אני הולכת לספר סיפור, תעצרו אותי אם הוא נשמע מוכר. זה הסיפור על הבחור שמכיר את אהבת חייו, אבל היא לא יודעת את זה עדיין. בהתחלה היא לא מעוניינת ודוחה את החיזורים שלו. הוא פשוט לא הטיפוס שלה. אבל הוא לא מתייאש בקלות. הוא מופיע למשרד שלה בכל יום ויום ומציע לה לצאת – עד שבסוף היא אומרת "כן". הם תמיד מתחתנים בסוף.

בבסיס קומדיות רומנטיות רבות עומדת האמונה השגויה הבאה: "אדם שנוקט באמצעים קיצוניים של מעקב והטרדה בוודאי מרגיש רגשות עמוקים לאובייקט האהבה שלו/ שלה". הוא הטריד אותך כי הוא פשוט אוהב אותך כל כך! זה רומנטי!

כמה אני אוהב אותך? אני עוקב אחרייך עם מצלמה!  

ב"אהבה זה כל הסיפור" קיירה נייטלי מגלה שהחבר הטוב של בעלה החדש צילם אותה בחשאי בזמן שהתייחס אליה בצורה מגעילה. את הדבר הראשון הוא טוען שעשה כי הוא אוהב אותה, ואת הפעולה השנייה עשה "כאמצעי לשימור עצמי".

היא בהלם, אבל הסרט מורה לנו להתעלם מהעובדה שהוא עקב אחריה וצילם אותה מבלי רשותה, ובמקום זאת לחוש אמפתיה לכאב שלו על אהבה נכזבת.

לאחר מכן הוא מופיע בפתח הבית שלה מבלי להודיע, יוצר סיפור כיסוי כדי שבעלה (החבר הטוב שלו יושב בבית ולא יודע דבר מהמתרחש) לא יידע שהוא שם, ואז מתוודה על אהבתו. הסצנה הזו היא השיא הרומנטי של הסיפור שלהם ומצדיקה את כל מה שהוא עשה לפני כן. כי הרי אהבה היא כל הסיפור, והסיפור לא יכול להיות כזה של מעקב ורדיפה רומנטית לא רצויה.

אתה משפיל אותי לפני כולם? קח תמונות עירום שלי

ב"טיפש, מטורף, מאוהב" נער מקסים בן 13 מספר לבייביסיטר שלו כמה הוא אוהב אותה, אפילו לאחר שביקשה ממנו – בכתב – להפסיק. אחרי שהוא משפיל עצמו בצורה כה חמודה בפניה ובפני הכיתה שלה (פעמיים) היא נכנעת ונותנת לו מעטפה מלאה בתמונות עירום שלה שיחזיקו אותו עד שיהיה מבוגר מספיק לצאת איתה.

אולי הוא למד את ההתנהגות הזו מאביו בסרט, שפורץ לחצר האחורית של אשתו לשעבר כדי לכסח את הדשא בחשיכה. הוא גם צופה באקסית מבעד לחלון מבלי שהיא יודעת על כך.

אם תרצו עוד דוגמאות, אני ממליצה על הסרטון Stalking for Love שמציג מגוון קומדיות רומנטיות ידועות בהן הטרדות, מעקבים, וחיזור טורדני מוצגים כפעולה רומנטית שמובילה לאהבת אמת ולא לתלונה במשטרה.

בזמן שבקומדיות הרומנטיות, כמו בחיים, רוב מקרי ההטרדה הם של נשים בידי גברים, דמויות נשיות בסרטים הרומנטיים עוסקות גם הן במעקב והטרדה כראייה לאהבת אמת. ב"נדודי שינה בסיאטל" הדמות של מג ראיין טסה ברחבי הארץ לארוב בצורה טורדנית מחוץ לבית של גבר ששמעה פעם אחת ברדיו.

מחנכים גברים להיות עקשנים, ונשים – לקבל את זה כמחמאה

אם התיאורים האלו נשמעים לכם דומים מאוד להטרדה, זה כי הם כאלו. ולפי מחקר בנושא, ככל שנמשיך להפוך את ההתנהגויות האלו לרומנטיות כך נסכן יותר נשים בחברה שלנו.

