עזה כבר ביום שאחרי

עתידה של עזה נקבע כעת בין חמאס, הרשות הפלסטינית ומדינות האזור — בעוד ישראל נותרת ללא אסטרטגיה מדינית, ללא קואליציה בינלאומית וללא מקום של ממש סביב שולחן ההחלטות. מדוע כוח צבאי לבדו לא יספק לישראל ביטחון, ומה נדרש כדי לפרק את חמאס ולשנות את הכיוון?

חשיפה שמסתירה

מה עומד מאחורי שינוי המדיניות של כוחות הביטחון? כשהמידע הכמוס ביותר מוצא דרכו לציבור כמעט ללא סינון, נראה כי מדיניות "העמימות" הפכה לחשיפה מכוונת. אבל מה המשמעות של המהלך הזה? האם אנחנו מקבלים גם תשובות על המערכות הקריטיות לעתידנו – כמו תהליכי הפקת לקחים וחשבון נפש? שירה ברבינאי שחם בטור חדש, שואל את כל השאלות הנכונות.