"עור חשוף בעולם מלא מי מלח": דניאל רובין חוזרת עם אלבום שני, ומשאירה את החרדה והדיכאון מאחור
שיר הנושא של האלבום השני של דניאל רובין, "הסיפור בגדול", שיצא השבוע כסינגל, נכתב במהלך התקף חרדה: "הייתי אצל חברים, וכשהצלחתי לחזור משם הביתה הדבר הראשון שקרה זה שניגשתי לפסנתר. ואז פתאום זה היה בסדר", היא אומרת. המוזיקה, היא מספרת, תמיד היתה עבורה מעין תרפיה: "לא ידעתי איך אני אקום מהמיטה בכלל, ובכל זאת, קמתי לפסנתר". […]
נָשִׁים מְסַפְּרוֹת בְּכָל מָקוֹם / אֵיךְ יָצְאוּ מִזֶּה וְזֶה יִקְרֶה / גַּם לִי, אֲנִי אֶגְדַּל כְּמוֹ / עליסה, בְּבַת אַחַת, בְּלִי / הֲכָנָה, וְלֹא אַזִּיל דִּמְעָה.
נורית נוּרִית לָקְחָה הַתַּפּוּחַ הַפֶּרַח זָרְקָה בֶּחָצֵר לֹא הִתְמִידָה, הֶעֱמִידָה פָּנִים יֵשׁ לָהּ אֵגוֹ חַלָּשׁ, אִיד מִשְׁתּוֹלֵל, מֵכָל שֶׁלֹּא מִתְמַלֵּא, לוֹקַחַת, זוֹרֶקֶת הוֹלֶכֶת לְשַׂחֵק עִם יְלָדִים אֲחֵרִים. מָה זֶה מְשַׁנֶּה לָמָּה הִיא טוֹרַחַת לְנַסּוֹ כַּמָּה זְמַן עוֹד יֵשׁ לָהּ אוּלַי הִיא תַּעֲבֹר לַכְּפָר כְּבָר לֹא יַלְדָּה וַעֲדַיִן הַדְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעַצְמָן. גלית גוטמן יָפָתִי, הָאֵם […]
פלייליסט לא מעצים בכלל ליום האישה
יש לי וידוי: אני מתעבת את המילה "העצמה". דוגלת במה שנקרא, שימרו אותי מ"העצמת נשים", מהפטריארכיה אשמר בעצמי. בהתאם לכך, יום האישה מעורר בי רגשות מעורבים. מה גם שאם לומר את האמת, אצלנו ב"פוליטיקלי קוראת", כל יום הוא יום האישה. בכל זאת, הנה פלייליסט #שירת_נשים מכאן, שנראה לי מתאים ליום הזה. לא תמצאו פה בהכרח […]
"למדתי. / לא בחושך / לא לבד / לא חשוף מדי / לא צמוד מדי / לא לבלוט מדי"
1. למדתי. לא בחושך לא לבד לא חשוף מדי לא צמוד מדי לא לבלוט מדי לא להישיר מבט לא לחייך לחינם לא היכן שפרשנויות עלולות לא בסמטאות דוממות לא היכן שצפוף לא היכן שזר לא לבטוח גם כשמוכר לא יחידה ביניהם לא לאבד ערנות לא שליטה לא לבקש עזרה לא לספר לא לזעוק כשנחצה הגבול […]
בגיל 23, רחל ירון חוזרת עם סינגל חדש מאלבום שני ולא מוכנה להיות יותר רק המוזיקאית ששרה על האבא שאיבדה כשהיתה ילדה
לרחל ירון אין זיכרונות מאבא שלה. הוא נפטר כשהיתה בת חמש. את החלל הריק, נטול הזיכרונות, שהשאיר מותו בחיים שלה, היא מנסה למלא באמצעות המילים והמוזיקה. השיר החדש שלה, סנונית ראשונה מתוך אלבום שני שאמור לצאת בסוף מרץ הקרוב, נקרא "פעם ביום", ועוסק בגעגוע למי (ולמה) שהיא מודה שכלל אינה מצליחה לזכור, ובכמיהה האינסופית לחיבוק […]
"יש מרחק מיקרוסקופי בין סיפוק לחיפוש": אביגיל קובארי שרה את האוטוביוגרפיה שלה
לפני כשבוע וחצי, בהופעה במועדון "התיבה" ביפו, סיפרה אביגיל קובארי שחברי הלהקה שלה פשוט סירבו לעשות קולות רקע לשיר הבא. השיר דווקא לא היה שלה, אלא של שני פלג שהתארחה בהופעה, ונקרא "חתולעכבר", ומתאר אונס, בגוף ראשון: "אני חושבת שזה דווקא סימן חיובי", אומרת קובארי בראיון ל"פוליטיקלי קוראת", "שגברים היום כבר לא מרגישים בנוח לצחוק […]
"בתוך הנצח תצעדי": מוזיקאיות כותבות על ענבל פרלמוטר
ענבל פרלמוטר היתה אמורה לחגוג היום את יום הולדתה ה-48. בתחילת שנות ה-90 הקימה ביחד עם הבסיסטית יפעת נץ והמתופפת יעל כהן את להקת "המכשפות", הרכב רוק נשי פורץ דרך. לפני מותה גם החלה לעבוד על חומרים באופן עצמאי. דמותה המורכבת והאניגמטית, הטון הציני והחצי-מחויך שבו היא מטיחה לך בפנים את האמת הכי מרה, הטקסטים […]
אישה בכלוב של זהב
סקירה של הספר: "חֶבְרָה", מאת תהילה חכימי, בעריכת נעמה צאל. הוצאת רסלינג, 2018. תהילה חכימי היא משוררת וגם מהנדסת מכונות. היא סופרת, וגם פמיניסטית-מזרחית. והיא גם אישה, במקצוע שיש בו רוב גברי מובהק. את מרכיבי הזהות הללו ניתן היה למצוא כבר בספר השירה שלה, "מחר נעבוד", שפורסם ב-2014 בהוצאת "טנג'יר", בו ניתן למצוא שירים על […]