התפרסם בבלוג של חנה "האישי הוא הפוליטי" ב-6 בפברואר 2010 וגם ב-12 ביוני 2010:

"גילוי נאות בעניין זה: כשהייתי שישיסטית ושביעיסטית צעירה, עבדתי בחופשים בדוכן גלידה בדיזינגוף, בבתי הקפה מונטנה או שטראוס (השנים…) וקפה ויטמן ששכנו בסמיכות אחד לשני. היו שם שניים שניצלו את מוכרות הגלידה הצעירות ב"לך ושוב" למטלות שונות (תביאי לי כוס מים, מותק) שהסתיימו בהתחככות יתר בגופן ובטקסטים שעוררו חוסר נוחות. האחד היה הומלס מיתולוגי, אריה משהו (לפני מס' שנים נעשה עליו דוקו), שהעמיד שם דוכן לממכר תכשיטים זולים, וחריגות התנהגותו לוותה בסוג של נצלנות והיעדר רגישות יותר מאשר הטרדה. השני היה בחור צעיר, מיושבי בתי הקפה, שהטריד אותי אישית מינית (בחוויה הצורבת אז ועל פי החוק היום) באופן ברוטאלי, לגילי ובכלל. מילה כאן, יד שם, עד שעורר בי סוג של פחד. ממרחק 32 שנה, חלק גדול מהפרטים כבר לא זכורים לי ואין לזכרון שלי כל ערך משפטי. יש לו ערך חברתי, ויש לו ערך בחוויה המתמשכת – שלא נטשה אותי מאז.

האיש היה (כמובן), דומה להדהים לזה שבסיפור של אשכר.

לכשגדלתי והתחלתי מסתובבת במעגלים הקרובים לו (שנותי כסטודנטית לאמנות וכאמנית, ומאוחר יותר – בפאזה המתקדמת של הקריירה שלי – קשרי במעגלים של תרבות-אקדמיה ובשמאל של אחרי מלחמת לבנון הראשונה), הבנתי שבכל איזכור של שמו (חו"ח מעולם לא התקרבתי אליו שוב פיזית…) מתעוררת בי תגובה פיזית ממשית של דחיה והתקוממות. לא הייתי מהשותקות – למרות חוסר הרלוונטיות המשפטית שיצר הזמן, יצא לי לשוחח במהלך השנים ולספר על החוויה שעברתי ללא מעט אנשים, ואף לסרב (סירוב מנומק) לעסוק בחומרים שציטוטים משיריו או מאמריו כלולים בהם – גם במחיר הפסד כלכלי שנגרם לי בכך, כפרילאנסרית.

ההפתעה הראשונה היתה בכך שאף אחד לא הגיב/ה בהפתעה. מנגנון ההגנה שהאיש הזה זכה לו, מייצג את כל מה שאנחנו יודעים על רשת הביטחון הרחבה הפרושה בפני מי שפוגעים בנשים. גם כעת, לאחר המאמר של אשכר, שמעתי ממס' נשים גינוי דווקא על עצם גינויו של האיש ומעשיו – ולא על האיש עצמו, בעל המעשים. הדינמיקה היא של של הכשרת השרץ, החפצה תרבותית עמוקה של נשים והאשמת הקורבן.

ההפתעה השניה היתה בעקבות מאמרה של אשכר – שהניב אל תוך תיבת האימייל שלי מס' ניחושים המצביעים על כך שתרבות היא תרבות: התרבות הפטריארכאלית והאלימות המובנית בה כלפי נשים, פושה בהחלט גם בקרב החוגים התרבותיים/אקדמיים. או במילים פשוטות: יש יותר מאחד כזה."

תגובות

מה עוד מעניין אותך היום?

ב24/3 ציינו בארגנטינה 48 שנים להפיכה הצבאית ומאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בדרישה לצדק עבור הקורבנות שהועלמו ונרצחו. מה ניתן ללמוד ממשתחררי השבי בארגנטינה על השבי של החטופים בעזה? כיצד ניתן ליישם צדק מעברי על נפגעות אלימות מינית, כפי שיישמו בארגנטינה.
ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.