Reading Time: 2 minutes

"עיניים שמחות לצִלה בינדר" – הצצה לתערוכה

גיבורותיה של בינדר הן תמיד ילדות: האיורים יפהפיים – אך תפקידן של הילדות הוא לא להיות יפות. תמר יחיא על תערוכה חדשה מאיוריה של צלה בינדר: תמיד ילדות, כמה פשוט, ככה יפה, ככה חשוב
Reading Time: 2 minutes

מאת: תמר יחיא

צילה בינדר (1919-1987) הייתה ציירת וגרפיקאית, מראשונות המאיירות והמאיירים בישראל. היא איירה לספרים רבים, ביניהם של מרים ילן שטקליס, לוין קיפניס, דוד אגמון, דליה רביקוביץ ונתן אלתרמן.

התערוכה החדשה המציגה את איוריה של צילה בינדר, מוצגת במרכז קהילתי בשדירות נורדאו, בשכנות לגן ילדים, ונדמה שאין ראוי מכך. המיית המשחק אופפת את התערוכה בשמחה והרוך הפשוטים הנובעים מן האיורים האהובים, והמוצגים ניצבים בה בגובה העיניים של ילדות הגן, מוכנים להתגלות בפני דור חדש של ילדות ישראליות ולהיאהב על ידן. 

הדבר הראשון שתפס את תשומת ליבי באיורים היה שכולם מלאים בילדוׂת. אמנם השירים המאוירים כתובים בגוף ראשון, כזה שלא מסגיר זהות מגדרית ספציפית, (למרות שלרוב, כשלא אומרים לנו מיהו הדובר.ת בסיפור, אנחנו מניחות אינסטינקטיבית שמדובר בגבר), אך גיבורותיה של בינדר הן תמיד ילדות. האיורים יפהפיים – אך תפקידן של הילדות הוא לא להיות יפות, אלא להעביר רגש ומסר. בפנים מלאות רגש הן מפגינות מגוון רחב של מצבים רגשיים מורכבים; באיור אחד, זוג ילדים אוחזים ידיים, ופניה של הגיבורה מוארים בשמחה, באחר היא משועממת, ובשלישי עגומה ומהורהרת, וכמעט תמיד – ילדה, ולא ילד. כמה פשוט, ככה יפה, ככה חשוב. 

איור של צילה בינדר למרים ילן שטקליס
צלה בנדר מתוך "יש לי חלום", מרים ילן שטקליס. מתוך התערוכה

 האיורים מצוירים בקווים ישרים,  פשוטים, ועם זאת מלאים ברגש ורוך. היד הבוטחת שרשמה אותם ידעה בדיוק מה לצייר ומה להותיר לדמיון, והם משתלבים בשירים בחן נינוח ושלו שאיורים עמוסים לא היו מצליחים ליצור. בינדר, שהייתה בת למשפחת כורכים (binder באנגלית משמעו כורך), ידעה היטב לא להתייחס לאיור רק כביטוי של הטקסט אותו הוא מלווה, אלא כחלק מחווית הקריאה בספר עצמו. וכך, בחן ובטעם, היא ממקמת את האיורים בכפולות העמודים בדיוק יפיפה, שמתחשב בדפדוף העמודים, ברווח בין הטקסטים ובגודל של הספר כולו, ולא רק של הדף. היא איירה את בטנת הכריכות, את עמודי התוכן, את העמודים האחרונים, והפכה את הספרים לחווית קריאה מסקרנת, שלא נגמרת בטקסט. 

הרגישות הזאת והיחס לספר ולכפולת העמודים, היא שייחדה אותה ממאיירים אחרים בני זמנה (כמו נחום גוטמן ותמרה אפרת), כך על פי אוצרת התערוכה, שמוסיפה באותה נשימה שהרוך והרגש שהדמויות הקטנות מבטאות, היו מצרך נדיר לקוראים הצעירים בתקופה בה יצאו לאור, בשנים הראשונות להקמת המדינה, שהתאפיינו בחינוך נוקשה. 

