מאת: ד"ר מאיה דה-פריס
מערכת הבחירות הנוכחית, שצפויה להגיע לנקודת ההכרעה בקלפיות ב-27 באוקטובר, מתנהלת באחת התקופות הקשות והמתוחות ביותר שידעה החברה בישראל. הציבור הישראלי מגיע אליה כשהוא נושא עימו משקל כבד מנשוא של מלחמות ושגרת חירום ממושכת, לצד משבר משטרי וקיטוב חברתי עמוק שהלך והחריף בשנים האחרונות.
פתיחת שנת הלימודים האקדמית הקרובה תתרחש ממש בצילה של ההכרעה הפוליטית, וברור לכל כי הלהבות והמתחים מהרחוב והרשתות החברתיות לא יעצרו בשערי המוסדות האקדמיים. הם עומדים לחלחל ישירות אל תוך הכיתות, המשרדים ומרחבי הלמידה והעבודה המשותפים.
עצם קיומן של מחלוקות אינו הבעיה. אדרבה: ויכוחים אידיאולוגיים נוקבים על ערכים, חזון וסדרי עדיפויות הם ביטוי לחיוניות דמוקרטית וחלק בלתי נפרד מרוח המחקר והמחשבה הביקורתית באקדמיה. הסכנה טמונה במעבר ההרסני מקיטוב אידיאולוגי לקיטוב רגשי – מוויכוח על עמדות להתפרצות של עוינות עמוקה, לדה-לגיטימציה ולביזוי של האחר רק משום שדעתו שונה.
שתיקה אינה בהכרח הסכמה
בתקופת בחירות הזהות הפוליטית הופכת לדומיננטית במיוחד ועלולה להאפיל על הזהויות והתפקידים האחרים שלנו. תחת מה שמכונה "הטיית העוינות", כל חומר לימוד, מחווה חברתית או אמירה של מרצה או סטודנט עלולים להתפרש מיד כפגיעה מכוונת או מתקפה פוליטית. במצב כזה, די לעיתים בהודעה אחת בקבוצת הווטסאפ של הקורס כדי להפוך מרחב למידה משותפת למרחב של חשד, האשמות ושתיקה.
המתח משפיע על כלל הקהילה האקדמית, אך הוא עלול לפגוע במיוחד בחברות וחברי קבוצות מיעוט, אשר חווים דריכות מוגברת וחשש מוחשי מפני סנקציות חברתיות ואף מוסדיות. התוצאה הישירה עלולה להיות התעצמותם של "מעגלי שתיקה" וצנזורה עצמית חריפה, בעיקר בקרב סטודנטים וסטודנטיות וכן חברי וחברות סגל ערבים: אנשים נמנעים מלהביע עמדה לא מפני שאין להם מה לומר, אלא משום שהם מעריכים שהמחיר יהיה כבד מדי.
עלינו לזכור היטב דווקא עכשיו: שתיקה אינה בהכרח הסכמה. לעיתים היא מהווה תמרור אזהרה בוהק המעיד על כך שהמרחב האקדמי אינו נחווה כבטוח דיו עבור חברות וחברי הקהילה שלו.
מרחב בטוח אינו מרחב שאין בו מחלוקות או אי נוחות. זהו מרחב שבו גם מחלוקת חריפה יכולה להתנהל בלי פחד מהשפלה, מהדרה, מאיום או מענישה בלתי עניינית. לכן, מוסדות אקדמיים אינם יכולים לעמוד מן הצד – אך גם לא להגיב למתח זה באמצעות השתקה או דרישה להסתרת זהויות לאומיות, חברתיות ו/או פוליטיות. עליהם לפעול באופן יזום, שקוף ועקבי כדי לחזק את הקמפוס כמרחב משותף ובטוח.
לא רק הצהרות
הצעד המוסדי הדחוף ביותר הוא הנכחת נורמות ברורות דרך הצהרה פומבית של ההנהלה הבכירה כבר עם פתיחת שנת הלימודים. הצהרה זו צריכה להבהיר בצורה חד משמעית כי הבעת עמדות מגוונות היא חלק לגיטימי מהחיים האקדמיים, כל עוד היא נעשית תוך שמירה על כבודם וביטחונם של כלל חברי הקהילה. אולם הצהרה בלבד אינה מספיקה, עליה להיות מגובה במדיניות מוסדית ברורה, במנגנוני טיפול נגישים ובהכשרה מתאימה לסגל.
ראשית, על המוסדות להגדיר את הגבול בין שיח דמוקרטי נוקב לבין הסתה, גזענות, איום ואלימות מילולית, ולהבטיח אכיפה עקבית ושוויונית של הכללים. הנורמות הללו צריכות לחול גם על המרחבים הדיגיטליים הקשורים לפעילות האקדמית, המשפיעים במידה רבה על האווירה בכיתות.
שנית, יש לחזק ולתמוך בסגל המנהלי ובסגל האקדמי הניצבים בחזית המפגש היום-יומי עם הסטודנטיות והסטודנטים. אין להותיר בידיהם לבדם את האחריות למניעת הסלמה. הם זקוקים להכשרות, לכלים להתערבות מקצועית, לכתובת להתייעצות ולגיבוי מוסדי ברור.
שלישית, במקום לחשוש מכל עיסוק בפוליטיקה, על המוסדות ליזום מרחבי שיח בטוחים ומובנים: פאנלים מונחים, שולחנות עגולים ולמידה משותפת המבוססת על ידע ומחקר. מרחבים כאלה אינם מבטלים את המחלוקת, אלא מאפשרים לנהל אותה בלי לפרק את הקהילה.
מרחב בטוח לפני ואחרי הבחירות
לצד צעדים אלה, על המוסדות לעקוב ברגישות אחר סימני אזהרה מוקדמים, כמו ירידה בהשתתפות בשיעורים, הימנעות מהבעת עמדה או הימנעות מעבודה בצוותים מעורבים. חשוב גם להנגיש מעני תמיכה וסיוע בשפות שונות, ובראשן עברית וערבית. אין זה שירות טכני, אלא מסר מוסדי עמוק של הכרה, כבוד ושייכות.
חשוב לזכור: גם כשהקלפיות ייסגרו באוקטובר ומערכת הבחירות הנוכחית תסתיים, החברות והחברים בקהילה האקדמית ימשיכו ללמוד, לחקור ולעבוד יחד. לאקדמיה בישראל ישנו תפקיד מרכזי לא רק בשיקוף הנורמות החברתיות, אלא גם בעיצובן.
אם המוסדות יפעלו כבר עכשיו באחריות, בעקביות ובאומץ, הם יוכלו להבטיח שהקמפוס יישאר מרחב בטוח, שוויוני ומפרה לכולם – גם בעין הסערה של תקופת הבחירות הזו, וחשוב מכך, גם ביום שאחריה.
הכותבת היא מנהלת תחום אקדמיה במרכז אקורד באוניברסיטה העברית.
