"40 ילדים באוטובוס אחד וכולם מתו?"

מחר (21/6) יצויין יום המודעות לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. מן הפרשות הסבוכות, האכזריות והמעורפלות בתולדותיה של מדינת ישראל. לרגל יום המודעות, אנו מביאות בפניכן סיפורו של אוטובוס אחד ועליו 40 תינוקות ממחנה העולים בעתלית שאף לא אחד מהם חזר. 

'אימהות מזניחות': הבניית האימהוּת של נשים מזרחיות בתקופת המנדט ובראשית שנות המדינה

האומנם ייתכן שאנשים יחטפו בשיטתיות ילדים של אנשים אחרים? והאם ייתכן שכמה מהשותפים למעשה זה ראו את עצמם ברוח התקופה דווקא כמבקשי טובת הילדים? באילו תנאים מעשה כזה ניתן לדמיוּן?

סיזיפי, אינסופי ולא מתפשר, אורית קמיר לא רואה את מאבק הנשים החשוב מכולם | חלי בוזחיש ששון

תגובה לטור של אורית קמיר כתבה חלי בוזחיש ששון מהרגע שהתחלתי לגלגל את הרעיון למחקר על התנגדות ומאבק של נשים שחיות בדיכוי מרובה – אתני, מגדרי ומעמדי – הגיעו לפתחי תגובות שנעו בין זלזול והתנשאות לכעס ואפילו זעם על עצם העיסוק בנושא. לפני כמה שנים, במהלך שיחה קצרה בחדר מרצות באחת המכללות שבה אני מלמדת, […]

שליטת מערכת הבריאות על פיריון האישה: שתי פרשות, רצף אחד

כותבת: גליה אביאני בנייר עמדה שפורסם לאחרונה על ידי ארגון "אישה לאישה – מרכז פמיניסטי, חיפה" (קישור לנייר העמדה המלא) הודגש הקשר המגדרי שאפשר לראות בשתיים מהפרשות המזוויעות בהיסטוריה של מדינת ישראל – חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן וחלוקת דפו פרוורה לנשים ממוצא אתיופי. ניתוח פמיניסטי של שתי הפרשות חושף את הדרך בה מטרות לאומיות […]