מאת: יעל שדות *
“לכמה שעות נעלמתי ואף אחד לא יודע לאן, לכמה זמן בדיוק, ומה קרה שם. גם אני לא" – ענת, מתוך פרויקט #נשיםמדברות_סמיאונס
ענת היא רק אחת מהנשים הרבות שנפגעו תוך שימוש בסם האונס, ושבשנים האחרונות נחשפו באומץ ושיתפו בחוויה שלהן. בזכותן, בין השאר, הולכת וגוברת בשנים האחרונות המודעות לתופעת השימוש בסם האונס.
מצד אחד – כל סיפור עומד בפני עצמו, כל סיפור הוא עולם. מצד שני – יש קווי דמיון ועולה מהסיפורים השונים תמונה מסוימת, שממנה ודרכה אפשר להתחיל לדון במורכבות, בהיקף ובממדים של התופעה הזאת.
לא רק במסיבה שיכורה: יש סמי אונס בעבודה, בים, בקפה
קל לצייר ולהציג את הסיפור על סמי אונס ככזה שקורה רק בהקשר של חיי הלילה וצריכת אלכוהול. זה לא נכון. זה קורה בחושך וגם באור יום, זה יכול לקרות במסיבת גג, בפגישת עבודה, בדייט בחוף הים, במועדון, אפשר להכניס סמי אונס לצ'ייסר או לבקבוק בירה ואפשר גם להכניס אותו לכוס קפה.
נכון, הערבוב של סמי אונס עם אלכוהול מאפשר שליפה מהירה במיוחד של הטיעון "היית שיכורה ואת לא רוצה להודות ששתית יותר מדי ולכן את לא זוכרת כלום", אבל חשוב לא פחות להתעכב גם על סיטואציות בהן לא היה מעורב אלכוהול, משום שדרכן אפשר ללמוד שזו אותה האשמת קורבן בלבוש קצת אחר.
חשוב גם להבין שאין דבר כזה "סם האונס". מדובר בעשרות סוגים של סמים שונים שמשמשים לאותה מטרה. מאד קל להשיג אותם ולהשתמש בהם, והנזק שנגרם הוא אדיר ממדים. במובנים רבים, סם אונס הוא הסייען המושלם. אין לו טעם או ריח, לכן קשה להבחין בכך שהוכנס למשקה, הוא נעלם מהדם ומהשתן די מהר, וכיוון שההשפעות שלו כוללות טשטוש ופעמים רבות גם אובדן זיכרון אז בעצם עומדים מול נפגעות.ים שלא זוכרים או יודעות לספר מה בדיוק קרה, לפחות לא משלב מסוים של האירוע.
זה מוביל לבעיות, קשיים ותסכולים, בין היתר משום שבתחום של עבירות מין יש במקרים רבים פחות ראיות פורנזיות שמחזקות את התיק ויותר עבודה עם הסיפור שמביא.ה הנפגע.ת. ביותר מקרים מאשר לא זאת מילה שלך מול מילה שלו, ואם לך אין מילים אז את בבעיה והאמינות שלך מוטלת אפילו יותר בספק. השאיפה היא שהעדות של הנפגע.ת תהיה כמה שיותר קוהרנטית, רציפה, מפורטת וברורה, וזה משהו שברוב המקרים שהיה מעורב בהם סם אונס לא ממש אפשרי.
"זה לא מקום שאנחנו מוכניםות שיקרו בו דברים כאלה": להסיר אחריות מהנשים, ולתת כתף בעצמנו
אז מה לעשות? לחברה הישראלית כרגע יש פתרון נוסחתי ופשוט – אל תצאי למקומות האלה, אם יצאת אל תדברי עם אנשים שאת לא מכירה, אם דיברת עם אנשים שאת לא מכירה אל תסכימי לקבל מהם שתיה ובאופן כללי תשמרי על הכוס שלך ותשתמשי בקש שיגלה לך אם יש סם במשקה שלך, וכך תגיעי הביתה בשלום. שמחנו לעזור.
אלה הנחיות ששמות את רוב או כל האחריות על הכתפיים שלנו ומסירות אותה מכל השאר. אבל הן לא משאירות מקום לשיח אחר, משמעותי וחשוב. שיח בו נדבר על כך שסמי אונס הם תופעה עם הקשר חברתי רחב, שלא קשור רק לנשים מסוימות או למקומות בילוי מסוימים. שיח שכולל הכרה בכך שלנו כחברה יש אחריות, ויש דברים שאנחנו יכוליםות וצריכיםות לעשות אחרת כדי לשנות את התופעה.
מה למשל? קחו לדוגמא את הרעיון של יצירת סביבה בטוחה יותר לבילויים. זה נעשה במסגרת יוזמות כמו "לילה טוב", בה הבעלים והצוותים במקומות בילוי מקבלים הכשרה שמאפשרת להם לזהות ולהתערב בסיטואציות מסוכנות. הבחירה שלהם בהכשרה כזו מעניקה ביטחון לנשים, ומבחינה חברתית יש חשיבות רבה להצהרה של עסק ש"זה לא מקום שאנחנו מוכניםות שיקרו בו דברים כאלה".
