לי מאיזי – הפמיניסטית המזרחית שאתן לא מכירות

לי מאיזי (במרכז) במיצג "כלות ספוגות דם" במחאה על אלימות כלפי נשים

לי מאיזי הייתה בת שלוש, כשמשפחתה עברה מהכפר שבו נולדה, באזור הררי ועני מחוץ לבייג'ינג, לאזור אחר, עדיין כפרי אבל פחות הררי ועני, בפאתי העיר. המעבר הביא איתו תקופה ארוכה של בריונות והתעללות מצד ילדים, כשכל מה שרצתה היה לשחק איתם. "לא הבנתי למה הם עושים את זה, אבל אבא שלי עודד אותי, אמר לי […]

לבכות באמבטיה ולהמשיך הלאה? איך להציג אונס בתרבות ההמונים

מאת: טלי קורד "אלימות בטלוויזיה ובמשחקי מחשב: משחררת-אגרסיה לגיטימית או מקהת רגישויות?" הדיון בנושא הזה הפך מאז הופעתו הראשונה בחיינו (כנראה במבחן בהבעה) לנושא צפוי על גבול הנדוש. מחקרים לכאן ולכאן לא הצליחו לשכנע אותנו כחברה ולכן בחרנו בדרך המלך – בסטטוס קוו. זה מוכר במליונים? הילדים מרוצים ומבטיחים לא ליישם במציאות? אז מה זה […]

הפמיניסטיות שמפחידות את שלטונות סין

    "פמיניזם אינו פשע" – שלטים בנוסח הזה בכמה שפות הונפו השבוע מול שגרירויות סין בעולם, וגם בכמה מוקדים בתוך סין עצמה, שם מחאה פומבית כרוכה תמיד בסיכון ניכר. האצבע המאשימה הזאת הופנתה אל המימשל הסיני בעקבות מעצר של חמש נשים צעירות בעוון פמיניזם – מעצר שהתרחש לקראת יום האשה הבינלאומי. העצורות הן וואנג […]

מחצית מחיי הוא הכה אותי. אבא שלי.

חייתי בבית כזה. מחצית מחיי. עשרים שנה של התעללות. בי באחיי באימי. מאבא שלנו. מהבעל של אמא שלי. מהאיש שהביא אותנו לעולם הזה כדי להראות לנו כמה הוא לא יכול להכיל אותנו כאן. כל כך לא יכול להכיל עד כי לעיתים היה נדמה שהמוות הוא הפתרון הטוב ביותר. שרון בר-אל תמיר

7 דקות כדי לברוח לחיים חדשים.

היו לי בדיוק 7 דקות כדי לברוח ממנו כך שאפילו תחתונים לא הספקתי לקחת (ברחתי לאור יום, באמצע יום עבודה, מוסתרת ברצפת מונית ומכוסה בשמיכה). דניאל אור.