החוקים שמאיימים על המרחב האקדמי

עורכת: שרון אורשלימי

מאת: עופרי בשן

שני חוקים מקודמים על ידי הקואליציה, שמאיימים לרוקן מתוכן את האקדמיה שכל כך יקרה לליבי ואנחנו חייבות לדבר עליהם בדחיפות.

אני כותבת את טור הדעה הזה ומתרוצצת הלוך וחזור לדיונים בוועדה בכנסת כי אני סטודנטית שאוהבת את האקדמיה. אני לא לומדת באוניברסיטה רק כדי לסיים את התואר שלי ולהיות עורכת דין, אני רואה בה הרבה מעבר למקום לרכישת מקצוע. האקדמיה היא מרחב בו נשאלות שאלות קשות במטרה לרדת לשורש האמת. מתנהל שיח על נושאים מורכבים ומתרגלות חשיבה ביקורתית.

תיקון חוק זכויות הסטודנטים ותיקון חוק המועצה להשכלה גבוהה, עוסקים לכאורה בהרחקת סטודנטים וסטודנטיות ופירוק תאי סטודנטים ופיטורי מרצים ש"תומכים בטרור", מוצגים כאילו מטרתם להגן על ביטחון המדינה, אבל למעשה הם מתקפה מכוונת על האקדמיה והדמוקרטיה שלנו. לא מדובר במלחמה בטרור, מדובר במלחמה בחופש הביטוי, בהשתקה שיטתית והפחדה של סטודנטים וסטודנטיות, מרצים ומרצות, ובעיקר של אלו המשתייכים לחברה הערבית או מחזיקים בדעות שמאלניות.

לימור סון הר מלך בדיון בוועדה בכנסת
ח"כ לימור סון הר מלך בדיון בוועדה בכנסת

מתקפה מתוכננת

החוקים האלה מיותרים לחלוטין כדי להתמודד עם טרור. כבר יש לנו את חוק המאבק בטרור שמספק כלים לטיפול בטרור. חשוב לשים לב שכדי לקבוע שביטוי כלשהו הוא עבירה לפי חוק הטרור, יש צורך בכך שהביטוי יעשה באופן פומבי ומתוך כוונה להזדהות עם ארגון טרור; או שהוכחה כוונה ברורה ונסיבות אפשרות ממשית שהביטוי יגרום לביצוע של מעשי טרור; או לביצוע מעשים אחרים שמהווים עבירה לפי חוק הטרור. הליך בירור האשמה תחת חוק המאבק בטרור דורש בנוסף את כל הסטנדרטיים המשפטיים הנדרשים והזכויות שמגיעות לנאשם במשפט הפלילי: עקרונות וזכויות מרכזיות כמו הזכות להליך הוגן, הזכות לערעור והדרישה להוכחה מעבר לכל ספק סביר. חשוב להבהיר, אם יש בעיה אמיתית של הסתה לטרור, החוק הזה כבר נותן את הכלים להתמודד איתה. חובות ההוכחה והדרישות הפרוצדורליות האלה לא באמת מגבילות את היכולת של המדינה לפעול כנגד גילויי תמיכה בטרור. אם הקואליציה מזהה שיש בעיה עם החוק או שטחים מתים אליהם הוא לא מתייחס, הם ממש יכולים לתקן אותו.

אז למה צריך חוקים חדשים שמגבילים את חופש הביטוי? למה דווקא באקדמיה, המקום שבו חופש הביטוי צריך להיות הרחב ביותר? כי זו לא דאגה לביטחון – זו מתקפה מתוכננת על מרחב שהמשתתפים בו מעודדים לשאול שאלות ולבקר את הממסד בלי פחד.

