בעיצומה של הפסקת אש שברירית ורעועה שכבר הופרה על ידי איראן ב-24 השעות הראשונות לחייה (הורמוז עדיין סגור), אפשר לעשות סיכום ראשוני. למרות מטחי שיווק "הניצחון" ו"שינוי המזרח התיכון" שעוד יגיעו. כבר ניתן לנחש שהלוגו של "שאגת הארי" לא ילווה אותנו להמשך ולא יתפוס כמו "יחד ננצח". המלחמה הזו תסתיים ותיבחן על פי תוצאות המשא ומתן עם איראן, ועד אז כל הערכה על תוצאות האמת מוגבלת.
עדיין, אסתכן בכמה תובנות מרכזיות.
בארה"ב מתקבעת ההבנה גם בהתבסס על תחקירים מעמיקים של ה"ניו יורק טיימס" וראיונות עם בכירים בממשל שראש ממשלת ישראל הוא שהוביל את טראמפ וארה"ב למערכה באיראן. עוד מתקבעת ההערכה שטראמפ, שהגיע לאחר הצלחת הקטיפה המהירה והכירורגית של מאדורו בוונצואלה, וצבר ארמדות של חיילים ומטוסים במזרח התיכון, קיווה שמראה נושאות המטוסים והקמפיין האווירי יביאו לתפנית אסטרטגית, להרתעה שתשתק את האיראנים ותביא להתקפלותם המהירה. נתניהו קיווה לניצחון מוחלט ולגלישה לבחירות בזק.
למרות המכות הכואבות, האיראנים מזכירים לכולנו שאת השח-מט — שאה-מאת, "השאה מת" – המציאו בפרס העתיקה, ומהלכים מחושבים הם הפורטה שלהם.
למרות היות האיום האיראני קיומי באמת, מסוכן באמת, ולמרות היות המשטר רצחני באמת — שני המנהיגים לא השכילו לייצר תכנית צבאית מרובת תרחישים שבסופה חיבור למהלך מדיני מתוחכם. הציפייה מישראל וארה"ב הייתה להובלת תכנית הנובעת מהכרות אמיתית, לא שטחית, של המשטר השיעי ששולט כבר 47 שנים באיראן ולא במקרה הצליח להגיע ליכולות צבאיות, גרעיניות ואזוריות שמייצרות על ישראל איום חמור בכלל, ומאז ה-7 באוקטובר בפרט.
הציבור בארה"ב, והיום גם כאן בישראל, מבין כי המלחמה הצודקת מול האיום האמיתי מאיראן נתפרה בתפרים גסים, וכללה כנראה הימור המבוסס חלקית בלבד על קריסה מהירה של המשטר. קריסת המשטר הייתה התרחיש המוביל, אך הוא תרחיש שיש בו תקוות שווא הרפתקניות, המאפיינות מהמרים יותר מאשר מנהיגים שמבינים שמלחמות הן אירועים היסטוריים וחורצי גורלות, ושצניעות וענווה לגבי אופן התפתחותן המפתיע הוא הבסיס לכל תכנית.
אסטרטגיית פתיחה מהודקת ללא אסטרטגיית יציאה
רגע הפתיחה של המערכה, שאכן היה מרשים לכל הדעות והביא לידי ביטוי יכולות מודיעין ואוויר פנומנליות של צה"ל וצבא ארה"ב, היה בדיעבד גם רגע השיא שלה. מאז היא השתרכה באיטיות ללא הכרעה. כבר בשבוע הראשון, כאשר איראן סגרה את מיצרי הורמוז, מעבר לירי הטילים הצפוי והתגובה האמריקאית בוששה מלהגיע, נוצר הרושם שלמלחמה הייתה אסטרטגיית פתיחה יפה, ואסטרטגיית יציאה אף אחד לא שבר עליה את הראש, מלבד משאלת לב ככלי אסטרטגי לסגירת המערכה.
במשטר אמנם בוצעו חילופי גברי לאור החיסולים, אולם הוא נותר על כנו, ואסטרטגיית ההמשך שלו התבררה כקוהרנטית ומפתיעה לא פחות — סגירת המיצר והירי המבוזר למדינות המפרץ התבררו כתרחיש מפתיע, למרות שלא אמור היה להיות כזה. איראן הפגינה שרידות ועוצמה, והמיצר הפך לנשק האסטרטגי האפקטיבי שלה ב"שאגת הארי".
החתיכה החסרה
מתוך כלל המהלכים במלחמה הזו, צריך להתמקד דווקא במהלך שלא היה: תגובה מוכנה מראש ונחרצת שמפגינה עליונות אמריקאית מול סגירת מיצרי הורמוז — מהלך שהמלחמה ציפתה שיגיע ופשוט לא הופיע. הגמגום האמריקאי, היעדר קואליציה בינלאומית מוכנה, וכישלון בייצור מהלך צבאי מכריע בחודש הראשון, אלה שהכריעו לרעה את המלחמה וחיזקו את שאריות המשטר האיראני.
