רשלנות זועקת

מאת: אופיר שושן

בשבועות האחרונים הותקלו אלפי אזרחיות ששירתו בעברן כמפקדות זוטרות במערך מגל (מפקדי טירונות כלל צה"לית) ומש"קיות בחיל חינוך, בקריאה בהולה למילואים. צו הגיוס נשלח אליהן בתפוצה רחבה בהודעת טקסט. ללא איש או אשת קשר אליהם הן יכולות לפנות וללא פירוט על אופי התפקיד אליו ישובצו, הופיע משפט אחד בלבד: "נמצאת מתאימה לתפקיד פיקוד משמעותי בחיל המשטרה הצבאית". המשימה מסווגת ותיחשף כשהן תתייצבנה. אני אחשוף כאן את השורה התחתונה שעוד לא ידועה בזמן הזה לאותן נשים: הוחלט, שם למעלה במערכת הצבאית, כי בעתיד הנראה לעין הן תשמשנה כסוהרות, על לא פחות ממחבלי הנוחבה.

פחד מוות

רחבת הכניסה של בסיס "תל השומר" צבעה את פניה באירועי הפנינג מרשימים למדיי שמתקיימים בשבוע האחרון מדיי יום ביומו. אך בין פופקורן לצמר גפן מתוק, ממתינות מאות נשים שזו פעם ראשונה בה הן נקראו למילואים מאז שירותן הסדיר. בתדריך הקבוצתי החשש מתחלף לפחד משתק, בו נאמר להן כי בימים הקרובים הן תתגייסנה לחיל המשטרה הצבאית, יעברו קורס מזורז בהיקף של חמישה ימים בלבד ויתפקדו ב- 30 הימים הקרובים כסוהרות מין המניין על אסירים ביטחוניים, לרבות אסירי החטיבה ה"מובחרת" של החמאס שהובילו את מתקפת ה – 7/10. כן, אלו שאנסו, רצחו וחטפו את בנות גילן.

הכוח המיוחד שנבחר לבצע את אחת המשימות הרגישות והאינטנסיביות במערכת הצבאית בימים אלו, הן נשים שלא שירתו במילואים מעולם. אין להן את ההכשרה הנדרשת. לצורך השוואה, חיילות וחיילי סדיר עוברים קורס בין מספר חודשים בכדי להקנות להן את המיומנויות הנדרשות לתפקיד: היכולות הפיזיות, אמצעי הזיהוי והתגובה, ובעיקר הכלים להקניית חוסן מנטלי מספק כדי שתוכלנה למלא את המשימה כהלכה, ולשמור על הנפש שלהן לאורך הדרך.

למערך מגל וחיל חינוך מאפיין משותף מהותי אחד: רובם המוחלט של המשרתים בחיל הן למעשה משרתות. נשים המשרתות שנתיים בתפקידי פיקוד זוטרים. כשאלו מעלות חששות ממשיים, כמו להיות מוטרדות מינית בידי מחבל מתוקף התפקיד, מפנים אותן לשוחח עם גורם ביוהל"ם כדי "להרגיע את ההיסטריה". הפחד הזה, שאיש עד לרגע זה לא נותן עליו את הדעת ושמפקדים בכירים אינם יכולים להבטיח שהן לא יהפכו להיות חלק מהסטטיסטיקה, מתקבל בביטול. המציאות העגומה מוכיחה לנו שיותר קל למערכת להשתמש בכוח הזרוע ולטרפד אותן בתשובות כוללניות מאשר לקחת עליהן אחריות ולפעול במקצועיות.

כמפקדת וקצינה בדימוס, אני יכולה לחתום שאמרתי בעצמי עשרות פעמים בעבר שצרכי המערכת חשובים יותר מהפרט, אבל מאז ה – 7/10 התבהרה לכולנו ההבנה שמשהו בנו צריך להשתנות. אל לנו להיות יהירים שוב. חייבים וחייבות להקשיב לספקות של המילואימניקיות ולתת להן מענה. לספק להן הכשרות מקיפות ולא מינימליות, להקשיב לדברים שיש להן לומר. לאפשר להן לרכוש מיומנות זיהוי ותגובה, תרגול סימולציות, יכולת הגנה עצמית ועוד. אל לנו להתעלם מנשים ולומר אמירות מאצ'ואיסטיות חלולות דוגמת האמירה של סרן אלעד חן, מבכירי המערך: "התאים, ואתן תראו זאת בעיניים, נכון שקשה להגיד את זה אחרי שבעה באוקטובר, אך הם בטוחים בצורה מוחלטת".

אחד המחדלים שגררו אותנו אל אסון השבעה באוקטובר היה זלזול בתצפיתניות שהתריעו שוב ושוב. זלזול בקצינות מודיעין שהתריעו. גם אם עולה הצורך בצה"ל, בעקבות המלחמה, לגייס את כל העשור האחרון של מערך מגל וחיל החינוך, יש לעשות את בדרך אחרת. ניתן להכשיר, לשבץ, לפקח ואפילו לשנות את הייעוד האופרטיבי של היחידות הללו אך יש לעשות זאת בצורה חכמה, ברגישות, באנושיות, והחשוב מכל, תוך מקצועיות מלאה כדי לוודא ולדאוג שבכל מרחב, נשים תוכלנה להיות ולחוש ביטחון.

אופיר שושן, יועצת תקשורת וקצינה לשעבר במערך מגל.

תמונה ראשית: דוברות שב"ס.