Reading Time: 4 minutes

פונדקאות או לא להיות? על התועלת החברתית שבאימוץ

תיקון לחוק הפונדקאות מתיר לזוגות הומוסקסואליים להיכנס לשוק בעייתי הרווי מלכתחילה בדילמות מוסריות, באי שוויון, ובביקוש גבוה מההיצע. האם הגיע הזמן לחשוב על אלטרנטיבות ממוסדות להורות ביולוגית?
Reading Time: 4 minutes

מאת: רעות ריף

לפני כחודש בג"צ הורה לתקן את חוק הפונדקאות, ולתקן בכך עיוות שאפשר לזוגות הטרוסקסואליים לגשת להליך פונדקאות ולזוגות הומוסקסואליים- לא. קראתי על כך בכלי התקשורת, תחת כותרות המעידות שהאפליה של המדינה נגד להט"ב הצטמצמה, עוד צעד קדימה לעבר שוויון!  זה נראה משמח מאוד וברגע הראשון התרגשתי, אבל אחרי קריאה נוספת- הבנתי שזה לא כ"כ מדויק.

בשנת 1996 נחקק חוק הפונדקאות שהסדיר את קיומם של הליכי הפונדקאות בישראל. בין השאר הגדיר החוק מיהם "הורים מיועדים" שזכאים להיעזר בפונדקאית, וקבע שרק "איש ואישה שהם בני זוג במצב בו לאישה יש קושי רפואי לשאת היריון" יוכלו לעשות זאת.

ב-2010 הוגשה העתירה הראשונה שביקשה לבטל את הדרתם של זוגות גברים מחוק הפונדקאות. בעקבות עתירה זו הוגשו עתירות נוספות, ועדות הוקמו והצעות חוק הוגשו וקודמו בניסיון להתאים את החוק לזוגות הומוסקסואלים. חוסר יציבות פוליטית מנע את קידומו: ב-2014 תיקון לחוק אושר בקריאה ראשונה, אך כחודש וחצי לאחר מכן פוזרה הכנסת.

ביולי 2018 תוקן החוק ונוספו להגדרת "ההורים המיועדים" גם נשים יחידניות שאינן מסוגלות להיכנס להריון, ובלבד שיעשו שימוש בביציות שלהן. גם אז ההגדרה לא הורחבה כך שתכלול בני זוג מאותו המין או גברים יחידניים, ובעקבות זאת חודשו הדיונים בבג"ץ מטעם העותרים הגברים.

בפברואר 2020 בג"ץ קבע פה אחד כי הדרתם של זוגות גברים וגברים יחידניים מחוק הפונדקאות פוגעת בזכויות החוקתיות לשוויון, ומייחסת לקבוצה זו מעמד נחות על בסיס נטייה מינית. בית המשפט העליון העניק למדינה פרק זמן של שנה לתקן את הוראות החוק על מנת לרפא את ההפליה הבלתי חוקתית שבו. הוא קבע שאם לא יתוקן החוק, כאמור בתוך 12 חודשים, יינתן פסק דין משלים שבו הבג"ץ עצמו יורה אילו שינויים יש להטמיע בחוק כדי לבטל את האפליה. ושוב – אי יציבות פוליטית מנעה את תיקונו של החוק, עד שהגענו אמצע יולי, שנת 2021, אז בג"צ ביטל את ההגדרה בחוק עבור "הורים מיועדים" וכעת היא כוללת את כולם.

שוב מעדיפים גברים על פני נשים

העותרים ובג"צ התייחסו ללשון החוק המגדירה הורים מיועדים כגבר ואשה שהם בני זוג וטענו לאפליה- גם שני גברים יכולים להיות בני זוג, שרוצים להביא ילד. אני כמובן מסכימה, גם זוג גברים יכולים להיות בני זוג ולרצות ילד. ועדיין, חשוב שלא נתעלם מהבעייתיות שנוצרת בעקבות התיקון החדש לחוק.

