שיחה עם הוריהן של ארבע חטופות

אמש השתתפתי בפאנל עם הוריהן של ארבע חטופות. אורלי גלבוע, אימה של דניאלה, תצפיתנית שנחטפה ממוצב נחל עוז, מרב לשם-גונן, אימה של רומי שנחטפה ממסיבת הנובה, שלומי ברגר, אביה של אגם, גם היא תצפיתנית שנחטפה מנחל עוז וסימונה שטיינברכר, אימה של דורון שנחטפה מביתה בקיבוץ כפר עזה.

ארבעתן, יחד עם עוד רבות ורבים, נמצאות בשבי חמאס כבר תשעה חודשים. "תשעה חודשים" הוא ביטוי שמעורר אמוציות רבות ובהקשר של נשים שנחטפו על ידי חמאס, הוא מעורר בכולנו אימה משתקת. הוריהן של החטופות דיברו בדיוק על זה. על תרחישי האימה ועל אלימות מינית והיריון כפוי מהם בנותיהןם עלולות לסבול ברגעים אלה.

חיילות של אף אחד

לימדתי את הילדה שלי לשים גבולות

"תשעה חודשים זה ביטוי סימבולי. בימים רגילים זה ביטוי שמציין יום משמח", פותחת את השיחה אורלי, אימה של דניאלה. "אצל נערה שנחטפה על ידי טרוריסטים שביצעו בה אונס, זה ביטוי רע ועצוב מאוד". דניאלה היא צעירה בת 20. היא נחטפה עם שש חברות נוספות ממוצב נחל עוז בו שירתה כתצפיתנית.

"לימדתי את הבנות שלי לשים גבולות, לכבד את הגוף שלהן ואת החופש שלהן עליו", מוסיפה מרב, אימה של רומי. "ב-7.10 החופש הזה נלקח מרומי. שמעתי את זה קורה. הייתי איתה בטלפון 45 דקות. שמעתי הכל: יריות, מחבלים, קולות, את המחבלים שסוחבים אותה מהשיער היפה שלה כאילו הייתה בובה".

העדויות הללו, של הורים כואבים, ממקור ראשון, הפכה את הדברים לממשיים כל כך עבורי. החששות, הפחדים, האימה והאפשרות של היריון כפוי – כל אלה הפכו ריאליים. "כל היריון הוא טראומה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהיריון כתוצאה מאונס", אמרה בפאנל ד"ר עינת יהאנה, פסיכולוגית, חוקרת באקדמית ת"א-יפו ומתמחה בטראומה ואבדן. "במידה ויהיו נשים בהריון הן צפויות לחוות שוק, בלבול, פחד וקונפליקטים בנוגע לתינוק. נהיה חייבים ליצור חברה לא שיפוטית כלפיהן, שלוקחת את המצב הייחודי של החטופות, נותנת מקום לכל התחושות שלהן וחומלת".

במהלך השיחה, קשה היה שלא להרהר באפשרות הממשית של היריון בשבי. "היריון הוא משהו שרואים", מזכירה ד"ר יהאנה. "כשיחזרו, החטופות עלולות להרגיש חשופות, שהטראומה האישית שלהן נראית לעיני כל". היא אומרת את המילים בעדינות ומהדהדת בקשה גדולה של המשפחות מהציבור הישראלי – להבטיח את כבודן ופרטיותן שנגזל מהן. לשמור על גבולן שנפרץ באכזריות בשבי ולאפשר להן ולמשפחותיהן ריפוי, שיקום והחלמה.

קוֹלן למען כולםן

אות חיים

"תשעה חודשים נשאתי אותה בתוכי. שמרתי עליה, הזנתי אותה, הגנתי עליה. חשבתי שאני מביאה אותה לעולם טוב ומוגן", שיתפה בכאב סימונה, אימה של דורון. "אבל לא יכולתי לעזור לה כשהיא נחטפה. היא הייתה עשרה מטרים ממני. הלוואי והייתי יכולה להמשיך ולשמור עליה בתוכי".

