לרגל יום האישה האחרון פורסם לראשונה בישראל דו"ח עם מידע ייחודי על מצבן של נשים עם מוגבלות, המציג את האפליה הכפולה אותה הן חוות בשל היותן נשים ובשל מוגבלותן, אפליה אשר באה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים ורבים.
המידע בדו"ח נאסף באמצעות מחקר עומק שמבוסס על שני רכיבים: סקר השוואתי בקרב נשים וגברים עם מוגבלויות לגבי מידת השתלבותם בארבעה עשר תחומי חיים וראיונות עומק שנערכו עם 32 נשים עם מוגבלויות (*).
אחת הנשים מאחורי הכנת הדו"ח היא אודלי-ה פיטוסי, אקטיביסטית לעניין זכויות אדם לאנשים עם מוגבלות, שחיה עם ניוון שרירים מסוג SMA 2. פיטוסי מנהלת בקו את הפורום ליישום האמנה בדבר שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות של האו"ם, ובעברה הייתה יו"ר הוועדה המייעצת לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. היא גם תרפיסטית באומנות ומנחת קבוצות שמנהלת עסק בשם אומ"ץ, וכן מתמודדת להתקבל לוועדת המומחים CRPD באו"ם, העוסקת באנשים עם מוגבלות.
מריאלה יאבו שוחחה איתה על הצורך בדו"ח, תהליך כתיבתו, תוצאותיו, והקשר שלו לתנועה הפמיניסטית.
ספרי על התהליך מאחורי הכנת הדו"ח, מי השתתפו, כמה נשים עם ובלי מוגבלות היו מעורבות?
הרוב המוחץ של המשתתפות בהכנת הדו"ח הן נשים. בנוסף לצוות ההיגוי, שם אני היחידה עם מוגבלות מוצהרת, ערכנו כמה וכמה פגישות עם נשים עם מוגבלות, ממגוון זהויות בחברה בישראל. הן היו שותפות לבחירת נושאים להעמקה וחידוד הרעיון עצמו, ונתנו לאורך כל הדרך משוב, דגשים ותוספות.
למה יש צורך בדו"ח שעוסק דווקא בנשים עם מוגבלות כקבוצה מובחנת בתוך אוכלוסיית הנשים?
במציאות הקיימת כרגע, אין קול לנשים עם מוגבלות. הן מופלות פעמיים: מחד אין התייחסות לנשים עם מוגבלות בתוכניות לקידום נשים, ומאידך אין התייחסות למגדר במרחבים לקידום אנשים עם מוגבלות.
ברמת השטח, כלל אנשי המקצוע ומספקי השירותים (הייעודיים לנשים ואלו שלא), ראוי שיכירו ויעניקו לקבוצה מובחנת זו מענה מותאם ונטול בורות ודעות קדומות.
באיזה נושאים עוסק הדו"ח? למה דווקא בהם?
כחלק מהתהליך, כאמור, היו שותפות נשים רבות. הצגנו בפניהן רשימת נושאים רחבה וביקשנו את דעתן. בעקבות המשוב שלהן נבחרו ארבעה נושאים עיקריים שחשנו כי הפערים בהם מובהקים יותר ומהותיים עבור הנשים השונות: בריאות, משפחה והורות, פגיעות לאלימות ונושא של מיניות, זוגיות ודימוי גוף.
מהם הממצאים הבולטים ביותר שעולים מהדו"ח?
המידע שהתקבל על תחום הבריאות הציף פערים הנובעים מהיעדר נגישות פיסית וגיאוגרפית וכן חסך של ידע בקרב אנשי הרפואה לגבי המוגבלויות השונות והשפעתן על הבריאות. חוסר הידע והיעדר ההתאמה לנשים מוגבלות מובילים לתת-בדיקות ולטיפול לקוי.
בתחום המיניות, הזוגיות ודימוי הגוף בלטה התחושה שזהו נושא מושתק בקרב נשים עם מוגבלות. נערות עם מוגבלות גדלות בתפיסה כי מיניות אינה חלק אינטגרלי מחייהן. לא פעם המוגבלות נתפסת בעיני החברה, ובעיניהן של הנשים עצמן, כסותרת ומבטלת נשיות. בשונה מגברים עם מוגבלות, הן נתפסות כנשים שאינן ראויות לחיי זוגיות.
הרבה חסמים התגלו בממצאים הנוגעים לתחום המשפחה וההורות. כבר משלב הרצון להרות, דרך החוסר בהתאמות השונות ועד התגובות מהסביבה. נשים עם מוגבלויות נמצאות תחת זכוכית מגדלת בכל הנוגע לכישורי ההורות. אנשי המקצוע תמיד מביעים ספק ביכולותיהן לתפקד כאמהות טובות דיין, וזה במקרה הטוב.
לעיתים יש מעורבות יתר מהסביבה, שמגיעה עד לכדי הוצאת הילדים מרשותן. בסביבה כזו, נמצא נשים שנמנעות מבקשת סיוע כאימהות, מה שכמובן מגביר את הקשיים שהן חוות. בנושא הפגיעות לאלימות, הדו"ח מראה שקיימים בקרב נשים עם מוגבלויות שיעורי פגיעה מאלימות פיזית ומינית גבוהים בהשוואה לכלל הנשים.
