להזדקן תחת אש
בים המלח פגשנו את הקשישים שפונו מבתיהם. צמאים לשיחה, סיפוריהם מסמרי שיער. רחוקים מהשגרה, מהמשפחה, מהקהילה ומביתם, הקשישים שפונו מהעוטף מתמודדים עם המלחמה בדרכם.
ביום הארור ההוא בבארי
ביום שבת הייתי לבד בממד במשך 14 שעות. עד שצה"ל חילץ אותנו. במשך שעות חגג החמאס בקיבוץ שלנו באין מפריע. ולנו אין יותר על מי לסמוך.
אנחנו שמעבר לגדר
אני לא מסוגל לדמיין עתיד ברגע הזה. לא יודע איך. לא יודע מתי. רק יודע שמה שקורה, צריך להיות סימן אחרון עבורנו שהדרך הישנה, דרך האש והכוח, לא תעבוד ולא תתן בטחון. לא לנו, לא לכם.
