרש אריה דרעי את תיק האוצר ובצלאל סמוטריץ', ראש מפלגת הציונות הדתית, את תפקיד שר הביטחון. שתי הדרישות הללו תפסו את מרבית זמן הסיקור העיתונאי ואת התעניינותו של הציבור. במקביל, נושא הקווים המנחים של הממשלה נדחק למחשכי ההסכמים הקואליציוניים, הרחק מעין הציבור עד לאחר החתימה עליו. הקווים הללו נוגעים לסוגיות אזרחיות, סוגיות של חקיקה, התחייבויות תקציביות למגזר זה או אחר על פני מגזר פחות מיוצג וכן, גם נושאים מגדריים. אחת לכמה זמן אנו מקבלות הצצה להסכמים הללו, כמו הדרישה של "הציונות הדתית" ו"יהדות התורה" שהפרדה מגדרית לא תיחשב כאפלייה בחוק. 

על פני השטח, נראה כי מה שמונע מנתניהו להקים את ממשלת החלומות, הם הקרבות על תיק שר זה או אחר. למעשה, דווקא ההסכמה על קווי היסוד של הממשלה והעקרונות המנחים שלה הם הפלונטר המורכב לפתירה: בעוד החרדים צפויים יחסית בדרישות שלהם – הגדלת תקציבים לאברכים, אוטונומיה קהילתית בדמות "הזכות" לקיים הפרדה מגדרית, מפלגתו של בצלאל סמוטריץ "הציונות הדתית", היא סיפור אחר לגמרי. בניגוד לתפיסה של הציונות הדתית כסקטור אחד מבין שלל הסקטורים הישראלים, המפלגה של סמוטריץ, נכון להיום, תופסת עצמה (ונתפסת גם בציבור הרחב שהצביע לה), ככזו המייצגת את רוב העם. זו מפלגה שעל אף היותה סקטוריאלית-דתית, נציגיה מכירים את השיח הליברלי על בוריו ולא חוששים להשתמש בו על מנת לקדם את האג'נדה השמרנית שלהם. 

תוצאות הבחירות מציבות את נתניהו במצב בו עליו לרצות את שותפיו העתידיים, על מנת להקים ממשלת "ימין על מלא". ממשלה כזו דורשת לא רק שהמשרדים החשובים יהיו בידיהם של אנשי סיעת "הציונות הדתית" (והמפלגות המשתייכות לה – "נעם" ו"עצמה יהודית"), אלא גם שקווי היסוד של הממשלה יתאימו לה – כולל התחייבות לשינויים חקיקתיים, הקמה של גופים ומשרדים כאלה ואחרים ועוד… פרסום ההסכם הקואליציוני שנחתם בשבוע שעבר עם מפלגת "נעם" ומנהיגה אבי מעוז נותן לנו דוגמא מרהיבה למשמעות של הדרישות הללו – כך, על מנת לרצות את המנדט האחד של מפלגת "נעם", תוקם רשות לזהות יהודית-לאומית. עוד חיזוק לפרנויה שמלווה את מעוז ומפלגתו, ברוח מנהיגם הרוחני, על היכחדות היהדות במדינת ישראל היהודית. מה תפקידה של רשות כזו? נצטרך להמתין ולגלות את הפרשנות המפלגתית של אבי מעוז לאחר שהממשלה תחל את מלאכתה. קווי יסוד נוספים שנדרשו על ידי המפלגות המהוות את שותפותיה הטבעיות של הליכוד לממשלת ימין על מלא, כוללים חקיקה להכשרת אפליה מגדרית, מתוך מתן היתר להפרדה מגדרית במרחבים ציבוריים, הכפלת תקציבי הישיבות הדתיות והחרדיות ל-2.5 מיליארד דולר בשנה, פסקת התגברות ברוב של 61 – שתאפשר חקיקה מהירה ועוקפת בג"צ עבור חוקים שנויים במחלוקת והכשרה של טיפולי המרה, שהוצאו מחוץ לחוק רק בממשלה הקודמת, אחרי עשורים של מחקרים המצביעים על הבעייתיות של טיפולים מסוג זה וכן, מתוך תפיסה עקרונית – שנטייה מינית היא לא מחלה. 

לאן פנינו?

לאחר ההסכם עם מפלגת נועם, הושג הסכם שני עם בצלאל סמוטריץ' ומפלגתו, לפי ההסכם שנחתם בחמישי האחרון, סמוטריץ' יקבל את תיק האוצר ברוטציה עם אריה דרעי, הממתין להחלטת בית המשפט באם דבק קלון במעשיו, עליהם נשפט והורשע. על פי חוק יסוד הממשלה, אדם שהורשע בפלילים ונידון לעונש מאסר, יוכל להתמנות לשר רק בחלוף שבע שנים מיום בו סיים לרצות את עונשו, אלא אם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ייקבע שאין קלון במעשים. 

בנוסף למשרד האוצר, ייקבל סמוטריץ גם את משרד ההתיישבות וכן את משרד העלייה והקליטה כמוכממו כן תקבל הציונות הדתית סגן שר, יו",ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ושירותי הדת שככל הנראה כל עניינם יהיה להוביל רפורמות במערכת המשפט ובנושאי עלייה וחוק השבות. 

בתורם, אריה דרעי ומפלגתו צפויים לקבל את משרד הפנים, התחבורה וכן את משרד הדתות ומשרד הנגב והגליל – אך הסדר זה עוד לא חתום וגם פה צפויים מאבקים לא קלים לקבלת יותר תיקים וסמכויות נרחבות. 

לסיום, צורמת במיוחד שתיקתן של חברות הכנסת שישבעו בעוד ימים ספורים לממשלה השמה לה למטרה לבטל ולמדר נשים. מאידך – בכנסת בה אחוז הנשים יעמוד על 14 בלבד ומספר הנשים בקואליציה יעמוד על 9 בלבד (מתוך 64), בלי שום תיק המובטח לאף לא אחת מהן (מלבד ח"כ מירי רגב שעתידה לקבל את תיק החינוך), יכול להיות ששתיקה היא הפעולה היחידה שהגיונית.

צילום תמונת הכותרת: אורן בן חקון

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבוע האחרון יזמו אקטיביסטיות פמיניסטיות מחאה נגד הופעותיו של אייל גולן בעיר. הן חילקו פליירים על מכוניות שחנו בסמוך לאיצטידיון בלומפילד בו כתבו על מעשיו של גולן מתוך תיק החקירה בו הוא הואשם בניצול מיני ואלימות מינית של נערות. כעת הן מסבירות מה עמד מאחורי היוזמה ומדוע הן בחרו לעשות זאת.
הממשלה הפלסטינית היוצאת | צילום: רויטרס
לפני כחודש התפטר ראש הממשלה הפלסטיני מתפקידו במהלך שהחל שרשרת של מהלכים ורופורמות ברשות הפלסטינית. מה מסמנים המהלכים האלה, ואיך זה ישפיע עלינו? גלי אלון בסדרת כתבות על הפוליטיקה הפלסטינית

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.