"בזכות האישה שלי" קרא מיקי ברקוביץ' לקהל בעת קבלת פרס ישראל. הוא חייך, הקהל חייך, וגם שולחן המכובדים שבו ישבו גברים בלבד, גם הם חייכו. אך מעבר לחיוך אולי הייתה גם מבוכה. מיקי ברקוביץ' מוקיר את אשתו בזמן שהשנה רק שתי נשים קיבלו את פרס ישראל. אחת מהזוכות, עדנה סולודר לא הגיעה לטקס, כי היא נפטרה לפני חודש ולא זכתה לכבוד הראוי לה, אחותה תמי שץ קיבלה את הפרס במקומה.
מיקי ברקוביץ' הכריז על "האישה שאיתו", שהפרס בזכותה ואילו עדנה סולודר האישה שקיבלה בזכות עשייה רבת השנים על מפעל החיים שלה לא הייתה בטקס וקולה לא נשמע. היא נפטרה.
שולחן המכובדים היה מורכב מגברים בלבד: ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, נשיא המדינה יצחק הרצוג, יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה ושר החינוך יואב קיש. אחד אחרי השני ניגשו מקבלי הפרס אל השולחן, לחצו ידיים, התחבקו ובירכו, האם הסתכלו ימינה-שמאלה וזיהו שזה שולחן לא ראוי בשנת 2024? האם הסתכלו על רשימת מקבלי הפרס ושאלו את עצמם איך קרה שיש כל כך מעט זוכות? האם הכרזתו של מיקי ברקוביץ' הדהדה בחלל? אני מקווה שכן.
גזירת גורל?
מיקי ברקוביץ קיבל את הפרס על העשייה שלו, על היותו הכדורסלן המצטיין של כל הזמנים. עדיין אין בישראל אישה במעמד של ברקוביץ, כדורסל הנשים הישראלי עדיין בחיתוליו, אך בענפים אחרים יש אלופות ומדליסטיות, והיד עוד נטויה. ומה קורה בתחומי הפרס האחרים? ברור שבכל תחומי הפרס יש נשים ראויות. חוקרות, נשות מקצוע, פעילות חברתיות, מקימות מפעלי חיים. אך גם השנה הן לא קיבלו את הפרס. מי שכן קיבלה זו עדנה סולודר אך באופן אירוני כל כך היא לא הייתה שם, את הפרס על 70 שנות עשייה כולל שנותיה כחברת כנסת, היא קיבלה חודש אחרי שנפטרה. האם מדובר בגזירת גורל? לא.
רק 16.5% מהזוכים בפרס ישראל לאורך השנים הן נשים, כך קובע מחקר של ארגון "שומרים". עדנה סולודר הייתה ראויה לפרס הזה כבר שנים, הייתה מחברות הכנסת הראשונות וכיהנה במשך עשור, בתקופה שבה כיהנו רק 10% חברות כנסת במשכן, קידמה חוקים סוציאליים והייתה חברה בארגונים רבים לקידום ישראל שוויונית יותר. כמו פרסים אחרים גם פרס ישראל ובטח הפרס למפעל חיים הוא הוקרה על העשייה שלך, בצידו יש גם סכום של 75,000 שח, לאורך השנים נוהגים חלק מזוכי הפרס לתרום את המענק לטובת ארגון ובכך לחזק תפיסת עולם ולקבל הד ציבורי, גם בזכות הזו עדנה סולודר לא תזכה. סולדר הייתה יכולה הייתה לקבל את הפרס בטרם נפטרה, כמו נשים רבות אחרות, אך בהעדר מבט מגדרי – נשים לא תקבלנה פרסים יוקרתיים.
המסורת נשמרת
יום העצמאות 2024 היה אחד מימי העצמאות המורכבים שידעה מדינת ישראל, החגיגות לא היו אותן חגיגות, אך המסורת שבה גברים זוכים בפרס ישראל השתמרה גם השנה.
מעניין היה לראות כי כמה שעות לפני כן, בחידון התנ"ך שהוא מסורת נוספת של יום העצמאות, ישבו בשולחן השיפוט 50% נשים שופטות. גם ההנחייה הייתה של זוג מנחים. לראשונה, לא רק גבר הנחה את חידון התנ"ך ולא רק גברים שפטו את המשתתפות והמשתתפים בו. הניגוד שבין פרס ישראל לחידון התנ"ך היה כל כך בולט לכל מי שנושא את המבט המגדרי.
בזמן שבחידון התנ"ך יושבת לשפוט כלת פרס ישראל לשנת 2023, אמונה כהן, בשולחן הכבוד של פרס ישראל לא יושבת אף אישה, רחוק כל כך מ-5050. אחת הנשים הבודדות שקיבלה את הפרס – כבר נפטרה ולא נמצאת איתנו כדי לחגוג. אין שוויון שמגיע מעצמו, לא בחידון התנ"ך וגם לא בפרס ישראל. אך במקומות שבהם יהיה חשוב למובילים שיהיה שוויון – אנחנו נראה את זה קורה. מיקי ברקוביץ נותן את הברכות לאשתו שזה כמובן חשוב וראוי, אבל ההצלחה הגדולה תהיה כאשר נראה 50% נשים מקבלות פרס ישראל, ו-50% נשים בשולחן המכובד של מעניקי פרס ישראל.
בימים כאלו, בתוך משבר גדול מנשוא, בתוך מלחמה שבה לוחמות מוכיחות את עצמן יום יום, יכול היה יום העצמאות וטקס חלוקת פרס ישראל להביא בשורה לעתיד של מדינת ישראל, כמה עצוב לגלות שפרס ישראל לא לוקח אותנו אל עתיד טוב יותר.
השנה הקרובה תהיה שנה קריטית לבניית מדינת ישראל אחרי המשבר הגדול, שותפות של גברים ונשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות, מהלך שאותו הובילה עדנה סולודר בתפקידיה השונים, יכול להיות תחילת הדרך לתיקון. זאת המשמרת שלנו.
יעל יחיאלי היא מייסדת מיזם 5050
