מאת: מריאלה יאבו ומאיה רומן
*ספויילרים "הטובות לקרב" עונה 4 פרק 7 מכאן ואילך!*
מריאלה:
"הטובות לקרב" עונה 4 פרק 7: בואי נצלול ישר לנושא. עיקר הפרק היה החקירה ההזויה סביב האנס ההוא, אפשטיין, וחייבת לומר שלא נהניתי מזה. מה קשור עכשיו שכל המשרד הופך למשרד חקירות? והסוף עם הבולבול שלו בשימור, מה זה היה???
כאילו בסדר, זאת מטאפורה על הפטריארכיה והתרבות הפאלית אבל בעעעעעע
מאיה:
בעעעע בהחלט. מסכימה שהיה מדובר בקו עלילה הזוי מאוד. וגם "מטא" מאוד, כיאה לסדרה. אולי הדבר שהכי אהבתי במסגרתו היה את הופעתה של פאולה, מ"האקסית המטורפת" בתור חשפנית עבר.
בכל מקרה, אני חושבת שאם זה לא היה הפרק האחרון לעונה הוא היה עובר יותר טוב. כי יש משהו מסקרן במה שקורה כשהחבורה צוללת לנבכי תעלומת המוות של אפשטיין, והופכת למשרד חקירות שרודף אחרי תיאוריות הזויות ומופרכות. כמובן עד שבסוף האחראי על החקירה מחליט להוריד אותם מהנושא.
מחד, זה מדגיש את הדרך בה אנו נוטים להתעסק בתפל, בצהוב וכו'. ככה הממסד מצליח לבזבז לחבר׳ה הטובים את הזמן, כי הם רודפים אחרי שטויות. מאידך, אולי זה לא שטויות. הרי הסיפור של אפשטיין הוא באמת עד כדי כך מטורף.
רוב מה שנטען בפרק נכון: מדובר באדם שעשה את המעשים הכי מזוויעים שאפשר להעלות על הדעת, יחד עם כמה מהאנשים החזקים בעולם, ותחת חסותם. ואף אחד, חוץ ממנו, לא שילם על זה. אולי בגלל שמדובר באנשים עם כל כך הרבה כוח וכסף, לחשוף אותם באמת נראה כמו קונספירציה.
לא ברור מה בדיוק המסר של העלילה הזו אבל היא כן גרמה לי לחשוב על הסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת. את לא רוצה להיגרר למחוזות לא הגיוניים והזויים במרדף אחרי צדק. אבל מנגד, אנשים עם הרבה כוח עושים לפעמים דברים שנראים לנו, בני התמותה, הזויים ולא אפשריים.
מריאלה:
אכן, בעיקר מבלבל. גם העלילה של מזכר 618 נשארה די מבלבלת. היה מעניין בעיניי נושא העונש של ג׳וליוס, אחרי שהוא ודיאן הלכו לחשוף את הנושא. אבל הרגשתי שקפצו שם על כמה הסברים. לא הבנתי עד הסוף מה הלך שם, את הבנת?
מאיה:
אני חושבת שהם עדיין לא סגרו את כל הנושא הזה של 618, כנראה בגלל שהסדרה נאלצה לקצץ את שלושת הפרקים האחרונים שלה לאור הקורונה. אז נצטרך להמתין ולראות איך יחתמו את הנושא בשנה הבאה.
https://www.youtube.com/watch?v=bFXI_FpjXr8
עלילה חשובה נוספת, שבעיניי הייתה הכי מעניינת בפרק, התרחשה בתוך המשרד. אחרי שכל העונה רקדנו סביב העימות בין אדריאן, ליז ודיאן ובין החברה הבריטית שקנתה את המשרד: סוף סוף ראינו את יחסי הכוח האמיתיים.
חברת האם מודיעה לשותפים שהם צריכים לפטר עשרים אחוז מהעובדים שלהם. וכאן הרבה מהנושאים שעלו לאורך העונה באים למרכז הבמה.
ראינו, למשל, איך הכסף מעצב את המציאות של החברה הזו, ואת היכולת של השותפים לעשות מה שנראה להם נכון או חשוב. אנחנו רואות את החישובים של דיאן, ליז ואדריאן בנוגע לעובדים שלהם. איך הם מסתכלים עליהם כשהם חושבים על מי לוותר.