לעמוד כנגד הגל

הליך לא הוגן

חוק תאי הסטודנטים מטיל סנקציות דרקוניות על תאים סטודנטיאליים, אפילו אם כל מה שהם עשו הוא להביע ביקורת לגיטימית על הממשלה. תא שמעז לנהל שיח ביקורתי על מדיניות הממשלה או על המצב הפוליטי בישראל או אפילו רק להניף את דגל העם הפלסטיני, פעולה שאיננה עבירה על החוק, עלול להיסגר בדיוק כמו תא שמביע תמיכה מובהקת בטרור. אותו העונש מוטל בלי הבחנה, בלי מידתיות ובלי שום הגנה. זה לא רק חוסר צדק, זה מהלך שמטרתו להפחיד, לשבור ולהשתיק. הסטודנטים, שמגיעים לאקדמיה עם תקווה להשפיע ולשנות, עלולים למצוא את עצמם נענשים רק בגלל שהעמדות שלהן לא תואמות את העמדות של הממשלה הימנית. החוק מראה בבירור מהו הצד שאת דעותיו הוא מעוניין לאכוף בחומרה רבה יותר. כנראה שאם תא סטודנטים יצהיר באופן מובהק על תמיכתו ברצח פלסטינים ואף יעודד לכך, לא יהיה ניתן לכפות את סגירתו תחת החוק הזה.

חוק פיטורי המרצים הוא עוד יותר קיצוני. מעבר לכך שהוא מאפשר פיטורים מיידיים, ללא פיצויים וללא הודעה מוקדמת, מה שנוגד הוראות חוק קוגנטיות שלא ניתן להתנות עליהן ומתנגש עם הסכמים קיבוציים קודמים, הוא כולל בתוכו סנקציות תקציביות שמפעילות לחץ עצום על מוסדות האקדמיה. החוק קובע כי מוסד שלא יפטר מרצים שנחשדים ב"הסתה לטרור" עלול לאבד תקציבים אם וועדת משנה למל"ג תקבע שהיה צריך לפטר אותם. המשמעות ברורה: מנהלי המוסדות ייטו להחמיר יתר על המידה. הם לא יוכלו להרשות לעצמם לדון בנסיבות, לבדוק עובדות, או לנהוג במידתיות כשהאיום של קיצוץ תקציבים מרחף מעל ראשם. כל חשד קלוש יהפוך לעילה לפיטורים, לא מתוך דאגה אמיתית לביטחון, אלא מתוך פחד מעונש קולקטיבי כלכלי נגד המוסד.

זה מגוחך. מוסדות האקדמיה אינם בתי משפט. הם לא ערוכים, לא מקצועיים ולא מוסמכים להתמודד עם נושאים כמו טרור או הסתה. בדיוק כאן נכנס עוד אבסורד, בחוקים החדשים אין צורך להוכיח כוונה או השפעה ממשית של הביטוי, כפי שנדרש לפי חוק המאבק בטרור. במקום זה, מספיקות הגדרות עמומות ומעורפלות כמו "הסתה לטרור" או "תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב" או ״הנפת דגל״ כדי להצדיק סנקציות חמורות, בניגוד לאחד מהעקרונות הראשונים שלומדים סטודנטים בתואר למשפטים: בלי יסוד נפשי אין אשמה.

צמצום המרחב הדמוקרטי

התוצאה? דווקא באקדמיה, חופש הביטוי יהיה מצומצם יותר מזה של כל אזרח רגיל. איך הגענו למצב שבו במקום שבו חופש הביטוי אמור להיות הרחב ביותר, יש את ההגבלות הקשות ביותר?

תחשבו על זה: סטודנט או סטודנטית שמביע.ה דעה ביקורתית על הממשלה כחלק מתא סטודנטים, או מרצה שמעז לדבר על סוגיה פוליטית שנויה במחלוקת, עלולים לעמוד בפני סנקציות שלא היו מופעלות נגדם בשום מקום אחר. ייתכן שאותן הסנקציות יופעלו נגדם גם על כך שעשו "לייק" סתמי לפוסט בפייסבוק. זה לא רק הזוי, זה מסוכן. זה יוצר מרחב שבו הסטודנטים והמרצים לא רק שיפחדו להתבטא, אלא שיפחדו לחשוב. כי אם כל מילה עלולה להפוך לעילה לעונש, מי בכלל ירצה לשאול את אותן השאלות הקשות, לנהל דיונים מורכבים או לתרגל חשיבה ביקורתית?

