בהתחלה, זה היה נראה שבן הזוג השתנה. הפך אימפולסיבי, לא שקט. אחר כך הפך מרוחק ומסתגר, כמעט זר. זה לקח עוד קצת זמן עד שהבנתי, מדובר בדמנציה.
סוג’וד נולדה במחנה הפליטים ג’באליה בעזה וחוותה חמש מלחמות מאז ילדותה. היא מספרת בקולה הרגיש והחכם את סיפור חייה בין כאב, אובדן ועקירה – לבין נחישות ללמוד, להצטיין ולהאמין בעתיד. זוהי קריאה אישית לעצור את המלחמות ולאפשר חיים של שלום וכבוד.
ביום שאיבת הביציות של מעין נשמעה אזעקה. כמה עשרות קילומטרים משם, פגז ישראלי החריב את מרפאת הפוריות הגדולה בעזה והשמיד אלפי עוברים. מעין איזנר שואלת על המחירים שנשים משלמות בזמן מלחמה וקוראת לסולידריות נשית.
איך המשטרה מגדירה הטרדה מינית במרחב הציבורי (ספוילר-אם הוא לא נגע, זה לא נחשב), ולמה מתלוננת צריכה להרגיש מושפלת. סיפור אישי של אשת מילואים.
מ' מספרת לנו על המכשולים בדרך להפסקת הריון במערכת הציבורית ועל ההשלכות הנפשיות והפיזיות של תהליך שהפך מורכב שלא לצורך.
ביום הנראות הטרנסית 2025, שילה ויינברג לא מחפשת קבלה, אלא דורשת הכרה. בטקסט אישי ופוליטי עוצמתי, היא חושפת את המציאות של נשים טרנסיות בישראל, וקוראת לשותפות במאבק.
נעמה אביטל בטור שלישי על אי-נראות ודחיקה של סוגיות חברתיות לשוליים בזמן מלחמה ועל תפקיד התקשורת הפמיניסטית בשימור הנראות והשיח עליהן.
הסרט זוכה האוסקר "אין ארץ אחרת", מכריח אותנו להתבונן במציאות שלעתים נוח יותר להדחיק וכן – גם לבדוק שוב ושוב מה "נכון" ומה "אמיתי". רונה רוזנבלום כהן בטור על הדיון הער שעורר הסרט.
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
