"כשלון הפמיניזם"

מאת: אילת לוי

"הפמיניזם הוא המהפכה היחידה שבמסגרתה לא נשפך דם ולא התנהלו קרבות. היא השיגה הישגים רבים, ועוד יש לה מה להשיג", כך מציינת העיתונאית והחוקרת הלבנונית דלאל אל־בזרי במאמר שפורסם באתר בדפה ת'אלת'ה,בו היא מותחת ביקורת חריפה על השיח כנגד הפמיניזם בעיראק ובלבנון. 

אל־בזרי מבקשת להציג את האבסורד שבהתנגדות נחרצת לפמיניזם, שכן ללא החירות המסוימת שהוענקה לנשים הערביות בהשפעתו, הן לא היו יכולות להיאבק בתופעות קשות הקשורות למעמדן. המאמר מתמקד בנישואי קטינות, ובעיקר מוחה נגד מסחור והחפצת נשים, תופעות המתרחשות הן בחברה העיראקית הדתית והן בחברה הלבנונית החילונית יותר. 

בשנה האחרונה דווחו בעיראק "פשעי כבוד" שבוצעו בידי אבות או אחים שביקשו "למחות את חרפתן" של נשים צעירות רק משום שהפגינו חיבה כלפי בחור, הפנו אליו מבט, או על "פשעים אחרים", כפי שאל בזרי מכנה בצורה צינית. לא זו בלבד שהנושא לא טופל על ידי המדינה, הפרלמנט העיראקי אף אימץ לאחרונה חוק המתיר נישואי קטינות, שזכה לתמיכה אוטומטית של בתי הדין השרעיים. בהתאם לחוק החדש, גיל הנישואין המוקדם ביותר לנשים הוא תשע, אם מדובר בילדה שיעית, ושתים עשרה, אם מדובר בילדה סונית. חוק זה עומד בניגוד לחוק משנת 1950 שאסר על נשים להינשא לפני גיל שמונה עשרה. מעבר לכך, לבתי הדין השרעיים נתונה כעת החירות לפסוק בנושאי נישואין וגירושין. 

אין מדובר בתופעה חדשה בעיראק, ונראה כי הפרלמנט נענה לרצון העם ולדרישה שהגיעה מחברה התומכת בנישואי קטינות. האו"ם דיווח לפני שנתיים כי 28% מן הנשים העיראקיות נישאו לפני גיל שמונה עשרה. בעקבות החוק חדש, אל־בזרי טוענת, שיעור זה צפוי לעלות. 

מי היא אותה ילדה כלה, שככל הנראה תאלץ להפסיק את לימודיה בבית הספר היסודי תוך שהיא תהיה נתונה לפיתויים בדמות תכשיטים ובגדים? מדובר בילדה ענייה, שמשפחתה מעוניינת להשיאה תמורת כסף. ומיהו אותו חתן קטין? גם כאן מדובר כמובן בתופעה פסולה, שהרי אין הוא בשל לכך מבחינה גופנית או נפשית. 

נישואי קטינות וקטינים מועדים על פי רוב לכישלון, והנישאים הם קורבנות שחייהם מתרסקים. משפחותיהם מסרבות לקבלם בחזרה אם הם יחליטו לברוח מ"הגיהינום" של הנישואין הללו, והם יתקשולשקם את חייהם. 

התופעה קיימת כמובן גם במדינות אחרות במרחב, ובהן לבנון. מזכ"ל חיזבאללה לשעבר, חסן נסראללה נשא לפני חיסולו נאום לרגל "יום האישה המוסלמית", ובו עודד "נישואים מוקדמים" משום שמדובר ב"אמצעי להקמת משפחה ולשמירה עליה". אל־בזרי מוחה על שהתעלם מכך שהנשים השיעיות בלבנון סובלות בצורה קשה במיוחד מיחסם של בתי הדין השרעיים, בעיקר בסוגיית המשמורת על הילדים במקרים של גירושין. 