החוקרת, ג'וליה ליפמן מאוניברסיטת מישיגן, נתנה לקבוצת נשים לצפות במגוון קומדיות רומנטיות בהן רדיפה עיקשת (הכוללת מעקבים והטרדה) תוארה כרומנטית, ולקבוצה מקבילה נתנה לצפות בסרטים בהם "רדיפה עיקשת" תוארה כמפחידה. בבדיקות לאחר הצפייה נגלה שהמשתתפות בקבוצה הראשונה האמינו יותר שהתנהגות מטרידנית-עוקבת היא חלק מחיזור. לעומת זאת, המשתתפות מהקבוצה השנייה זיהו פחות רדיפה עיקשת כרומנטית.

גברים עוברים חינוך מגדרי להיות עקשנים ונשים מחונכות לקבל את זה כמחמאה. בתשע מתוך עשר פעמים זו לא בעיה וזו לא התעללות. אבל מה עם הפעם העשירית? באמריקה, 3.4 מיליון אנשים מושפעים מהטרדות ומעקבים מדי שנה, 78% מהם הן נשים, ו- 87% מהמבצעים הם גברים.

קשה לזהות בשלב מוקדם דגלים אדומים שמסמנים את ההתנהגות המסוכנת והלא בריאה שעלולה להתלוות למטרידנים. זה נכון במיוחד אם תרבות שלמה לימדה אותך שרדיפה עיקשת היא רומנטית. דוגמא טובה לכך מגיע מהסדרה "איך פגשתי את אימא שלך", שמסבירה היטב את ההבדל והבלבול בין השניים:

המשמעות היא שבמקרים מסוימים כנשים אנחנו לא מזהות סימני אזהרה מוקדמים, כי לימדו אותנו לחשוב שהם סימנים רומנטיים, שמעידים על כך שאנחנו נחשקות, ושאהבת האמת שלנו נמצאת מעבר לפינה.

בדיעבד קל לומר שהיה שם סימן אזהרה, אבל בזמנו זה היה יותר כמו סיפור חמוד מסרט עם קתרין הייגל. קשה יותר לזהות סימני אזהרה כשהמדיה מתארת הטרדה ומעקב כחיזור נורמאלי ורצוי.

העוקב והמטרידן הוא הגיבור הרומנטי (היי ריאן גוסלינג!) 

הסרטים האלו משפיעים לא רק על נשים. כשהמדיה אומרת לך שזה בסדר עבור גבר לסכן את חייו (וחיי כל מי שסביבו)  כשהוא מטפס על גלגל ענק כדי לרדוף אחד בחורה שלא רוצה אותו (תחזרו לסרט "היומן" מ-2004, זה שם), גברים עושים בדיוק את זה.

אתר האינטרנט ההומוריסטי The Onion יצר מאמר פארודי מ-1999 שהראה מה היה קורה אם גבר היה מתנהג במציאות כמו הגברים בסרטים הרומנטיים.

"(דני) מרזנו נעצר היום לאחר שהפר צו הרחקה שהוגש נגדו בידי קלי המילטון, 25, גננת מושכת ולא נשואה, חדשה באיזור. לפי המילטון, מרזנו עקב אחריה בחודשיים האחרונים, ריגל אחריה, האזין לטלפון שלה, שר לה סרנדות עם שירים של הקרפנטרס במקום העבודה שלה… מרזנו ששבר בשבוע שעבר את רגלו כשנפל מסולם שהשעין על חלון חדר השינה של המילטון אמר שהוא 'מופתע מאוד' שתכנית החיזור שלו נכשלה".

זה יהיה אבסורדי להטיל על קומדיות רומנטיות אחריות בלעדית למעקב אחרי ולהטרדה של נשים, או לבעיית האלימות המינית בחברה שלנו. אבל חשוב לזכור שהסרטים שלנו משקפים רעיונות רחבים יותר של מה שראוי ולא ראוי.

מגיל צעיר, מלמדים אותנו שיעורים חשובים על נחישות והתמדה – "אל תוותרו!" או "אם לא הצלחתם בפעם הראשונה, נסו שוב!". לעיתים רחוקות הם מדגישים את החשיבות של הסכמה. לא מלמדים אותנו תמיד ש"לא" ראוי לכבוד. לעיתים רחוקות מלמדים אותנו שזה בסדר לנסות כמיטב יכולתך ולא לקבל את מה שאת/ה רוצה – בכלל שהתשוקות שלנו אינם הדבר היחיד שחשוב.

