לשכוח שאני עיתונאית פלסטינית
"אין עיתונאים בעזה" אמרה העיתונאית כריסטין אמנפאור והדהדה מגמה עולמית – עיתונאים פלסטיניים נתפסים כלא אובייקטיביים, לא מקצועיים ולא אתיים. תפיסה שמנשלת אותם מהסיפור שלהם
نحن الفلسطينيون سفكنا هذا الدم
إن التحرير الوطني لي ولبنات وأبناء شعبي لا يشمل سيارة جيب تجوب شوارع غزة مسرعة وعلى مقدمتها امرأة يهودية نصف عارية!
We, the Palestinians, have shed this blood
Hamas creates killing machines, under the auspices of Palestinian national rhetoric.
ידינו שפכו את הדם הזה
אצבעותיי רועדות אבל אין להתחמק, חובה עליי כאדם וחובה עלי כעיתונאית לכתוב זאת: חמאס אינו חפץ אך ורק בהישג אסטרטגי, אלא שהוא חפץ ביצירת נרטיב פלסטיני בו הדם הישראלי יהיה המדד היחידי לניצחון. או במילים אחרות: החמאס יוצר מכונות רצח אוטומטיות, בחסות הרטוריקה הפלסטינית הלאומית.
אני ניצחתי ואמי ניצחה!
אני ורנא נפגשות בשעת בוקר לא מוקדמת בקפה בסמה ביפו. הראיון הזה נולד אחרי שפגשתי את רנא בחודש שעבר באחת ההקרנות הרבות של הסרט ב ת"א. הסרט החזק "אחרייך" והמצוין המשיך לרדוף אותי בתור אדם, אישה, חוקרת ועיתונאית שמתמקדת בכתיבה על נשים ערביות. ולכן הייתי חייבת לראיין את האישה, היוצרת והצלמת של יצירת המופת הזו. אני […]
הראש יוצא אחרון: על הפוליטיקה של הרחם
הראש יוצא אחרון הוא פרפורמנס, נשי, אישי וציבורי בששה פרקים בעקבות הרחם האנושית בזמן ובמרחב. מופע רב תחומי המבקש לפצח את סודות הרחם, ההורות ועתיד האנושות. מתוך בחינת מיתוסים עתיקים ומודרניים, תרבות פופולרית, פורנוגרפיה וחיי היומיום בישראל, מתעוררות שאלות חדשות בנוגע להשלכות החברתיות, הפוליטיות, המוסריות והאישיות של צו הילודה המרחף מעלינו. הנשים שלוש יוצרות עומדות […]