יש עוד חלק ללשון החוק, שגם העותרים וגם בג"צ התעלמו ממנו- "איש ואישה שהם בני זוג במצב בו לאישה יש קושי רפואי לשאת היריון". חוק הפונדקאות בישראל לא מאפשר לכל אשה לפנות לפונדקאות- הוא קיים רק כפתרון אחרון לבעיה רפואית שאין ממנה מוצא אחר: "החוק מיועד לנשים בגיל הפוריות שאינן יכולות להתעבר ולשאת הריון או כי הריון עלול לסכן משמעותית את בריאותן" (ציטוט מאתר משרד הבריאות).

מה זה אומר? בואו נדמיין למשל זוגות סטרייטים שרוצים להירשם להליך פונדקאות. הם צריכים להוכיח שלאישה יש בעיה רפואית שלא תאפשר לה להיכנס להריון או לשאת אותו. להשיג הוכחה כזו זה לא דבר קל. ראשית, יש צורך בכל ההליכים הבירוקרטיים – בדיקות, קבלת אבחנות כתובות, איסופן. אבל יותר מזה, מדובר בתהליך שלעתים מתרחש לאחר שנים ארוכות של נסיונות להרות ושל טיפולי פוריות כואבים ולא קלים נפשית, של אכזבות חוזרות ונשנות. הוא מסמן אובדן של תקווה מסוימת.

ועכשיו בואו נדמיין זוגות של גברים, או גברים יחידניים, שירצו להירשם להליך פונדקאות. הם לא יצטרכו להוכיח מאום, הם לא יצטרכו לעבור עשרות טיפולים פיזיים כואבים, או לחוות שנים של תסכול, חרדה, דיכאון וייאוש. הם יצטרכו רק לרצות ילדים, ואז לגשת ישר לתהליך הפונדקאות.

החוק אומר, למעשה, שלזוגות סטרייטים פונדקאות תאושר כאפשרות אחרונה. ולגברים – כאפשרות ראשונה. איפה כאן השוויון?

תיקון החוק מתהדר בערכים של ליברליות ושיוויון אך למעשה אינו כזה. בעיה רפואית של נשים נדחקת הצידה לטובת גברים שלא יצטרכו לעמוד בתור ולהמתין שנים, גברים שלא יצטרכו לנסות כל פתרון כואב אחר לפני שהם פונים לעזרת פונדקאית. תיקון החוק תחת ה"שאיפה לשיווין" למעשה יאפשר לגברים "לעקוף בתור" את אותן נשים הסובלות מבעיה רפואית, שכן לגבר יהיה קל בהרבה להוכיח שמבחינה בריאותית אינו יכול להביא ילדים לעולם ללא עזרת פונדקאית. וכך, בשם השאיפה לשיוויון נכנס לתוקף תיקון ששוב יעדיף למעשה גברים על פני נשים.

בעייתיות נוספת היא, שמאחר ואין הרבה פונדקאיות בארץ, הביקוש עולה על ההיצע. אם זוגות הטרוסקסואליים יחויבו להליך רפואי שלוקח 8 שנים (לפעמים גם יותר) וגברים הומוסקסואליים לא, למי יפנו הזוגות ההטרוסקסואליים כשיגיע הזמן?

למה אנחנו לא מדברים יותר על אימוץ?

אחת מהדרכים לאזן את אי השוויון הזה היא להציע לזוגות אפשרויות נוספות. לדוגמא, אימוץ. מה שהופך אדם להורה הוא  טיפול בילד לאורך זמן. ילד שאתה מגדל, מחנך, אוהב ודואג לו- הוא הילד שלך. אימוץ יכול להוות אלטרנטיבה לפונדקאות, ולסייע בהתמודדות עם הבעייתיות שתיארתי בפסקאות הקודמות.

כרגע, זוהי אפשרות מוגבלת לזוגות הומוסקסואליים. חוק האימוץ בישראל מאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ זה את ילדיו הביולוגיים של זה. אבל מה נעשה במצב שאין ילדים ביולוגיים? בשנת 2008 קבע היועץ המשפטי לממשלה כי "בנסיבות מתאימות, כאשר מדובר בטובת הילד המאומץ, ניתן גם להסכים לבקשות של בני זוג מאותו המין לאמץ ילד שאינו ילדו של אחד מבני הזוג."

