ידינו שפכו את הדם הזה

מאת: רג'אא נטור

"אנחנו הפלסטינים לא אשמים בכלום וכמובן לא ברצח הזה, שגבה את חייהם של מעל ל-800 אזרחים ישראלים חפים מפשע. מבחינתנו, הכיבוש הוא מקור כל הרוע וההרס: מה ציפיתם שיקרה אחרי עשרות שנים של סגר, דיכוי, השפלה, אובדן צלם אנוש? מה ציפיתם שיקרה אחרי שהפלסטינים שאיבדו הכל יפרצו את הגדר? יחבקו אתכם?" זה מה שמצופה ממני, עיתונאית פלסטינית, לכתוב היום תחת נחת זרועה הקשה של הרטוריקה הלאומית הפלסטינית שמשתיקה כל ביקורת, הגיון ומוסר בסיסי ומקבעת אותנו כפלסטינים, פוליטית ונרטיבית בשני תפקידים עיקריים: נרצחים או רוצחים. הרי אנחנו הקורבנות האולטימטיביים ולכן מותר לנו הכל. לא?

אז בשבת האחרונה החמאס הצליח להפוך אותנו, הפלסטינים, לרוצחים. לא רק נרצחים או קורבנות חסרי ישע. הפעם הוא עשה זאת בצורה פורמלית, משוכללת, בלתי מנוצחת, משכנעת ומעוררת (בעיני אנשים מסוימים), גאווה. עד לרמה בה אנחנו כקולקטיב פלסטיני לא טרחנו אפילו לגמגם או לטייח את מעשינו, כמו הצבא הישראלי, המודל לחיקוי שלנו. כן, הפכנו לרוצחים באמצעות פעולה מכוונת, טקטית, מתוזמנת ומחושבת שהוביל החמאס, שפתאום הפך לנציג הפלסטיני האולטימטיבי שמוביל את מסע השחרור הלאומי הפלסטיני עם אג׳נדה שידועה רק לו.

ברטוריקה הלאומית הזו, אנחנו הפלסטינים, קורבנות הכיבוש הישראלי האולטימטיבי, לא רוצחים – אנחנו רק מגיבים לדיכוי שמופעל עלינו על ידי מדינת ישראל וצבאה. לכן, הרצח הזה של מעל ל-800 חפים מפשע, מבחינתנו הוא סתם עוד תגובה, קתרזיס ושחרור לחץ ועל לכל – לגיטימי, כי לנו כמו לישראל, יש הזכות להגן על עצמנו בלי גבול ובכל מחיר. הרי במלחמה כמו במלחמה, אין לשאול שאלות מוסריות או ערכיות. שאלות מוסריות מחבלות במטרות הלאומיות הפלסטיניות שלנו. לא?

טבח בדרום

כמובן שכל זה הוא בולשיט מוסרי ופוליטי. לא רק כי הפעולה הספציפית הזו הייתה מתוכננת היטב, ברמה מבצעית-אסטרטגית וכיוונה לגרום קטל מסיבי ותו לא, אלא בעיקר כי הפעם, בעזרת הזרוע הצבאית והזרוע התקשורתית של חמאס, לרצח הזה היה תפקיד אחר וגורלי.

הרצח הזה מונף והפך לניצחון פלסטיני כלל ערבי, באמצעותו כביכול, אנחנו כפלסטינים החזרנו לעצמנו ולעולם הערבי את הגאווה, את הכבוד ואת הזקפה הלאומית שאבדה לנו בשנת 1948 ובשנת 1967.

כן, הנה, הפכנו את הקערה על פיה! שינינו את מאזן הכוחות בין הפלסטינים לישראלים! צרבנו את התודעה הישראלית בתבוסה וערערנו לחלוטין את החסינות הלאומית הישראלית. אנחנו גדולים!! אין עלינו!  מעל הכל, הפכנו את הנרטיב הפלסטיני והכלל ערבי, המובס והתבוסתני, לנרטיב מנצח באמצעות רצח מסיבי והמוני מכוון ויצרנו תודעה מנצחת.