רבות מהן ציינו כי הן חוות יחס חברתי כאל חלשות, כזה ששולל את עצמאותן. תלותן של נשים עם מוגבלות בגורמים שונים המעורבים בטיפול בהן מייצרת פגיעות מיוחדת. הדבר בולט במיוחד לאור חוסר בהתאמות במערכת המשפט, על מנת לאפשר מתן עדות על ידי נפגעות עם מוגבלות שכלית, התפתחותית, נפשית או אוטיזם. התוצאה היא כמובן אי מיצוי הדין עם הפוגעים.
היו ממצאים שהפתיעו אותך?
כאשה עם מוגבלות, לא נחשפתי לממצא שהיה חדש לי. כן הופתעתי לגלות שהרבה מן התופעות במציאות היומיומית שלי שכיחות כל כך. כאדם פרטי תופעות אלה נבלעות ביומיום שלי ואיני מתעקשת עליהן ועל מיגורן בכל פעם, אלא מקבלת זאת כעובדה בשטח.
לדוגמא, בדו"ח עלתה הסוגייה של מחסור במרפאות גניקולוגיות נגישות. זה עניין שידוע לי כאישה עם מוגבלות. אבל לא פעם אני ניגשת למרפאה גינקולוגית לא מונגשת, למרות שברור לי שהבדיקה לא תיעשה בצורה יעילה ונוחה, כי יותר פשוט לי להגיע למקום קרוב ולא נגיש מאשר למקום רחוק ונגיש.
הנתונים שהנשים העלו לא היו זרים לי, אך ההרגשה הייתה שמישהו כיוון אליהם המון זרקורים. וזה מעגן את התחושה הכללית התמידית שזה אכן לא בדמיון שלנו: ויש הדרה כפולה, והיא בכל כך הרבה רבדים.
הדו"ח מציע כיוונים לשינוי חברתי ושיפור מצבן של נשים עם מוגבלות? אם כן, תני לנו כמה דוגמאות למדיניות או פעולות שצריך לעשות כדי לממש את זה
היה לנו חשוב להביא המלצות מצידנו כדי להפוך את הדו"ח לשמיש ויעיל, והן מופיעות בכל פרק בדו"ח.
ההמלצה הכללית היא לייצר מאגר נתונים רשמיים העוסק בנשים עם מוגבלות ובחסמים העומדים בפניהן בתחומי החיים השונים. הכרה בחסמים מיוחדים אלו היא גם אחת מהדרישות של האמנה הבינלאומית עליה חתומה מדינת ישראל באופן " רגיש מגדרית".
חלק נכבד מן ההמלצות נוגע להכשרות ייעודיות של אנשי מקצועות הבריאות, הרווחה, החינוך ועוד. וכמובן הדו"ח מבהיר את הצורך בתמיכה מדינית ומוסדית בכל הנוגע לקידום תוכניות שונות שיש בהן התייחסות ספציפית לצרכים של נשים עם מוגבלויות והתאמה להן.
מה לדעתך מקומה של הקהילה הפמיניסטית במימוש שינוי זה?
במהלך הכנת הדו"ח, וגם בחוויה האישית שלי, ניכר כי הקהילה הפמיניסטית עדיין לא מכירה בהדרה שנשים עם מוגבלות חוות, ובמוגבלות כאחד מאותם מאפיינים המגבירים את ההדרה בקרב חלק מהנשים. לא פעם אין התייחסות ספציפית בתוכניות הממשלתיות ובמגזר השלישי לנשים אלו.
הקהילה צריכה, ראשית כל, ללמוד לעומק את התחום, לצבור ידע בנושא נשים עם מוגבלות, להציף את החסמים ולפתח מענים. אלו פעולות שהתנועה הפמיניסטיות עושה עם כלל הנשים, ובלעדינו תמונת הנשים חסרה.
עוד משהו שתרצי להוסיף?
בעיני אחת הנקודות המשמעותיות בדו"ח היא שלמרות שהנושא של בריאות הוא מאוד דומיננטי, בחרנו להקשיב גם לנאמר בין השורות בנוגע לדימוי גוף, זוגיות, הורות ופגיעות לאלימות.
לא רצינו ליפול שוב לקלישאת ה"מוגבלות =רפואה", אלא להראות פנים שונות, צדדים אחרים שלרוב אינם מדוברים וחשוב שינתן להם ביטוי.
(*) הדו"ח נערך על ידי הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות באוניברסיטת בר-אילן, ארגון בזכות, וקרן משפחת רודרמן בשיתוף עם קרן קאהן, מתן ופרס בראשית. המחקר על בסיסו נכתב הדו"ח נערך על ידי חברות וחברי צוות ההיגוי של המחקר שכללו את שירה רודמן, גליה גרנות, סיוון רז, נטע דגן, תמי גרוס, אודלי-ה פיטוסי, יותם טולוב, רוני רוטלר, מיה גפן, טל רפאלי.
לקריאת כתבות נוספות בנושא נשים עם מוגבלות לחצו כאן
קרדיט לתמונות: רוי, משרד החוץ
