סוציולוגיה של סקרים

מתוך מעמקי המשברים הגיאופוליטיים הפוקדים את האזור מאז אירועי השבעה באוקטובר, דרך ההסלמה האזורית ועד לעימות הישיר מול איראן, עולה פרדוקס סוציולוגי המחייב ניתוח ביקורתי. בעוד שהתיאוריות הקלאסיות מניחות נסיגה במדדי הרווחה הנפשית (Well-being) בעתות מלחמה קיומית, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מציגים תוצאה הסותרת את הלוגיקה הסוציולוגית המסורתית. מדגם שכלל 6,302 משתתפים חשף מצב של שביעות רצון כללית המאתגרת את מציאות הסכסוך המתמשך, אך במהותה היא מסתירה שברים מבניים עמוקים וסתירות צורמות בין המציאות היומיומית לבין הנתונים הסטטיסטיים היבשים.

כאשר מפשיטים את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל"סוציולוגיה של סקרים", מתברר כי שביעות רצון זו אינה מקשה אחת, אלא היא מפולגת על רקע אתנו-פוליטי חריף, שיעור שביעות הרצון בקרב היהודים עומד על 92.8% לעומת 85.5% בקרב האזרחים הערבים.

פער זה מעלה שאלה "אפיסטמולוגית" באשר לנקודת הייחוס עליה נשענת שביעות רצון זו בחברה הערבית בפרט, המתמודדת עם הסלמה של תופעות האלימות והפשיעה המכלות את המארג החברתי ללא הרתעה מוסדית. סתירה זו מעידה כי הנתונים עשויים לשקף סוג של "הסתגלות כפויה" או חוסן נפשי שברירי, במיוחד כאשר משווים אותם למחאות השטח נגד היעדר הביטחון האישי. כאן מתגלה השבר המבני: הסקרים מציגים שביעות רצון רגשית בעוד המציאות רוחשת מחאות מעשיות, מה שמציב מושגים כמו "חופש ביטוי" ו"שוויון" במשבצת של סיסמאות נבובות, העטופות במעטפת דמוקרטית שאינה נוגעת בליבת המשברים הביטחוניים והפוליטיים של האזרח.

הסתירה הסוציו-פוליטית משתקפת באופן נהיר במישור הכלכלי, שם בולט פער עמוק בין הנרטיב הרשמי לבין המציאות הנחווית של המעמדות השונים. בעוד שהנתונים מצביעים על מתאם חיובי בין עלייה ברמת ההכנסה לבין רמת שביעות הרצון, האזרח נתקל במציאות מרה של יוקר מחיה גואה ומיסים המאמירים לצורך כיסוי הגירעונות בתקציבי המלחמה. מנגד, העלייה בשכר נותרת מזערית ואינה מדביקה את קצב האינפלציה המואץ, דבר השוחק את כוח הקנייה הממשי.

ניגוד זה מעלה שאלה מהותית באשר ליכולתם של האזרחים לאזן בין הכנסות להוצאות, נדמה כי "שביעות רצון כלכלית" מדומה זו נשענת על "כלכלת חוב" ולא על יציבות מבנית. מורת הרוח העממית המודחקת ברשתות החברתיות, המבטאת מצוקה כלכלית, חושפת כי הנתונים הרשמיים מנסים לצייר תמונה הרמונית של החברה תוך התעלמות מהשחיקה המתמשכת ביכולת העמידה מול הנטל הפיננסי המצטבר בצל המצב הפוליטי הנפיץ.

בהקשר רחב יותר, דירוגה של ישראל במקום השמיני בעולם במדד האושר העולמי של אוניברסיטת אוקספורד שפורסם אשתקד, פותח פתח לדיון על מהימנותם של מדדים אלו באזורי סכסוך. האם דירוג גבוה זה משקף מציאות מוחשית, או שמא הוא תוצר של "פסיכולוגיה הגנתית" ומנגנוני הכחשה קולקטיביים שנועדו להתמודד עם החרדה הקיומית שלאחר אוקטובר?

בחינה מדוקדקת של רקע המשיבים – גילם, מצבם הכלכלי וזיקתם הפוליטית – חושפת סבירות לשקיעה של החברה ב"הלוסינציות של עולם ורוד", המבודדת אותה מהבנת עומק המשברים המוסדיים, כגון תפקוד הממשלה המקרטע ושחיקת הביטחון האישי. "אושר" שאינו מבטיח לאזרח את הזכות לחיים ללא פשיעה, או את הזכות לביטוי ללא רדיפה פוליטית, הוא אושר סטטיסטי החסר מהימנות חברתית.

סתירות מבניות אלו מצביעות על מצב של דיסוציאציה (פיצול) בין הנתונים המופצים בסקרים לבין המציאות החברתית הבוערת, דבר המחייב ניסוח מחדש של כלי המדידה כך שיהיו נאמנים יותר למהות האנושית והפוליטית ולא רק כלי לייפוי המציאות.