הסדרה בחרה בדרך ויזואלית להראות מעל כל עובד את הסטטיסטיקות שלו בעבודה. היא הייתה גאונית בעיניי. כי אנחנו מכירות הרבה מהדמויות האלו, ופתאום לראות אותן מוצגות בכזו שטחיות היה קורע לב.
זה קרה בעיקר כשראינו את השותפים מסתכלים שוב ושוב על מריסה וג׳יי,שלמעשה נמצאים בתחרות ישירה כי הם עושים את אותה עבודה. היה מעניין לראות ששניהם מרוויחים אותו דבר. זו נקודה שמתקשרת לעיסוק העונה במתח הגזעי במשרד, כי למרות שמריסה תותחית, היא בעלת הרבה פחות נסיון מג׳יי.
מריאלה:
שמתי לב שמריסה מרוויחה את אותה משכורת. אבל זה לא נובע מזה שהיא לבנה, אלא כי היא ממש ביקשה את זה בעונה הקודמת. היה מעורב בזה מיקרודוסינג של סמים אם אני זוכרת נכון.
מאיה:
אני תוהה בנוגע למריסה. כי נכון, היה את הקו עלילה ההוא, ונכון שנשים לרוב מרוויחות פחות. אז מחד, כל הכבוד לה. אבל מנגד, אפילו שהיא זו שביקשה ודחפה את זה, יש בזה משהו לא בסדר. זה דומה למשרד שבעקביות נשים מרוויחות בו פחות. גם אם הן לא ביקשו העלאה כמו עמיתיהן הגברים, זה עדיין לא לעניין. כי זו המערכת שמובילה לכך שהן מרוויחות פחות.
מריאלה:
נכון, אבל היה שם מאבק מצידה. לדעתי זה מראה לנו שיש פעמים שנשים מרוויחות פחות לא רק בגלל המערכת אלא בעקבות הבניות חברתיות של נשיות, שמעודדות נשים לא לבקש העלאות.
כשמריסה ביקשה העלאה בעונה הקודמת זה לא היה עניין של כבוד, אלא אמירה על מאבקים שנשים צריכות לנהל. היא אמנם חדשה בתפקיד החוקרת, אבל עושה את זה בפועל המון זמן וגם מאוד טובה בזה.
מאיה:
יהיה מעניין לראות אם הסוגיה הזו תמשיך לעלות בעונה הבאה.
בכל מקרה, הטוויסט הסופי נחשף כשהשותפים מחליטים שהם לא רוצים לפטר אף אחד. במקום זאת, הם רוצים לקנות בחזרה את המשרד שלהם, כפי שמותר להם כחלק מהחוזה עם הקונים הבריטיים.
מדובר כאן בסיכון גדול וגם פה אנחנו רואות פערים מגדריים. כדי לגייס כסף לרכוש את המשרד, השותפים צריכים להעמיד את הבתים שלהם כערבון לבנק. אנחנו רואות שאדריאן מוכן לכך בלי הרבה חששות, וליז ודיאן מתלבטות. בסוף הם מחליטים ללכת על זה, ומשיגים הלוואה מהבנק כדי לגייס עשרים מיליון דולר ולקנות את החברה.
ואז מתגלה הסיבה בגללה מלכתחילה דיאן יכלה לחקור את מזכר 618 העונה: הכל היה חלק מהמזימה של החברה הבריטית להשתלט על המשרד. הבוס הבריטי שביקש שתתעסק במקרי פרו בונו עשה זאת לא מטוב ליבו.
מסתבר שיש סעיף בחוזה רכישת בוזמן ושות', שאומר שמחירה של החברה מרקיע שחקים לשמונים מליון דולר אם אחד מהשותפים הבכירים לא מגיע למספר מסוים של שעות שניתן לחייב. זה אומר שרדיק בוזמן תקועים רשמית תחת הבעלים הבריטיים, שכנראה מתכננים תכניות יותר זדוניות מכפי שראינו העונה.
העלילה הזו הייתה מעניינת יותר מהעלילה של אפשטיין. ואולי זה חלק מהקטע. בזמן שדעתנו מוסחת ממקרי זוועה גדולים ומפורסמים, יש רוע קטן יותר שקיים ממש לידנו ועלול לצמוח.
מריאלה:
כן, אני גם חושבת שאפשטיין היה סוג של הסחת דעת. אבל היה שם גם משהו מעבר ל"רוע" לדעתי. זו הדגמה של איך תאגידים עובדים.
