לצד זאת, פורסמו גם פרטים ממבצע חילוץ כאשר חטופה שוחחה עם אשת שב"כ בקשר – קול החיילת היה נשמע המום, אך הפרטים יצאו לאור בכל זאת.
נדמה כי בשבועות האחרונים ניתן כבר להספיד את מדיניות העמימות שאפיינה בעבר את ארגוני הביון הישראליים. נראה כי אמ"ן, שב"כ והמוסד של היום פועלים לחשוף מבצעים שבשנים קודמות נותרו עמומים ונסתרים מעיני הציבור.
מלבד העמימות שנסדקה, אנו עדות לתופעה שניתן לכנותה ״בהירות״ – לפחות לכאורה. לפתע הוסר המסך מעל מבצעים שבעבר נחשבו עלומים, כמו גם מעל ההילה והתהילה של הארגונים ושל האנשים, נשים וגברים, שפועלים "בצללים" במשימות הרגישות והערכיות ביותר.
הצללים, כך נראה, כבר אינם באופנה. רבים מהפרטים הכמוסים ביותר מוצאים היום את דרכם אל מיטב הכתבים ואל עיתונאי המלחמות. הפרסומים מציפים את הציבור כמעט ללא סינון או מסגור ביקורתי, ולעיתים תוך דגש על מידע, קטעי וידאו או אודיו המעוררים התרגשות או מציגים הרואיות.
וכך נרקמת הבנה חדשה, נראטיב, ואולי אפילו מציאות: ישראל ניצחה את חיזבאללה ואיראן.
ככה, בפשטות.
מבלי לשאול "האמנם?" ולבחון את פרטי הניצחון: האם מדובר בניצחון ארוך-טווח או קצר-טווח? האם הוא הסיר את האיומים מעל ישראל לחלוטין, או שמא רק צמצם אותם לזמן מוגבל?
אני מבקשת להתמקד דווקא במדיניות החדשה – בוויתור על העמימות.
מה יש בה? מה היא מסמלת?
השערה ראשונה ושניה
השערה ראשונה עשויה להיות שישראל שלאחר השבעה באוקטובר חייבת לשקם את ההרתעה שאבדה.
ייתכן שרצף הפרסומים הנוכחי נועד לשרת מטרה זו: ליידע את אויבינו ולשדר לבעלות בריתנו כי קהילת המודיעין הישראלית, שאיבדה מיוקרתה בבוקר ההוא, פועלת במרץ להשיב את כוחה. מטרת הכתבות שמתפרסמות היא להראות לאויבים את עוצמתה של ישראל ששבה לאיתנה, ולחזק בקרב בעלות הברית את התחושה שעדיין מדובר בכוח איתן הראוי למאבק לצדו.
זהו לא רק "ריצה לספר לחבר'ה," אלא מהלך סדור להשבת ההרתעה, לביסוס העוצמה ולחיזוק תחכומה של ישראל אל מול הסדר החדש המתגבש במזרח התיכון.
השערה שנייה מתמקדת במתקפות של ממשלת ישראל על ראשי מערכות הביטחון – הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן. ייתכן שהמערכות עצמן מבקשות להבליט את הישגיהן ולהגדיר מחדש את השיח הציבורי סביב הצלחותיהן. דרך העשייה המבצעית, שהיא שפתן הטבעית, הן "עונות" לפוליטיקאים המותחים ביקורת.
המסר ברור: אפשר לטנף על הרמטכ"ל, אבל הביפרים מדברים בעד עצמם.
אפשר למתוח ביקורת על המלחמה ברצועה, אבל הביפרים מדברים בעד עצמם.
אפשר לתקוף את ראש השב"כ, אבל שוב – הביפרים מדברים בעד עצמם.
זוהי צריבת תודעה במיטבה.
השערה שלישית
השערה שלישית היא שהשערה הראשונה נכונה – ישראל אכן מבקשת לשקם את ההרתעה – אך בתוך כך מסתתרת גם שאלה פנימית של ארגוני המודיעין עצמם.
