קמנו לבוקר שאחרי לילה של מתקפת טילים אירנית על ישראל. הכרזת מלחמה אירנית על מלא. התחושה הזו הבוקר מרגישה כמו אחרי טיסה ארוכה מאיזור זמן נידח, ג'ט לג לא ברור. הגענו לאיזור ראשוני ידענו שאנחנו עלולים להיות בו, אבל לא באמת חשבנו שזה יקרה. האיום האירני מלווה אותנו הרבה שנים. כבר שנים אנחנו חושבים על מתקפה גרעינית. ועדיין, זה תמיד היה נראה כמו תרחיש בלתי מתקבל על הדעת.
ניתוח החלטת איראן על המתקפה, באופן בו בוצעה ובאופן בו ישראל התגוננה, הוא מרכזי. איראן יכולה הייתה לתקוף שגרירויות ישראליות בעולם, באופן "מידתי" לכאורה, על הפגיעה בריבונותה בסוריה. איראן יכולה הייתה גם להגיב באופן ממוקד הרבה יותר, בתקיפה לשטח ישראל. אך האופן בו בחרה להגיב, במטחים של כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים על ישראל, מעידה על שינוי מהותי באופן בו ישראל ואיראן תופסות את הסכסוך ביניהן.
איראן יצאה מהצללים אתמול באופן הכי גלוי שיש. בשילוב האיומים המיידים של שלוחותיה בלבנון, עזה, תימן, סוריה ועיראק, היא הפגינה יכולת התקפית, הפגינה רצינות ויצרה משוואה חדשה ותקדימית מול מדינת ישראל.
בשעות שטרם המתקפה, ביצעה ארה"ב מהלך דומה למה שביצעה טרם פלישת רוסיה לאוקראינה: חשיפת מודיעין סודי לצרכי שיבוש ואיום – ביומיים האחרונים דווחנו שוב ושוב מגורמים אמריקאיים על עיתוי המתקפה האיראנית ועל אופיה – חשיפה שנועדה להודיע לאיראנים כי תכניותיהם ידועות. הדלפת המידע נועדה לשבש את המתקפה או לגרום למתכנניה לחשוב עליה מחדש. אין לדעת מה חשיפת המידע עשתה לאופי או לשלבי המתקפה. יתכן ולא שינתה דבר אך יתכן גם ששיבשה מתקפה נרחבת יותר.
כל מה שלא קרה בשבעה באוקטובר: אירוע כפי שציפינו לו התרחש בשלושה עשר באפריל. זהו יום לא פחות היסטורי מהשבעה באוקטובר אך ההבדל נעוץ בשלושה דברים: עירנות, קואליציה בינלאומית וקריאת האויב.
הבלתי מתקבל על הדעת
יש מונח שנשמע טוב יותר באנגלית, "Unthinkability" – מה שלא ניתן לחשוב עליו. בלתי מתקבל על הדעת. איך מתמודדים עם ההבנה שמשהו בלתי מתקבל על הדעת, שאין שום סיכוי שיקרה – באמת קורה?
זהו הלם זוועות השבעה באוקטובר. בתיאוריה, ידענו שפוגרומים מתרחשים. במציאות, לא הצלחנו לדמיין את זה בסיוטינו הגדולים ביותר. וזה קרה. ידענו שחטפו לנו חיילים – פעם שלושה בגבול הלבנון ואז גלעד שליט, אבל חטיפה של 250 אזרחים.ות (וחייליםות), כולל תינוקות וזקנים – את זה לא דמיינו. גם לא את היעדרו של צה"ל, ביום ההוא.
ואחרי כל זה, אחרי שישה חודשים של מלחמה ולמרות שאנחנו כבר מכירים את המשטר האיראני ואת שלוחותיו, חשבנו שמתקפת טילים איראנית היא דבר רחוק. הרי החיסול בדמשק פורש על ידי מקבלי ההחלטות בישראלי ועל ידי גורמי המודיעין שאישרו אותו, כמשחק בגבולות המגרש. קרי, עוד חיסול. עליית מדרגה קטנה – אבל בוודאי לא שבירת כללי המשחק. ישראל לא ציפתה ששבועיים לאחר אותו חיסול איראן תשגר לכאן שלושה סוגים של טילים וכטב"מים לדימונה ולירושלים.
גם כאן הייתה טעות רצינית נוספת בהבנת הצד הישראלי את חוקי המשחק החדשים שניסח השבעה באוקטובר. אנחנו במשחק חדש ובו המון דברים חסרי תקדים, ראשוניים, בלתי מתקבלים על הדעת, שמתרחשים באופן תכוף ויומיומי. יש צורך בשינוי שורשי של המערכות, של הדרכים בהן המערכות פועלות.
נכון, המענה ההגנתי של ישראל נבנה עבור איום מהסוג הזה – אבל לילה אחד של שיגורים שעבד בצורה מצוינת בשיתוף פעולה עם לפחות שלוש בעלות ברית שסייעו באופן ישיר (ארה"ב, בריטניה, ירדן) לא משתווה לשבועות של נחילי טילים. האם לישראל יש מספיק טילי יירוט למערכה ארוכה? האם ישראל יכולה להתמודד עם חזית מלחמתית נוספת על המערכה ברצועת עזה?