אחרי שהשותפים הבינו כיצד נדפקו עם תיקי הפרו בונו, אדריאן אומר שבעצם לא היו שותפים בחברה, אלא אפשרו לתאגיד לסמן וי על גיוון כי הוא ״מעסיק שחורים״. זאת הייתה אמירה נכונה. היא גם ביקורת, פעם נוספת בסדרה, על השיח שנוצר על גיוון לעומת שיוויון.
מאיה:
נכון, זה מאוד התקשר לאחד הדברים המרכזיים שהסדרה עסקה בהם העונה, הפער בין השיח שאנחנו מנהלים ובין המעשים שלנו ומה שקורה בפועל.
מריאלה:
לגמרי. אולי זה המקום למילות סיכום על העונה אם כך?
מאיה:
אני חושבת שלעונה היו עליות ומורדות. היא התחילה מאוד חזק עם הפרק על העולם בו הילארי נבחרה לנשיאות, ובעיניי לא הצליחה מאז להגיע לאותה רמה.
למרות זאת, אני חושבת שזו סדרה שכיף לחשוב דרכה על סוגיות פוליטיות אמיתיות. כי היא סדרה שלא בורחת מפוליטיקה אלא להפך.
זו סדרה ששואלת את השאלות שמטרידות אותי כאקטיביסטית פמיניסטית: איך מייצרים שינוי? מה המשמעות של שינוי? איך מתמודדים עם מערכת רקובה מהיסוד ושומרים על עצמנו תוך כדי? וכמו שאמרנו שוב ושוב לאורך העונה, אין כמעט סדרות שמעלות את השאלות האלה על פני השטח.
בגלל זה, גם בפרקים הפחות מוצלחים יש משהו מרגש. התחושה היא שיוצרי הסדרה מנסים להיות ביקורתיים גם כלפי עצמם, לשאול שאלות לא פשוטות. ואני מעריכה את הנסיון, גם כשזה לא עובד להם.
אני מקווה שבעונה הבאה הם ישכילו לפתח יותר את הדמויות השחורות. הסדרה עוסקת לא מעט בגזע אבל לא מציגה דמויות שחורות מפותחות עד הסוף. קראתי איפשהו שלוקה ככל הנראה עוזבת את הסדרה, מה שמאוד מצער אבל לא מפתיע. נראה שמעולם לא הבינו עד הסוף מה לעשות עם הדמות שלה.
אני מקווה שדיאן תמשיך להיות התותחית שהיא, כי זה אולי הדבר האהוב עליי בסדרה. אני מקבלת מוטיבציה מלמחוא לה כפיים כשהיא מתעקשת ויוצאת נגד המערכת הרקובה. זה גורם לי לרצות לצאת לקרב וזה חשוב.
מריאלה:
מסכימה עם כל מילה. אני מקווה בעיקר שהכתיבה סביב הדמויות תשתפר. הרגשתי שהם קצת מתעצלים לפעמים.
לדעתי הסדרה תופסת אותנו כי היא מדברת על אותן סוגיות שאנחנו מתמודדות איתן כל הזמן בפמיניזם.
וזה לא שאין סדרות אחרות שעושות את זה, אבל יש משהו מרענן באופן הישיר בו "הטובות לקרב" עוסקת בדברים כמו טראמפ או גזענות. זה דפוס שהתחיל ב"אישה הטובה", אבל שם עדיין היה מעודן יותר. ב"הטובות לקרב" יש משהו יותר בוטה, שלדעתי מדבר אלינו בגלל התקופה הכל כך משוגעת הזאת.
אני בעיקר מקווה שהם לא יפנו לכל מיני גימיקים, כמו המזכר, כדי לדבר על נושאים שלא צריך להתאמץ כל כך לדבר עליהם: שחיתות, אי שיויון מעמדי, גזעי, מגדרי. בעונות הקודמות הם דיברו על הכל בצורה שהרגישה יותר אורגנית, חלק מהעולם שלהם. זה עבד בעבר, אז כולי תקווה שיחזרו לזה.
מאיה:
כן, מסכימה מאוד. בכלל, אני מניחה שהעונה הבאה תהיה שונה לגמרי, אחרי הקורונה והבחירות בארה״ב. באמת אין לי מושג איך הם יתמודדו עם זה וזה מה שמגניב.
עד לעונה הבאה, תמשיכו להיאבק!
לסקירות הקודמות של "הטובות לקרב" לחצו כאן
תמונות: תמונות קידום רשמיות של "הטובות לקרב": עונה 4 פרק 7 Elizabeth Fisher/CBS