כאשר שרים ותעמולנים צועקים לכן.ם "חמוצים" מכל עבר ומסבירים שהצלחנו, למרות פניו האפורות של ראש הממשלה בהצהרה המוקלטת, אל תרגישו חמוצים. תחושת החמיצות אותנטית. התקשורת הישראלית עוד מתונה, אבל בארה"ב אפילו מתנגדיה הגדולים של המלחמה תוהים על פשר הסיום הזה, המבטא חולשה אמריקאית.
הרפובליקה האיסלאמית מעולם לא סגרה את השאלטר על מיצרי הורמוז בכמעט יובל שנות שלטונה — וארה"ב וישראל העניקו לה נשק אסטרטגי יעיל אף יותר מהגרעיני: בנשק גרעיני אי-אפשר להשתמש חדשות לבקרים, במיצר, אפשר. איראן גילתה כך מנוף קריטי במשא ומתן ועליונות אנרגטית-צבאית, וכך הם מגיעים לשיחות בפקיסטן עם שליטה במחיר הנפט העולמי. בכל מלחמה מול מדינה כמו איראן גדולה פי שלושה מאוקראינה ועם אוכלוסייה כפולה ממנה שיקולי גיאוגרפיה, נתיבי שיט ונפט חייבים להילקח בחשבון. חסרונם מעיד על אסטרטגיה שיש בה חורים ורדידות.
הפסקת האש נתונה כעת לחסדי סגן הנשיא ואנס ומזכיר המדינה רוביו, שעמלים על הסדרים מדיניים מול איראן ולבנון. בזירה הלבנונית יש תקווה לפתיחת משא ומתן ישיר בין ישראל לממשלת לבנון, שממנפת באופן מרשים את יכולותיה הדיפלומטיות והמשפטיות, למרות העליונות הצבאית של חיזבאללה עליה. לראות וללמוד.
"מגן יהודה", "שאגת הארי", "חושך נצחי"
מה פשר אבולוציית שמות המלחמה? המחשבה שמדובר בגיבוב מקרי של כינויי מחשב אינה הכיוון, ניתוח שלהם מצייר את גלגולי המטרות והמדיניות של הממשלה.
למי שזוכר.ת: בבוקר ה-28 בפברואר, יום פתיחת המערכה, קיבלנו בטלוויזיה, יחד עם האזעקות הראשונות את שם המבצע "מגן יהודה". לאחר פליאה ראשונית על הבחירה ותהייה לאן נעלמה "ישראל", הוא הוחלף. כעבור שעה וייתכן שהיה בכך גם היבריס קל שהשתרר במסדרונות עקב הצלחת חיסול ח'אמנאי וצמרת ממשלו קיבלנו שם חדש למלחמה. אחרי "עם כלביא", שהיה רק הגור, הסיפתח של "הניצחונות ההיסטוריים" שלנו, הוכרז על "שאגת הארי", הפעם עם לוגו מדוגם ורעמה מפוארת.
"מגן יהודה" חשבתי שהיה טייפו, טעות סופר. בסיום המלחמה התברר כי הוא לא נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה, אלא עשה סיבוב פרסה צפוי ומרתק בסיומה של המערכה.
ביום שבו הוכרזה הפסקת האש לת שבועיים, רשמתי לעצמי שני אירועים מכוננים. הראשון שנראה כנועד להיות הסחה קינטית מאי-ההצלחה הצורבת של "שאגת הארי" היה ההנעה המהירה של מה שכונה מבצע "חושך נצחי": צה"ל ושר הביטחון הפגיזו בהודעות על הפצצת 100 יעדים ב-10 דקות. אבל בלבנון מתנהלת לחימה כבר שישה שבועות, כולל הפצצת יעדים ופינוי אוכלוסייה. למה צריך שם מחודש למבצע כזה, ולמה הוא אורך עשר דקות? האם זה מבצע חדש או מהלך שכולו הסחת דעת מהצריבה של מלחמה שאף יעד אסטרטגי שלה עדיין לא הושג באיראן?
האירוע המכונן השני הוא "מגן יהודה". בליל הפסקת האש דווח כי הממשלה אישרה הקמת 34 ישובים חדשים בגדה המערבית. זו אותה הממשלה שביצרה את מעמד בני הישיבות ופטרה אותם מחוק גיוס ולמעשה קבעה שאנחנו וילדינו נאבטח את כל גבולות ישראל, כולל כל ישוב ומאחז בגדה המערבית. זו אותה הממשלה שביום הכרזת הפסקת האש לא מצאה מימון לבית-ספר קיץ של משרד החינוך, שיצאה למלחמה קיומית כאשר לשליש מאזרחי המדינה אין מיגון תקני אך מצאה מימון ל-34 ישובים נוספים בגבעות הגדה המערבית.