קראו לי פלסטין

דברי נסראללה מייצגים אומנם את תפיסת העולם הדתית של תנועתו, אך כפי שאל־בזרי טוענת, גם בקרב חוגים ליברליים בלבנון מקדמים רעיונות של החפצת האישה ושמירת המסגרת הפטריארכלית, אם כי בצורה שונה. דוגמה לכך היא מוצאת בדמותה של נור אל־חאג', כוכבת תוכנית הריאליטי שהוגדרה ניסוי חברתי – "האהבה עיוורת, חביבי", ובה רווקים ורווקות ערבים מתארסים לפני שהם נפגשים במציאות.

אל־חאג' הצהירה בתוכנית כי היא אינה מעוניינת לצאת עם בחור עני או בעל הכנסה ממוצעת, אלא רק אם מי שיפגין את עושרו ויזמין אותה למסעדות יוקרה. מעבר לכך, היא טענה כי "הפמיניסטיות הן אלה שהרסו את ביתנו", וכי כיום היא מבינה שאל לה "למכור את עצמה בזול", כלשונה. אל־בזרי סבורה כי אל־חאג'  מציגה למכירה את יופייה ואת נעוריה לכל המרבה במחיר, ללא כל מבוכה. 

למעשה, אל־בזרי טוענת כי אין הבדל מהותי בין הצעירה הלבנונית "המשוחררת", המצדדת בנישואי נוחות, לבין הקטינות העיראקיות הנישאות מתוך אילוץ. אל־חאג', בדומה לחברי הפרלמנט השמרנים בעיראק, אינה רואה באישה אלא גוף המוצע למכירה. הקטינה המועמדת לנישואין בעיראק עוטה רעלה, אין לא תמונה והיא אינה מפורסמת, בעוד הכוכבת הלבנונית מגיעה מחברה ראוותנית, שמציגה את נשותיה המטופחות בחזית. אולם בשני המקרים, ההתקדמות המדודה שהשיגו נשים מתערערת בעקבות הנישואין. 

להסיר את החיג'אב

אל־בזרי מציינת כי אל־חאג' אינה לבד, וכי לאחרונה רווח השיח על "כישלונה של התנועה הפמיניסטית" ועל אחריותה לכאורה למצוקותיהן של הנשים הערביות. ההסבר שפרשנויות שונות נותנות ל"כישלון" זה הוא שהפמיניזם הוביל לכניסת נשים לשוק העבודה, אך לא שחרר אותן מעבודות הבית ומתפקידיהן כאימהות. זוהי כמובן ביקורת לגיטימית שמושמעת באופן כללי נגד התנועה הפמיניסטית, אך אל־בזרי מתקשה להבין מדוע אותן פרשניות מצדדות במסחור ובהחפצה של נשים, ומדוע הן מתנערות לחלוטין  מכל הישגי התנועה. 

יתרה מכך, היא מלינה על האבסורד שבדבר ותוהה: כיצד אותה צעירה המופיעה על מרקע הטלוויזיה, וכיצד נשים דומות לה שלמדו, עבדו והפכו בחלקן לבעלות השפעה, אינן מבינות שכל החופש הזה לא היה מושג ללא התנועה הפמיניסטית. יש להן כיום את החופש להופיע בפנים גלויות בפני קהל רחב, לדבר על שאיפותיהן, להתגנדר ולהיראות בלבוש חשוף ואפילו ליצור סאטירה על "פמיניסטיות מכוערות".  

הפמיניזם מאפשר לנשים הערביות לדבר ולפעול נגד תופעות שליליות כמו נישואי קטינות או "נישואין של תועלת חומרית בתמורה ליופי ולנעורים" מזכירה אל-בזרי בסיום המאמר. הפמיניזם הוא כאמור מהפכה שטרם הושלמה, והיא עומדת כיום בפני אתגרים רבים בכל מקום בעולם, אך אל לנו לשכוח את הישגיה או להטיל עליה את האחריות למהפכת הנגד שהיא נתונה לה.  

אילת לוי כותבת בפרויקט אופק, מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת