להיות אישה הרה בעזה

מאת: ע'אזי אבו ג'יאב

ענאן אבו ג'אמע, 30, המתגוררת בעיירה בני סוהילה, מזרחית לעיר חאן יונס ברצועת עזה, הייתה בחודש השלישי להריונה כאשר מטוס ישראלי פיזר עלונים ובהם נצטוו התושבים לפנות את מקומות מגוריהם בתואנה שהשטח יהפוך לאזור לחימה מסוכן. ענאן ובן זוגה רצו יותר משני קילומטר עד שהגיעו לכביש הראשי. הם ברחו מהמוות שציפה להם לו היו נשארים במקום מגוריהם, כפי שקרה לרבים מקרוביהם ושכניהם בבני סוהילה.

הם הלכו רגלית בנתיב העקירה לאזור אל־מוואסי במערב חאן יונס, שמסווג על ידי הצבא הישראלי כאזור בטוח. לא התאפשר להם לנוח או לשבת בשל הפגזה חסרת הבחנה. הם היו עלולים להיהרג בכל רגע כפי שקרה עם עקורים אחרים שיצאו מבתיהם. בתום ארבע שעות הליכה רצופה, הגיעה ענאן למוואסי, עייפה ומותשת, עם קשיי נשימה. הדרך הייתה עמוסה באלפי עקורים, וקול הפגזים לא פסק. היא לא חדלה  מלחשוב על הריונה ועל מה יקרה לה עקב התשישות בו הייתה מצויה.

את הלילה הראשון היא בילתה באוהל של קרובי משפחתה. במהלך הלילה היא חוותה דימום נרתיקי, אך לא הייתה לה ברירה אלא להישאר במיטתה ולהמתין עד הבוקר כדי להגיע לבית החולים, בשל סכנת התנועה בשעת לילה בעיר החשופה למלחמה הרסנית. בבוקר הגיעה ענאן למחלקת נשים ויולדות בבית החולים נאצר. לאחר המתנה של שעות ארוכות בשל הצפיפות והתור הארוך של נשים הרות הממתינות לבדיקה, היא נכנסה לחדר הבדיקה. בדיקה ראשונית של ענאן הראתה שלעובר אין דופק, והיא נזקקה להפלה דחופה כדי לעצור את הדימום ולהציל את חייה.

"במהלך החודש השני להריוני נעקרתי יותר משבע פעמים. לא קיבלתי תזונה מתאימה כמו בהיריון הראשון כאשר היו בשר טרי, פירות וסוגי מזון שונים בהישג יד" סיפרה ענאן לדרג'. לאחר הבדיקה היא הוכנסה לחדר הניתוח במתחם הרפואי נאצר. הרופאים הצליחו לבצע את ההפלה, שהייתה ההפלה השביעית במספר בבית החולים באותו יום.

מרפאה של חמלה ותקווה

לפני מספר חודשים פרסמנו כתבה שעסקה בהריונות וברפואת נשים בעזה בצל המלחמה. בצל המשבר ההומניטרי המתמשך והמחמיר ברצועה והיעדר הגישה של נשים רבות לשירותי רפואה, עיתונאים עזתים ממשיכים לדווח על הנושא. העיתונאי העזתי, מוחמד אבו שחמה, פרסם מאמר באתר דרג' שמתמקד במצוקות שנשים בהריון חוות בעזה בזמן המלחמה, מצוקות שגרמו לחלקן להפיל את הריונן בטרם יצאו לאוויר העולם. אבו שחמה מביא את סיפוריהן של נשים הרות שעברו את הגיהינום של המלחמה וחוו על בשרן את השפעתה, כמו ענאן, שסיפורה מובא בתחילת הכתבה. הוא גם מביא את עדויותיהם של רופאים וסוקר את המצב של בתי החולים ושל המרפאות הבודדים שנשארו פעילים בעקבות ההרס השיטתי של מערכת הבריאות ברצועת עזה. רבים מהשירותים הרפואיים לנשים לפני המלחמה סופקו על ידי מרפאות אונר"א, ואלה הופסקו לגמרי במהלך המלחמה.

ראש מחלקת נשים ויולדות במתחם הרפואי נאצר, ד"ר רסאן מוסלם אישר: "יש זינוק חסר תקדים במקרי ההפלות ברצועת עזה. זינוק שלא היה כבר 10 שנים. דור חדש שלא נשאר ממנו כלום עוד טרם ראה אור". ד"ר מוסלם מציג את הסטטיסטיקה שמצביעה על העלייה החריגה במקרים של הפלה מאז המלחמה. מחלקת הנשים והיולדות בבית החולים מטפלת בשבעה מקרי הפלות מדי יום בעוד לפני המלחמה לא היה יותר ממקרה אחד או שניים. כך למשל מספר ההפלות באוגוסט בשנה שעברה היה 35, ואילו באוגוסט השנה בלבד נרשמו 127 מקרים.

רוב הנשים שנאלצות לבצע הפלה הן נשים בהיריון אשר נחשפו להפצצות במקומות מגוריהן או במקומות קרובים, מה שגרם להן להתקפי חרדה קשים וחשף אותן לשאיפת חומרים רעילים. הפלה עלולה להתרחש גם כאשר האישה ההרה נאלצת להתפנות מביתה באופן מיידי ולרוץ ברחובות או ללכת ברגל למקומות מרוחקים, תוך כדי נשיאת חפצים כבדים, או כתוצאה משהייה בתוך אוהלים תחת השמש הלוהטת.

מוסלם מייחס את העלייה במספר ההפלות גם להיעדר תוספי תזונה וויטמינים כמו חומצה פולית, שנשים הרות צריכות לקבל במהלך שלושת החודשים הראשונים להיריון, נוסף על מזונות בסיסיים כמו פירות, בשר אדום וירקות. הוויטמינים המומלצים בשליש הראשון של ההיריון אזלו לגמרי מהשווקים בעזה.

הרעב הפושה בעזה מאז תחילת המלחמה מסוכן במיוחד עבור נשים הרות ומניקות ועבור תינוקות. בשל תת־התזונה חלקן אינן מסוגלות להניק את תינוקותיהן, ואף לא להכין חלב מפורמולה בשל מחסור במים נקיים. ארגון הבריאות העולמי אישר כי 95% מהנשים ההרות והמניקות בעזה מתמודדות עם מחסור חמור במזון.

משרד הבריאות ברצועת עזה פרסם במרץ 2024 הודעה שלפיה "כ ־ 60,000 נשים פלסטיניות הרות ברצועה סובלות מתת־תזונה ומהתייבשות כתוצאה מההתקפה הישראלית המתמשכת נגד הרצועה". בהודעת המשרד נמסר כי "נשים הן 49% מאוכלוסיית רצועת עזה, רובן בגיל הפוריות, וכ ־ 5,000 נשים יולדות מדי חודש בתנאים קשים, לא־הגייניים ולא־בטיחותיים כתוצאה מההפצצות המתמשכות ומהעקירה".

אבו שחמה ראיין גם אנשי צוות מבית החולים הלא־ממשלתי אל־עודה במחנה הפליטים נוסייראת שבמרכז רצועת עזה, בית החולים היחיד באזור המספק כיום שירותי יולדות כגון לידות טבעיות וניתוחים קיסריים. לדברי מנהלת מחלקת אשפוז ויולדות ד"ר יסמין, בבית החולים מתקבל מספר הולך וגדל של נשים שסבלו מדימומים קשים במהלך ההיריון וזקוקות להפלות.

הצוות הרפואי תיעד מקרים רבים שבהם נשים הרות איבדו את עובריהן, ויש מקרים של דימומים ולידות מוקדמות וגם מקרים של דימום לאחר לידה, שהם תוצאה אפשרית של תת־תזונה או של אנמיה. העקירה של נשים הרות מביתן והחיפוש אחר מקום בטוח בתנאי המלחמה הקשים עלולים לגרום לדימום ישיר וללחץ דם גבוה אצל האישה ההרה, ולהוביל להיפרדות שלייה וכפועל יוצא מכך להפלה. לדברי ד"ר יסמין, המחלקה מטפלת במקרים רבים כאלה, וישנן נשים הרות רבות שאיבדו את עובריהן כתוצאה מהפצצה ישירה.