הפתעת השבעה באוקטובר ערערה באופן עמוק את התפיסות, ההבנות וההערכות של מערכות הביטחון. ייתכן שהמסר החיצוני – שהמערכות התאוששו וידה הארוכה של ישראל חזרה לפעול – הוא גם ניסיון פנימי, של המערכות עצמן, לשכנע בכך את עצמן.
הרי איך יכולה אותה מערכת, עם אותם מפקדים, להציג הצלחות מבצעיות לצד כישלון צורב כל כך?
כיצד משוואת התבוסה של השבעה באוקטובר, עם שדות הקטל והחטיפות בעוטף, משתלבת עם חילוצי חטופים, מבצעים הירואיים ותהילה בינלאומית?
אלו שאלות שמעלים לא רק הציבור הישראלי או העולם, אלא אולי גם המערכות עצמן.
זהו מאבק לא רק בשדה הקרב, אלא גם בתודעה הפנימית של מי שחווים את הסתירה הזו מדי יום.
הקושי לגשר בין התבוסה לבין ההצלחות ילווה אותנו שנים רבות. נחקור, נשאל, ונחפש תשובות – אך ספק אם נמצא את כולן.
המערכה החשובה ביותר
ובכל זאת, אני חוזרת למדיניות שהשתנתה – לעמימות שנעלמה ולווילונות החשאיות שכבר אינם עוטפים את מיטב מבצעינו. ההחלטה התקבלה: עמימות אאוט, חשיפות אין.
בהמשך לכך, אני מבקשת בקשה אחת פשוטה: תחשפו גם את התחקירים ואת תהליכי הלמידה והתיקון שאתם עורכים.
מבלי להמעיט מחשיבותם של המבצעים בשנה האחרונה, המערכה החשובה ביותר לעתידנו היא מערכת התחקור, הלמידה והפקת הלקחים.
נפרדתם ממדיניות העמימות? שתפו אותנו גם בכשלים שהיו – בתורות לחימה שזנחתם, במינויים שתיקנתם, במדיניות ששיניתם בעקבות טעויות. ספרו לנו על תהליכי חשבון הנפש והצעדים לתיקון המערכות.
זה אולי פחות יעניין את "60 דקות", ואין צורך בצילומים דרמטיים של אנשי שב"כ או מוסד בפנים מכוסות. אבל נדרשים כאן אומץ ותעוזה. רק בשקיפות ובהכרה בכשלים תוכלו להשיב את אמון הציבור.
שקפו לנו את תהליך התחקור. כך נדע שתיקון אמיתי נערך ושביטחוננו, וביטחון ילדינו, מופקד בידיים לומדות, אמיצות ואחראיות.
שחרור חומרים רגישים לכתבים בארץ ובעולם על הצלחות מבצעיות עשוי לשקם הרתעה, אבל שחרור חומרים רגישים לא פחות לציבור – על תחקור כשלי השבעה באוקטובר והתבוננות מערכתית – הוא המפתח להשבת אמון הציבור.
זהו המהלך שיחזיר לשיח את ערכי האחריות והמוסריות, שיבטיח עמידה ראויה מול עיני המשפחות השכולות, שורדי השבי, החטופים והקורבנות. זה המבצע החשוב ביותר שתובילו.
שתפו אותנו בתהליכים: מה שיניתם, מה תיקנתם.
זה המעשה הראוי וההגון. כך נוכל לישון קצת יותר בשקט, וכך גם אתם תוכלו להביט במראה ולהכיר, קצת יותר בבירור, את דמותה של המערכת שמביטה אליכם בחזרה – מערכת או מדינה שצריכה לשוב להביט לעצמה בעיניים.
ואולי אז, ורק אז, תימצא התשובה לשאלה: איך חיות זו לצד זו תבוסה ותהילה, יחד.