את התערוכה מלווה תסכית, בקולה של חווה אלברטשיין, שמדובב את המכתבים שנמצאו בעזבונה של בינדר. בעיקר, הוא מדובב את חלופת המכתבים עם המשורר נתן אלתרמן, איתו ניהלה רומן ארוך שנים. בעיני, התסכית הטרגי, שמספר את סיפור האהבה העגום אך המרגש של השניים, לא כל כך התאים לתערוכה העליזה ולכשרון הגדול שהיא מפגינה. התערוכה מוצגת כחלק מסדרת תערוכות ואירועים שעורכת השנה עיריית תל אביב-יפו לכבוד נתן אלתרמן, במסגרתה יוצגו ויערכו אירועים לכבוד שתי הנשים הנוספות בחייו: בתו, המשוררת, הסופרת והשחקנית תרצה אתר, ואשתו, השחקנית רחל מרכוס.

"האיש הזה (אלתרמן), לא היה המשורר הענק שאנחנו מכירים, לולא ההשראה ששאב משלושת כוכבי הלכת שלו", אמר אחד הדוברים בטקס פתיחת הערוכה אך אני חושבת שלכל אחת מהן מגיעה הכרה, תערוכות והוקרה בזכות עצמן, סתם ככה באמצע השנה. לא "ככוכבי הלכת" של אלתרמן, אלא כמערכות השמש היפיפיות והעוצמתיות שהיו, כל אחת בדרכה.  

איור של ציפורים על עץ, מתוך הספר "עיניים שמחות" פורזץ
מתוך הספר "עיניים שמחות", מן התערוכה

 

התערוכה מציגה החל מה6 לפברואר 2020 ועד ה6 לאפריל 2020 במרכז קהילתי מגיד – שדרות נורדאו 63, תל אביב.

אמנית ואוצרת: מורן שוב

משתתפים בתסכית: חוה אלברשטיין, איה לוריה, עודד מנדה־לוי, צבי סלטון, מורן שוב

איורים מתוך עזבון צלה בינדר שבמרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות באוניברסיטת תל-אביב

התערוכה הוצגה לראשונה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, באוצרות של ד"ר איה לוריא

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

איך קומדיות רומנטיות מסכנות חיים של נשים?

Reading Time: 4 minutes קומדיות רומנטיות מציגות התנהגויות כמו מעקב, בידוד, השפלה והטרדה מינית, כחלק מפעולה רומנטית שמובילה לאהבת אמת. מחקרים מראים שהסצנות על המסך משפיעות על התנהגות בפועל, ומובילות לבסוף להטרדות, איומים ואלימות שנשים חוות מדי יום

כולנו מיכל סלה: כשהטראומה שלך היא בעצם גם שלנו

Reading Time: 3 minutes רצח הנשים בישראל מוציא אותנו לרחובות. לא רק כדי לזעוק בשם המתות, אלא כדי לשמור על עצמנו: כולנו נמצאות בקבוצת סיכון להיפגע מאלימות. רקפת גינסברג כותבת על הטראומה הקולקטיבית, שעוברת מדור לדור של נשים בישראל

הומלסית פוליטית: הילה שי וזאן היא לא הבעיה של נשים בפוליטיקה

Reading Time: 4 minutes כשאנחנו מפיצות שנאה כלפי פוליטיקאיות מכל קצוות הקשת הפוליטית אנחנו פוגעות בכוח האלקטורלי שלנו. אבל יותר מזה: הדרך היחידה לנצח את הפטריארכיה בפוליטיקה היא באמצעות סולידריות של בוחרות ונבחרות. כיצד להגיע לשם ומה בולם אותנו?

להתחבא מתחת לפוך: תסמונת המתחזה

Reading Time: 2 minutes "עם הזמן הכרתי עוד מתחזות. שמחזיקות עולם שלם של רעיונות, אבל כשצריך להוציא אותם לפועל השפתיים, הידיים והרגליים משתתקות…"