גם לאחר הלידה, סיפרה ד"ר יסמין, רוב התינוקות נולדים במשקל נמוך מהרגיל, מה שגורם להם לסבול מחוסר חמצן או מקשיי נשימה, נוסף על זיהומים הנפוצים בשל חוסר היגיינה, וחלקם מועברים להמשך טיפול בבית החולים חללי אל־אקצא.

חיים חדשים בצל המלחמה

האלה אל־הסי, 25, משכונת א־נצר שמצפון לעיר עזה, הייתה בחודש השני להריונה כאשר דירה סמוכה לביתה נפגעה מטיל ישראלי. היא נפצעה ברגלה הימנית. בנה אחמד ובעלה שרדו. האלה הגיעה לבית החולים אל־מעמדאני, שם קיבלה טיפול ראשוני, ולאחר מכן שוחררה לביתה. היא  החלה לנקות את הבית יחד עם בעלה, שגם הוא נפצע מרסיסים בכל גופו.

שבוע לאחר פציעתה, חוותה האלה דימומים עזים בנרתיק וכאבים בגופה. אף אחד מבני משפחתה לא היה בקרבתה כדי לסייע ולתמוך בה. אימה ומשפחתה נעקרו לדרום רצועת עזה. האלה המתינה יותר מ ־ 12 שעות עד שבעלה הצליח להעביר אותה בעגלה רתומה לסוס, לבית החולים אל־עודה בתל א־זעתר שבצפון רצועת עזה, בשל מחסור במכוניות. "המתנתי שעות עד שהצלחתי להיכנס לחדר הבדיקה, כי היו מאות נשים שחיכו לתורן. לאחר הבדיקה החליט הרופא שאני צריכה לעבור ניתוח להוצאת העובר מהרחם" סיפרה אל-הסי.

שש שעות לאחר הניתוח נאלץ הרופא לשחרר אותה מבית החולים ולהחזירה לביתה מכיוון שהמחלקה הייתה צפופה, מלאה במקרים דומים ללא מקום פנוי במחלקת נשים ויולדות, כך שלא ניתן היה לקיים השגחה ומעקב רפואי לאחר הניתוח.

יוניסף, אונר"א, קרן האוכלוסין של האו"ם וארגון הבריאות העולמי העריכו כי מקרי המוות של אימהות בעזה יעלו, והזהירו כי להשפעה הפסיכולוגית של פעולות הצבא הישראלי יהיו השלכות ישירות על הבריאות של הילודים ושל אימותיהם, ובכלל זה עלייה במספר ההפלות בעקבות מתח, לידות של עוברים מתים ולידות מוקדמות.

הריון ולידה אינם התחומים היחידים הנוגעים לבריאות נשים. לפי קרן האוכלוסין של האו"ם, יש יותר מ ־ 690,000 נשים ונערות ברצועת עזה המקבלות ווסת, ולהן גישה מוגבלת למוצרי היגיינה נשית. המחסור במוצרים אלה אילץ נשים ונערות רבות לאלתר תחליפים, כמו גזרי בד של אוהלים, המגבירים את הסיכון לזיהומים.

במחנות העקורים אין תנאים הגייניים בסיסיים, מה שמשפיע עוד יותר על נשים ועל צורכי ההיגיינה שלהן. בחלק מבתי הספר ברצועה, שהפכו למעין מחנות עקורים מאולתרים, ישנו תא שירותים אחד לכל 160 א.נשים ומקלחת אחת לכל 700 איש. כך, חייהם של העקורים הופכים לסיוט בשל חוסר הפרטיות והיכולת המוגבלת לשמור על היגיינה אישית, בשילוב עם שיעורים גבוהים של רעב, צמא וחוסר שינה.

ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק, מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת