נחל עוז – הכתובת שקראתי על הקיר

מאז השבעה באוקטובר, אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אם פלישה וטבח כזה היו מתרחשים בזמן שירותי הצבאי במוצב. מה הייתי עושה? האם הייתי נהרגת? נחטפת? שורדת? האם הייתי מצליחה לשמור על קור רוח כזה כמו התצפיתניות הגיבורות שניהלו את הגזרה עד נשימתן האחרונה? האם הייתי מרגישה חסרת אונים ותחושת הפקרות על ידי הצבא החזק במזרח התיכון? אומנם שירתתי במוצב לפני עשרים שנה, אבל מסתבר שלא הרבה השתנה מאז.

בבית הקפה של קסטירו

אחרי 30 שנה בשער שכם, מוחמד קסטירו נשאר עד הרגע האחרון בבית הקפה בשער שכם שעומד בפני פינוי. סיפורו של אדם שעמד מול כוחות גדולים ונאבק על זכותו להישאר.

לכתוב בעת הזו

האם יש משמעות למילים שמתארות את המצב הנוראי ברצועת עזה? כיצד אפשר להמשיך ולספר ולשמוע את ההכחשה של הסביבה לגבי מה שנעשה בשמנו? אסף דויד על הקושי לגייס את המילים בעת הזו.

יהיה פה דם

המוצר של הילה שביב, ה"טוליפון", שהוצג בתכנית "הכרישים", נדחה בטענה להיעדר התכנות כלכלית. אבל האמת היא, שהמערכת פשוט מתעלמת מצרכיהן של נשים. הטאבו החברתי סביב המחזור החודשי והיעדר ההשקעה במחקר ופיתוח מוצרים בתחום זה ממשיכים לשקף אפליה מגדרית.

עד קצה השפיות

ב-7 באוקטובר נחטף איתי סבירסקי מבית אימו בבארי. הוא שהה בשבי עם נועה ארגמני ויוסי שרעבי – שנהרג מקריסת מבנה. אחרי 99 ימים בשבי, איתי נורה למוות. מבין השלושה, רק נועה שרדה. מרב, אחותו של איתי, סוגרת שנה של שבי ושל מאבק.

חדשות טובות

רגע לפני שנרים ידיים, באתי להזכיר לכולנו, ובעיקר לעצמי, שיש גם כמה דברים טובים שקורים סביבנו. תקווה לא תשנה את חיינו לחלוטין, אבל היא תגרום להם להיות קצת יותר טובים. אז הנה כמה דברים טובים שקרו בעולם בחודשים האחרונים, ואולי יוכלו להחזיר לנו את האמון באנושות.

אלמנה טובה

האם מותר לאלמנת צה"ל טרייה להתאהב מחדש? נוגה פרידמן, שאיבדה את בן זוגה עידו רוזנטל בשבעה באוקטובר, מגיבה לסרט "בחרתי בחיים" שהוביל לדיונים ארוכים ברשת.

הפרופיל הסמוי

כל אישה חמישית תאנס בימי חייה. אבל כדי שאישה תאנס, מישהו צריך גם לאנוס. מחקרים מראים כי בניגוד לסטיגמה או ההנחה הרווחת, אנסים אינם מאופיינים כמתמודדי נפש מסוכנים לחברה. אלא שלמעשה, במחקרים בהם נבחנו גברים 'נורמטיביים', לא פחות מרבע מהם הודו כי כפו מין על אישה באופן מודע. האם חינוך להיפר-גבריות קשורה לנכונות לאנוס?