"מגן יהודה" לא נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה. בבוקר ה-28 בפברואר שחררו אותו בטעות למבצע הלא נכון. יש "שאגת ארי" ויש "מגן יהודה" ומהלכי הממשלה מראים לאן מופנים המשאבים ועל מי הם מגנים.
נחמה עגומה לצד הזדמנות וניצוץ לבנוני
המלחמה חשפה את חולשתם ורדידותם של מנהיגים פופוליסטיים כמו טראמפ ונתניהו. אני יודעת שרבים בישראל של היום מאמינים שטראמפ הוא הנס שלנו, ושלולא תמיכתו לא יכולנו לצאת למלחמה הזו, על מחיריה והישגיה. ועדיין חשוב להתבונן במלחמה ולקרוא את רשמיה: היא מראה שני מנהיגים שכישוריהם בהובלת מלחמות זהויות עולים על כישוריהם בהובלת מלחמות אמיתיות, כאלו של קלאוזוביץ', אבי תורת המלחמה.
המשותף לשני המנהיגים הוא החלשת מי שלצידם, מינוי נאמנים אישיים גם בראשות מערכות מפתח בתחומי המודיעין והביטחון הלאומי, והשארת תפקידי מפתח לא מאויישים: בישראל, למשל, אין ראש מל"ל. מצביאות מלחמות המשנות אסטרטגיה ברמה היסטורית דורשת יותר מזה: ידע היסטורי, הישענות על מחקר אמיתי שאינו מתחנף ואינו מפחד, ואומץ לשמוע את מי שלא מרצים אותך ומתנגדים לעיתים נחרצות לדעותיך. עדת מהללים וחנפנים לא מנצחת מלחמות.
עוד נחמה עגומה שמעניקה לנו המלחמה הזו היא הפרידה מאשליית ה"הישג", שגם אותו שיווקו לנו באגרסיביות בלבנון. לאחר מערכה משמעותית עם הישגים לא מבוטלים חיסול נסראללה, חיסול שדרת מפקדים בכירים, וצמצום צירי מעבר הנשק של הארגון חיזבאללה אכן חלש יותר ממה שהיה טרם ה-7 באוקטובר. אולם הממשלה שיווקה זאת כאילו מולנו ארגון "מוחלש ומורתע" כמו חמאס לפני ה-7 באוקטובר. ההפרזה הזו התנפצה על חייהם של תושבי גבול הצפון בקריית שמונה, משגב עם ושתולה, שחווים אזעקה כל 27 דקות לפי חישוב שנערך באחד האתרים. הקמפיין של שיקום מעמדנו במזרח התיכון וה"הישגים ההיסטוריים" שנוצרו "בזכות" ה-7 באוקטובר נחשף שוב במערכה הזו.
הפסקת האש עדיין רעועה, גם, כי איראן מנסה לכרוך את הזירה הלבנונית במשא ומתן האמריקאי, ובכך לנעוץ את שליטתה הצבאית בלבנון. ממשלת לבנון נאבקת בזה בכוחותיה הדיפלומטיים בנחישות מרשימה, למרות נחיתות צבאית.
לאחר הנחמות העגומות הללו, שעלו בחיי אזרחים וחיילים, נסיים בתקווה אמיתית.
מיליון פליטים שעלו מדרום לבנון והקימו אוהלים ברחובות ביירות הגעישו את החברה הלבנונית. הלכי הרוח מזכירים לי את שירה של פיירוז "סגרו את הרחובות" פיירוז, בשיאה של מלחמת האזרחים, שרה קינה על אהובה שנעלם, על הגעגועים לימים שבהם היו פקקים בעיר ואנשים ברחובות, ובפזמון היא נוהה בקריאה לביירות: "היכן את ביירות, היכן החיים של ביירות, תחזרי ביירות, תחזירי את הימים ההם." ביירות חוזרת שוב לימים אפלים של מלחמות, פצצות ופליטים חסרי בית.
אבל ייתכן שחיזבאללה פתח במלחמה אחת יותר מדי. בלבנון יש ממשלה חכמה ונחושה שמתכוונת לעשות היסטוריה ולהחזיר את ביירות לימיה השוקקים, לקוסמופוליטיות שאפיינה אותה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. מול ממשלת לבנון עומדים קשיים ואתגרים רבים, אך כמי שעוקבת אחריה באדיקות כבר חודשים ושנים נראה שבטוויית המהלכים שלה וברתימת צרפת וארה"ב יש ניצוץ, סיכוי אמיתי להסכם שלום רב-שלבי עם ישראל, שבתוכו הצרת צעדי חיזבאללה עד פירוקו מנשק וסילוקו מלבנון. לכך מצטרפת אמירתו של שר החוץ הסורי שחיזבאללה הוא האויב של אזרחי סוריה שנטבחו על ידו בשנות מלחמת האזרחים, ונשיא סוריה שמציע לסייע לממשלת לבנון להילחם בו.
שימו את שירה של פיירוז ברקע, וחלמו רגע על עתיד אחר. זה זמן לנחמה.