גם לנו, כא.נשים שמגיעיםות למקומות האלה, יש וצריכה להיות אחריות, וזה אומר לשים לב מה קורה סביבנו ואם משהו נראה לא תקין, לשאול בעדינות אם הכל בסדר, אם אפשר לעזור, לא לעמוד מנגד ולא להעמיד פנים שלא ראינו שחבר שלנו הכניס משהו למשקה של מישהי. דברים לא נוטים להשתנות מעצמם, כדי שהם ישתנו צריך לפעול.
את לא מצליחה ליצור רצף של זיכרון, זה כמו לנסות להחזיק עשן בכף היד
מה עוד יכול.ה לעשות כל אחת ואחד מאיתנו? להגדיר מחדש מהי עדות מהימנה, ולחשוב מחדש על איך להגיב לנשים האמיצות שנחשפות ומשתפות בחוויה שלהן לאחר שנפגעו תוך שימוש בסם האונס. במקרה של פגיעה שהיה מעורב בה סם אונס חלק מההתמודדות כרוכה בהבנה המתסכלת שאת לא יודעת בדיוק מה קרה ואיך, ואולי לעולם לא תדעי. את לא זוכרת וזה לא כי הדחקת, אלא כי הזיכרון הזה מעולם לא נוצר. את רוצה להבין אבל את לא מצליחה ליצור רצף של זיכרון, יש רק קרעי תמונות, אבל לנסות ליצור מהם תמונה ברורה זה כמו לנסות להחזיק עשן בכף היד.
אם נפגעות מדברות ומספרים ומשתפות אז חלק מהתפקיד שלנו – כיחידיםות וכחברה – הוא להגיב לזה בצורה נכונה ומיטיבה, להקשיב ולנסות להכיל בלי לשפוט, בלי להעביר ביקורת או לשאול שאלות לא קונסטרוקטיביות כמו "אבל למה קבעת איתו שם?" או "למה עלית אליו הביתה?" וגם "למה לקחת שתיה ממישהו שאת לא מכירה?" והרשימה עוד ארוכה. לנו כחברה יש אחריות, וחלק מהמשמעות של זה היא סולידריות ואמונה לנפגעות ונפגעים, לא הטלת ספק ובטח שלא הטלת רפש והוספת עלבון לפגיעה.
ברור שאחריות חברתיות היא דבר מורכב. מצד אחד היא חלק מהמפתח לשינוי ומהאפשרות לייצר את הסדק שיביא בסופו של דבר לשבירת התבניות המוכרות והמזיקות. מצד שני, אחריות חברתית אינה פשוטה עבורנו. כדי לקחת אחריות ולעזור, להתערב, להאמין לתמוך: אנחנו נדרשים להבין שהעולם שאנחנו חיות וחיים בו הוא לא מקום בטוח וזה לא תלוי רק בהקשר מסוים, זו חוויית הקיום של רבות ורבים מאיתנו, נשים וגם גברים.
כמובן שכדי שדברים ישתנו מן היסוד נדרשות פעולות נוספות, אחריות חברתית וסולידריות הן חשובות וגם שינוי של תפיסות חברתיות, אבל נדרש גם שינוי של מערכות החוק והמשפט, הבריאות והרווחה, נדרשת החמרה של הענישה ונדרשת התייחסות חמורה הרבה יותר להטרדות, תקיפות ופגיעות מיניות, הן בהיבט של הרף הפלילי והן בהיבט של הרף המוסרי.
נקודה אחרונה וחשובה מאד: אם את או אתה נפגעתםן ואתםן צריכיםות מקום לדבר בו על הדברים, לשתף, להבין יחד מה אפשר לעשות ומה רוציםות לעשות, אם יש בדיקות שכדאי לעשות ומתי, או שאתםן צריכיםות מקום לשתוק בו כמה דקות ולנסות להסדיר את הנשימה, קוי הסיוע זמינים עבורכםן שבעה ימים בשבוע. הם זמינים גם עבורכםן – מי שנחשפו לסיפור הפגיעה ולא בטוחיםות מה לעשות, איך להגיב, מה נכון לומר ומה פחות כדאי לומר, איך החשיפה משפיעה עלינו, מה זה מעורר אצלנו ואיזה זכרונות זה אולי מציף ואיך להתמודד עם זה. אל תהיו עם זה לבד אם אתםן לא רוציםות.
(*) הכותבת מתנדבת ב״לילה טוב״ ובמרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב
1202 – קו סיוע שעונות בו נשים | 1203 – קו סיוע שעונים בו גברים
צ׳אט סיוע קול מילה – https://www.kolmila.org.il/
״לילה טוב״ בפייסבוק https://www.facebook.com/GoodLyla
האתר של ״לילה טוב״ https://www.laylatov.org/
למידע בנושא גילוי סמי אונס על ידי בדיקה בשיער באתר משרד הבריאות:
https://www.health.gov.il/Subjects/PharmAndCosmetics/pharm_crime/Pages/hair_test_guidelines.aspx
לקריאה נוספת בנושא סמי אונס ואלימות מינית לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: Pexels