הסרטים האלו מספרים לנו שאהבה היא לא משהו שאנו מרוויחים אלא פרס – משהו שאנחנו זכאים לו אם אנו מתעקשים ועושים את מה שלימדו אותנו לעשות.

אנחנו צריכים סרטים חדשים. הפתרון אינו לצנזר את כל הסרטים הרומנטיים. אלא ליצור קשר בין רדיפה עיקשת לבין פשע רציני.

מה עם סיפור כזה: גבר צעיר פוגש אישה מהממת בבאר. הוא מבקש לקנות לה משקה והיא אומרת "לא, תודה לך". הוא מכבד את הגבולות שלה ועובר לכיסא אחר לשוחח עם אישה מהממת אחרת, שמקבלת בהתלהבות את ההצעה שלו למשקה. אולי הם נועדו זה לזו ואולי לא, אבל שניהם הגיעו הביתה כשהם מרגישים טוב כי היו באינטראקציה שלא עירבה הטרדה או מניפולציה.

אם הגבר לא מכבד את הגבולות של האישה הראשונה, הוא יהפוך לאנטי גיבור של הסרט, וההתנהגות שלו תוכר כפשע ותזכה לענישה הולמת. אולי זה לא יהיה סרט הוליוודי עתיר תקציב ואפי– כזה עם ריאן גוסלינג ורייצ'ל מקאדמס מתמזמזים בגשם – אבל זה עדיין הסרט שאנו צריכים.

לפודקאסט "סרטי בנות" של פוליטיקלי קוראת, על קומדיות רומנטיות מנקודת מבט פמיניסטית:

פודקאסט סרטי בנות: פוליטיקלי צופות בקלאסיקות הז'אנר

 

תמונה בראש הכתבה: new line cinema, תמונת קידום של הסרט "היומן"

תגובות

3 תגובות

  1. לתמר פריאל: רק אחרי שראיתי את הסרטון המצוין STALKING FOR LOVE הבנתי שמה שעשית היה לתרגם כמעט סימולטנית כל מה שנאמר שם שזה בסדר גמור אבל קצת מטעה כי חשבתי שהכל שלך אבל אם כבר עשית את זה אז מוטב היה לו דייקת טיפה יותר וממשיכה ביתר שאת לתרגם סימולטנית גם את הסוף שהיה הכי חשוב אולי בכל הסרט הזה והוא: שכאשר מתארים בסרטים כמו ב"נדודי שינה בסיאטל" כאשר הדמות של מג ראיין טסה ברחבי הארץ לארוב בצורה טורדנית מחוץ לבית של גבר ששמעה פעם אחת ברדיו , אזי , הן נחשבות למטורפות וסוציופתיות ואילו הגברים נחשבים תמיד לרומנטיים , והוא כמובן נתן שם עוד דוגמאות של נשים מטורפות מסרטים נוספים וחבל מאד ששכח את גלן קלוז מ"חיזור גורלי" ואת ג'סיקה וולטר בקלסיקה עם קלינט איסטווד PLAY MISTY FOR ME.

    1. היי שושנה, 
      הדוגמאות במאמר, בסרטון, ובאינספור כתבות אחרות הינן דוגמאות זהות, פשוט כי כולנו צופות באותם הסרטים הפופולאריים והמוכרים.
      הסרטון, כפי שציינת, מכיל יותר דוגמאות מהמאמר, והסיבה היא שגיליתי את הסרטון לאחר שסיימתי לכתוב, וכמובן שלא רציתי להוסיף מידע על סרטים בהם לא צפיתי. 
      מקווה שנהנית מהחלקים במאמר שלא דנו בדוגמאות מהסרטים, כי הם מבוססים על מחקר עצמאי שערכתי, ועל הניסיון המקצועי שלי כחוקרת תרבות וכעובדת סוציאלית המתמחה במחקר של והתמודדת עם אלימות מגדרית כלפי נשים. 
      תמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.