אימוץ בחו"ל הוא גם אפשרי. מותר לעשות זאת רק דרך עמותות המאושרות ע"י המדינה לאימוץ בין-ארצי, אבל אדם שאימץ ילד בחו"ל כחוק, זכאי להירשם כ"הורה מאמץ" במרשם האוכלוסין בישראל. נטייתו המינית וטיב הקשר עם בן זוגו (או בת זוגה) לא יהווה שיקול נגד הרישום, ולמשרד הפנים אין סמכות להתנגד לרישום מטעם זה.

אם נחשוב על דרך לאזן את אי השוויון המסתמן בשוק הפונדקאות לאור התיקון האחרון, טוב תעשה המדינה אם תקל על הביורוקרטיה הקשורה לאימוץ ילדים מחו"ל, ובכך תקל הן על ההורים המבקשים לאמץ והן על הילדים ברחבי העולם באזורים מוכי מלחמה או מחלות או רעב שישמחו לבית חם ואוהב.

בכלל, טוב תעשה המדינה אם תשים באמת את טובת הילד במקרים אלה לנגד עיניה ולא תשתמש בילדים מוכי גורל כדי לחזק עמדות פוליטיות שמרניות או ליברליות. אם בג"צ רוצה לשאוף לשיווין ולתת לכל סוגי הזוגות והיחידים הזדמנות להיות הורים, הוא צריך למנוע מהמדינה להתייחס לנטייתם המינית של בני הזוג כשיקול רלוונטי בעת החלטה על אימוץ. הקביעה לגבי אימוץ צריכה להתבסס על קריטריונים אחרים, כאשר רק טובת הילד עומדת לעיני בית המשפט.

יתרונה של גישה המעודדת אימוץ אינה רק באיזון אי השוויון הנוכחי בשוק הפונדקאות. חוזקה הוא גם בכך שהיא מערערת על הצורך בשוק הפונדקאות כולו. אמנם זהו לא נושאו של המאמר הנוכחי, אבל חשוב שנזכור שיש שאלות מוסריות רבות שעולות סביב נושא הפונדקאות. התיקון לחוק מגדיל את הביקוש לפונדקאות בישראל, כלומר- יש צורך להרחיב את ה"היצע", לגייס עוד נשים להיות פונדקאיות. והרי כולנו יודעים שהנשים הכי מוחלשות בחברה יהיו הראשונות להתפתות לכזאת "עסקה". כשאינה נעשית באופן אלטרואיסטי לחלוטין, אלא מתוך מצוקה כלכלית. האם אין פה סחר באיברים? סחר בנשים? ניצול? הסתכלות בנשים כעל רחם בלבד?

ישראל היא מדינה שמעודדת ילודה, קשה לגברים ולנשים לוותר על הרעיון של ילד "ביולוגי", הצורך להיות הורים הוא גם צורך חברתי. ועדיין, לנושא הפונדקאות יש  השפעות חברתיות רחבות שכדאי שנתייחס אליהן. אימוץ הוא, בעיניי, דרך אחת להתמודד עם הנושא,  והרחבה של החשיבה החברתית על המושג "הורות" תעזור לקבל את האפשרות הזאת בשמחה ובזרועות פתוחות.

לקריאת מאמרים נוספות על הורות לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: 28703 מאתר Pixabay

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

גרפיטי שציירה שמסיה חסאני

לא נרשה שהטאליבן יעלים את האמנית האפגנית שמסיה חסאני

Reading Time: 4 minutes שמסיה חסאני היא אמנית גרפיטי אפגנית שידועה בעולם כמייצגת את הקול המושתק של האפגניות. האמנות המרהיבה שלה מראה את החיות והמוות שאופפים אותן. לאחרונה הטאליבן חזר לשלטון ומצבה לא ברור. אנחנו מסרבות לשכוח אותה

קראי עוד »