רק שהפעם, בשונה ממקרים שהתרחשו בעבר, תודעה מנצחת זו התקבעה בתודעתם של פלסטינים וערבים רבים בעולם הערבי כתהליך שנוצר ושיווצר בעתיד אך ורק בעקבות ובסמיכות לקטל, רצח ושפיכות דמים של ישראלים.

אצבעותיי רועדות אבל אין להתחמק, חובה עליי כאדם וחובה עלי כעיתונאית לכתוב זאת: חמאס אינו חפץ אך ורק בהישג אסטרטגי שאולי ימונף להישג מדיני לסיום הסגר, אלא שהוא חפץ ביצירת נרטיב פלסטיני בו הדם הישראלי יהיה המדד היחידי לניצחון. או במילים אחרות: החמאס יוצר מכונות רצח אוטומטיות, בחסות הרטוריקה הפלסטינית הלאומית.

ידינו שופכות את הדם הזה

לחמאסניקים, תומכיהם ולאלה מביננו שחוששים ומגמגמים כי זה ״מורכב״ להתבטא כעת, אני רוצה להגיד לכם שהניצחון הנרטיבי והשחרור הלאומי שלי ושל בנות ובני עמי לא כוללים ג׳יפ שדוהר ברחובות עזה עם אישה יהודייה עירומה למחצה תקועה על חזיתו! הוא גם לא כולל לכפות על אישה יהודייה בת מעל שבעים שנה לעשות בידה את תנועת הניצחון בכוח, ככה כי אנחנו יכולים, בדיוק כמו חיילי הכיבוש והמתנחלים!

פרויקט השחרור הלאומי שלי לא מכיל טרמינולוגיה ברבארית שמגדירה נשים ישראליות שבויות מלחמה כ"שפחות" סתם כי הן יהודיות! והוא בהחלט לא כולל משפטים כמו: ״תגנבו את הכל, דלתות, אפילו את הניאגרה בשירותים" כי זה סבבה לגנוב ולבזוז משפחות יהודיות!

ולישראלים שקוראים לשטח את עזה מיד אגיד, תזכרו שהתודעה הזו – מצער לומר- שטעמה את טעמו של הדם הישראלי בשבת, לעולם לא תחזור לתבוסתניות. גדר ההפרדה תיפרץ שוב ושוב, שום דבר לא יעמוד מול לוחמי חמאס שנכנסו לבתים של ישראלים ירו בהם, שלפו אותם משנתם והשחיתו את בתיהם. שום דבר לא יעמוד בפני תודעה ששברה את מחסום הפחד, ההרתעה ורואה בדם היהודי תקווה וישועה.

לא החמאס, לא חיילי הכיבוש שתכף יצעדו ברחובות עזה וגם לא טייסי הכיבוש שמפציצים את עזה ברגעים האלה מעניינים אותי למרות שאני יודעת שבעיניהם, חיינו כפלסטינים לא שווים כלום. מעניין אותי עמי הפלסטיני, ודרישתו הצודקת לחופש ולכן צריך להגיד – אולי בקול שבור, כואב ורועד אבל בקול ברור, כי אנחנו הפלסטינים שפכנו את הדם הזה.

פלסטינים יקרים, תגידו לעצמכם מה שתרצו, תברחו מהשאלות המוסריות הקשות, תטייחו, תכתבו פוסטים גנריים ותשוו בין הרצח שלהם לשלנו. תעשו את כל הפעלולים הרטוריים על מנת להצדיק את הזוועות, בדיוק כמו שישראלים רבים עושים אל מול הזוועות בעזה. וכשלא תצליחו והלב יתפקע מצער ושבר, אחרי שיבין שאין שום תירוץ בעולם שיכול להצדיק רצח מסוג זה, תדעו גם אתם: אנחנו מתבוססים בדמם של הישראלים והשחרור הלאומי שלנו לא עובר דרך דמם.

نحن الفلسطينيون سفكنا هذا الدم

We, the Palestinians, have shed this blood