הפאנל נפתח לשאול ועיתונאית אחת שואלת לגבי אותות חיים שהתקבלו מהבנות. "וודאי ראיתן את דניאלה בווידאו שפורסם אתמול", אומרת אורלי, אימה. "היא נראית חזקה וקשוחה, אבל כאמא, אני רואה שהמצב המנטלי שלה קשה. גם חוות דעת פסיכולוגית שקיבלנו, אומרת שמצבה רע מאוד". "עבר כל כך הרבה זמן מאז קיבלנו אות חיים מדורון", מוסיפה סימונה. "בסרטון היחיד והאחרון ממנה היא נראתה חלשה וחיוורת. אבל בחיים".

"בעסקת החטופים הקודמת, חזרה מהשבי מישהי שפגשה את אגם", מספר שלומי, אביה של אגם. "היא סיפרה לי שאגם ביקשה לשלוח לי איתה 'יומולדת שמח', ליום הולדתי שהיה אז. אגם נחטפה בת 19 ובקרוב תציין את יום הולדתה העשרים ואני כל כך רוצה לחבק אותה, להרגיש אותה. לא רק לשלוח לה מסר".

 

המחשבה הקשה ביותר

לאורך הפאנל, דיברו ההורים על ילדותיהןם. על מי שהיו לפני השבי ועל מי שהן מצפות שישובו הביתה. על החששות למצבן הנפשי ועל המאבק לשחרורן. לאורך הדברים, תהיתי לגבי המצב של ההורים עצמם. שאלתי איך הם שומרים על עצמם והאם הרשויות מספקות טיפול או תמיכה נפשית כלשהי.

"הרשויות מספקות לנו תמיכה פסיכולוגית, אבל אני לא עושה בזה שימוש", אומרת אורלי, אימה של דניאלה. "אני יודעת שלדבר על עצמי כרגע, יחליש אותי. יעשה אותי פגיעה. אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי כרגע. אני בהדחקה, בהכחשה – וזה שומר עלי. בבקרים ובערבים אני בוכה הרבה ומדברת אל דניאלה. אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק, כי אנחנו במאבק".

"החיים שלי נעצרו ב-7.10", מוסיפה סימונה, אימה של דורון. "אני כל הזמן בעשייה, חושבת מה אני יכולה לעשות. לא עוצרת לחשוב על עצמי ועל הצרכים שלי. הם בהשהיה. בצד. זה לא הזמן של עצמי". "אני פועל תוך ניתוק רגשי כדי להצליח לתפקד", מעיד על עצמו שלומי, אבא של אגם. "המחשבה על ניצול מיני של הבנות זו המחשבה הכי קשה עבורי".

חיים סבתו של מלחמת השבעה באוקטובר

עד שהאחרון יחזור הביתה

בחודשים האחרונים כולנו נקשרנו אל החטופות שבשבי החמאס, למרות שאין לנו הכרות אישית איתן. אנחנו מכירים את שמותיהן, מזדהים איתן, כואבים ודואגים להן. הציבור הכללי מחכה לחזרתן והעסקה שמונחת כעת על השולחן יוצרת תקווה, אמונה וציפיות.

"אני מנסה להיות אופטימית", אומרת אורלי. "ואני רוצה לקרוא לנתניהו ולממשלה להמשיך וללכת לעסקה בכל הכוח. מקווה שהקהילה הבינלאומית תלחץ על הצדדים להסכים". "כולנו רוצים שזה יגמר וזה יגמר כשחמאס יחזיר את כל החטופות והחטופים", מוסיף שלומי. "תעשו הכל כדי לסיים את זה. אנחנו לא יכולים לסבול את זה יותר". "זו בושה שהנשים עוד נמצאות ברשע הזה", מוסיפה מרב. "יש עסקה והיא חייבת להתקיים – תשעה חודשים זה יותר מידי זמן".

"תצעקו את השתיקה של הבנות שלנו", מסכמת את השיחה סימונה, כשהארבעה נשאלים על המסר שלהם לציבור הישראלי. שלומי מבקש להודות לציבור, "אתם הקול שלנו, אני מבקש שתמשיכו להדהד אותו בכל מקום. כל הזמן. עד שאחרון החטופים יחזור".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.