המענה הבלתי מתקבל על הדעת
המענה שלנו למצב הבלתי מתקבל על הדעת, חייב גם הוא לשקף את אותו הדבר. לענות באמצעות תקיפה איכותית באיראן זו אפשרות – אבל להניע קואליציית הגנה ישראלית-ערבית-סונית-מערבית זה יותר בלתי-מתקבל על הדעת ומהווה איום משמעותי, אמיתי, מהותי, לציר הטרור האיראני. בידוד מחודש של איראן ושלוחותיה יהיה אפקטיבי בהרבה מכל מתקפה ישראלית על אדמת איראן.
מעבר מציר קינטי של הפצצות הדדיות, לציר מדיני-כלכלי (זו תמיד הכלכלה בסוף), יהווה תפנית ויצמצם את האיום האיראני משמעותית. מה עם הבטחת הגנה למתקני הנפט הסעודיים על ידי מערכות הגנה ישראליות? בלתי מתקבל על הדעת! ושובר קונספציות. זה הזמן להגיע למקומות חסרי תקדים, עם מעוף ויצירתיות ישראליים. ההפך מכל מה שראינו במערכה שנפתחה בעזה.
מה אנחנו יכולות ללמוד מחצי השנה המפרידה בין השבעה באוקטובר לשלושה עשר באפריל? התפנית ההיסטורית שעברנו לא דורשת רק שינוי בתפיסת הביטחון. היא לא דורשת רק עוד וועדות חקירה ועוד טילים. כל אלה הם רק רכיב אחד בתוך תפנית שורשית שעל המדינה לעבוד.
הרכיב הנוסף הוא אירועים יזומים, בלתי מתקבלים על הדעת שיעמידו אותנו על שתי הרגליים כמדינה חזקה עם חוסן אזרחי וערכי עמיד. אם עד אתמול זה היה בלתי מתקבל על הדעת שחוק גיוס חובה יוטל על כל אזרחי המדינה, אפשר למצוא פתרונות בלתי מתקבלים על הדעת גם לזה: חרדים, חרדיות, מוזמנים לעבוד בנפרד במפעלים הקשורים במערכת הביטחון. לא חייבים לשבת בטנק ולא חייבות לשרת בגדוד משותף על הגבול.
תמונת הקבינט המתכנס אתמול בלילה בקרייה ששודרה לכל העולם הראתה את ההגמוניה הגברית הישראלית, עם אישה אחת, כנראה זו שסיכמה את הדיון. תמונת המועצה לבטחון לאומי שכינס ג'ו ביידן באותה העת בוושינגטון היתה שונה, נשים וגברים, אפילו במסך הוידאו על הקיר בו עלו כנראה מקבלי החלטות נוספים מחו"ל, היו אישה וגבר. זה הבלתי מתקבל על הדעת של הקבינט הישראלי. במובן הזה, אנחנו נטועות עמוק במזרח התיכון, גברים בגלביות או גברים בעניבות, כולם מתכנסים יחד ומצופפים שורות כדי "להגן נכון". להגן בדרכם.
יום של מחשבה
אתמול בלילה, כשידענו שהטילים כבר שוגרו והפצצות כבר בדרכן אלינו, היו לנו שעתיים לחשוב. להבדיל מהדקה שיש לנו בין שיגור קסאם לנפילתו / יירוטו. כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לכתוב מה עבר להם בראש בשעתיים האלה (אם לא ישנתןם כמובן). מחשבות על איפה אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, מחשבות על "קמו לכלותנו", מחשבות על "ביחד ננצח", או מחשבות על לעבור את הלילה הזה בשלום.
מה הכנסנו לממ"ד, מה הכנו בתיק, איך ניגשנו לילדינו והכנו אותם. מה אמרנו בשיחה להורים ומה אמרנו לעצמנו במראה? היה שם משהו אחר ברגע הזה. בשעתיים האלה.
לי עברו הרבה מחשבות בראש. על הטילים מעיראק של שנות התשעים, שהגיעו – ועברנו אותם. מחשבות על האופן בו מתקבלות החלטות במדינת ישראל, על האופן בו מדיניות מנוהלת. מחשבות על אסטרטגיה. באחד הדיווחים האמריקאיים להם האזנתי אמש זה נאמר במפורש, ישראל עושה מהלכים, לישראל יש כוחות הגנה מצוינים. אבל לישראל אין אסטרטגיה. זה נאמר בתגובה לאישור פעולת החיסול בסוריה, ישראל אישרה את הפעולה ללא כל מחשבה על תוצאותיה – אליה נערכה רק בדיעבד. לכן גם ארה"ב הופתעה, ולמרות זאת, הגיעה לתמוך בנו.
בששת החודשים האחרונים נחתו עלינו מכות חסרות תקדים. הבוקר הזה הוא תזכורת מפלחת למה שיכול היה להיות כאן בשבעה באוקטובר: "אל מול האותות והסימנים של ליל השישה באוקטובר והחודשים שקדמו לו – בשבעה באוקטובר, אחרי שחמאס פתח במתקפה קרקעית גדולה, כוחות צה"ל, בקרבות בלימה קשים, סיכלו אותה". לו היה כך. לא היינו מחכים לחטופים ולא היינו מרעיבים ולא היינו מבודדים. ואולי היינו מגיעים לתהליך מדיני שיוצר אופק עבור שני העמים. בלי נחילי הדם האלה.
וזה הג'ט לג שלי. איפה אנחנו ואיפה לא היינו. ואיפה יכולנו להיות. דברים בלתי-מתקבלים על הדעת קרו, שינויים בלתי מתקבלים על הדעת חייבים לקרות בתגובה.