החוקים האלה הם חלק ממערכת רחבה יותר שמבקשת לצמצם את המרחב הדמוקרטי. במקרה הזה הממשלה משתמשת ברטוריקה של "מלחמה בטרור" כדי להצדיק חוקים שכל מטרתם היא להפחיד, להחליש ולהשתיק וכדי לצייר באור קיצוני את כל אלו שיתנגדו לחוקים הללו. קבוצות מיעוט פוליטיות באקדמיה – בראשן ערבים ושמאלנים – הן הקורבנות הראשונים לחוק השתקה שנתפר במיוחד עבורם, אבל אל תצפו שזה ייגמר שם. ברגע שחופש הביטוי מצטמצם באקדמיה, זה רק עניין של זמן עד שזה יזלוג לכל תחום בחיים שלנו.

כפי שאמרתי, חופש הביטוי הוא חיוני כדי שהאקדמיה תוכל לממש את תכליתה במוסד שאמון על חשיפת האמת. לא ניתן ללמוד אם לא נוכל לבטא את כל האפשרויות. נכון, באקדמיה יש מפגש עם דעות שאני לא מסכימה איתן ולא נעים לי לשמוע אותן, ואף מרתיחות לי את הדם, אך כל עוד הביטויים האלו לא קוראים במובהק לפגיעה באף אחד, אלו בדיוק הביטויים שעליהם חופש הביטוי מגן.

נסעתי שעות לכל כיוון כדי להגיע לדיוני הוועדה בכנסת כדי לדבר בה ואני מתכוונת להמשיך ולהתייצב שם כל עוד יתנהלו דיונים על החוקים הללו. אני חוששת שהם יעקרו את האקדמיה ממהותה. אני לא יכולה להרשות לזה לקרות. אנחנו לא יכולות להרשות לזה לקרות. החוקים האלה לא מאיימים רק על סטודנטים ומרצים, הם מאיימים על כל מה שחשוב בחברה דמוקרטית. אם ניתן לחוקים הללו לעבור, נאבד לא רק את החופש האקדמי. זה יהיה כרסום ביכולת שלנו כאזרחים ואזרחיות לבקר את השלטון.

זה לא רק קרב על האקדמיה – זו עוד זירה בקרב על המרחב הדמוקרטי.

עופרי בשן היא סטודנטית למשפטים באוניברסיטת חיפה.

תגובות

2 תגובות

  1. סגולי השיער ומסמפתי הטרור הפלסטיני – תחסכו מאתנו. דמוקרטיה היא בין היתר האמירה "עד כאן ולא יותר" – אז עד כאן.

    אין שום מנגנון שמאפשר הדחה אפקטיבית של סטודנטים ששותפים לספסל הלימודים שלי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה אף עם הזדהו בפומבי עם סנטימנטים פרו-"התנגדותיים" (ע"ע טרור).
    קיצר, אין לך מונופול על קול התלמידים ואת שוגה בכל דעותייך

  2. איזה שטויות אלוהים אדירים. כת הרל"ב והפרוגרס, אני מציע לכם למצוא מלחמה אחרת כי הקלת הדרך להעיף תומכי טרור מספסל הלימודים שלי היא לא דבר שיש להתרעם כנגדו – נהפוך הוא.
    הדמוקרטיה הציונית סובלת את הגבלת חופש הביטוי כשאין ברירה, והמציאות פוסט-השביעי באוקטובר היא בגדר מצב האין ברירה הזה.
    גם אני סטודנט למשפטים באוניברסיטת חיפה, אין לך מונופול על ליברליזם, על הציפיות שלנו מהאקדמיה, על צדקת האיזון בין חופש הביטוי לבין האינטרס הציבורי ועל קולות הסטודנטים.
    הסטודנטים השפויים בעד לסלק את כל מי שקורא קריאות בשבח החמאס, ויפה שעה קודם לכן. אנחנו העולם המערבי הנאור, לא עומדים ביחד ולא קווירס פור פלסטיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

האם אפשר לדמיין רגעים של שלום אמיתי בלב תקופה של מלחמה? בטקסט מרגש ומלא השראה, גלי אלון משתפת בחוויותיה מפסטיבל "וודסטוק לשלום" – אירוע ייחודי שהפך חלום היפי למציאות ישראלית. דרך רגעים של מוזיקה, קהילתיות ותקווה, היא מגלה איך נראה שלום שאפשר לגעת בו. בואו לגלות איך שישה ימים במדבר הצליחו להצית ניצוץ של תקווה לעתיד אחר.

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.