מאת: הדר שגיא
בטור שפורסם על ידי הידד ליטמן ושרון אורשלימי, העלו השתיים מספר טענות שפשוט לא יכולתי להסכים איתן: פמיניסטיות מתעצבנות על עירום שנעשה למטרות רווח כי הן פוריטיניות; כשאנחנו מסמנות אונלי-פנס כזנות "עם כל הסטיגמה" אנחנו "מושכות את השטיח" מתחת לאפשרות של ירדן לסרי לקחת בעלות על הנרטיב שלה. המסקנה הסופית: פמיניסטיות צריכות ללמוד להכיל מורכבות. זה שגבר משלם על גירוי מיני מידי אישה, לא הופך אותו למנצל ואותה למנוצלת.
אני חושבת שהיו פה כמה סללומים באוויר כדי לצאת ליברליות, ותסלחו לי, אבל אני לא קונה את זה, מהסיבה הפשוטה שהמילה "משאב" לא הפסיקה לחזור על עצמה, כך שהשפה עצמה הכשילה את הטיעון. כל עוד מתייחסים לגוף האישה כ"משאב" כולנו נתפסות כמוצרים: אונלי פאנס, פורנו וזנות הן אולי לא בעיה בשביל מי שבוחרות להיכנס לעסק. אבל הבעיה העמוקה שאמורה להדאיג את כולנו היא לא העירום או המיניות המוחצנת, אלא השיטה הקפיטליסטית שהופכת גופים למוצר צריכה ומכמתת אותם בכסף. ואם ניקח רגע להתעכב על זה, הדיון הפמיניסטי שכולל רק נשים כמנוצלות וגברים כמנצלים הוא כל כך ניינטיז! יש גם נערים, גברים צעירים וטרנסיות שמתפרנסות בצורה דומה, מה שמוביל אותי לנקודה השנייה.
ירדן לסרי היא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. ההתמקדות בה היא כמו לשאת עיניים לכיוון ביונסה ולהגיד שיש שוויון לשחורים בארה"ב (זאת לא הדוגמה הכי טובה אבל הבנתן אותי). כל הכבוד לירדן שהצליחה למנף את הגוף שלה לטובת רווח ולצאת מזה בשלום (ואף בשגשוג). העובדה שהיא הצליחה לתפוס כותרות ו"לזעזע" פמיניסטיות בגלל שיש לה תפיסת מיניות בריאה לטענתן, מעידה על חריגות התופעה. אבל ההתמקדות בה משחקת לידיים ניאו-ליברליות שמפנות את הזרקור לפתית השלג היחיד ש"הצליח", מתוך קבוצה שלמה שנמצאת תחת דיכוי שיטתי.
מצג שווא קפיטליסטי ופטריארכלי
ניאו-ליברליזם משתמש בדוגמאות קצה כמו ירדן וביונסה כדי לייצר מצג שווא של שוויון הזדמנויות, כדי להסיר את האחריות מהחברה, ולשים את כל האחריות על האינדיבידואל. במקרה הזה, האינדיבידואלית. "כל אחת יכולה. אם רק תעבדי מספיק קשה, גם את תצליחי", נשמע מוכר? (הצד השני של אותו מטבע: לא הצלחת כי את.ה עצלנית, לא עבדת מספיק קשה, את.ה לא שווה כי משהו בך לא בסדר). שאר הקבוצה, זו שממשיכה לשלם מחירים, לרמוס ולהירמס בדרך לראש הפירמידה בניסיון לחקות את ההצלחה החד-פעמית, נשארת שקופה. על הדרך לא מזכירים בכלל את מי שממשיכים להרוויח בשקט בשקט מהמשחק: הקבוצה שהמציאה את החוקים ומדיי פעם זורקת פירורים לכל השאר. לכאורה הבחירה בידיים שלה. היא בוחרת מה לצלם ולהעלות, אבל איזה סוג תמונות או סרטונים ימשכו 30 אלף ש"ח בחודש? כמה נערות ונערים חשפו ונחשפו יותר ממה שהתכוונו בדרך ל"לעשות כסף מהדבר שבנים גם ככה רוצים ממני"? הלאה לנקודה השלישית שהתפספסה בענק.
פמיניזם רדיקלי יטען שפטריארכיה, ההיררכיה ששמה גברים בראש הפירמידה ואת כל השאר תחתיהם, פוגעת לא רק בנשים*, אלא גם בהם עצמם, ובכולנו כחברה. המיצוב הזה של מין כ"משאב" שיש לנשים* וגברים רוצים אותו מהן פוגע בכל החברה, ולא בגלל שלא נעים לנו לראות נשים* מרוויחות כסף מעירום כי אנחנו פוריטניות. תחשבו איזה הנחות חברתיות אנחנו מסכימות לקבל בשם "הליברליות": אנחנו מסכימות שגברים צריכים להמשיך לשחק את תפקיד ה"טורף", אנחנו מסכימות לקבל שהם פשוט "חרמנים" ולכן אנחנו גם מסכימות שלא משנה באיזו דרך, לחרמנות הזו צריכה להיות אאוטלט, בין אם זה לשטוף את העיניים ברחוב או ברשת; בתשלום או בחינם; בהסכמה נלהבת או כאתגר טיקטוק. ירדן לסרי אולי מייצגת את הקצה ה"משוחרר מינית" של הסקאלה, אבל בקצה השני נמצאות נשים כמו ז'יז'ל פליקו, שעברה ניצול מזעזע כשבן זוגה החליט לסמם אותה ולגבות כסף מגברים אחרים על שימוש בגופה. המקרה הזה נובע מאותו היגיון: אם הגוף הוא מטבע עובר לסוחר והם יקחו אותו אם נרצה ואם לא, אז עדיף כבר לעשות מזה כסף (אמרתן "לקחת אחריות על זה"?).
אין לי שום דבר נגד נשים שמצליחות לנצל את השיטה בחזרה, להרוויח כדי לחיות וליהנות וגם לצאת מזה בשלום, ואני לעולם לא אערער על אישה* שבוחרת לעשות כסף מעירום או סקס, כי היא איננה הבעיה. אבל סליחה, עקפתן את עצמכן משמאל עם הנפילה לרדידות של מה שאני מגדירה כפוסט-פמיניזם "מעצים" ש"מחזיר לנו את השליטה על הגוף שלנו". האמת הכואבת היא ששום דבר בחינוך שלנו לא השתנה כדי שהחברה תוכל להכיל מציאות כזו. למכור לנו את ירדן לסרי כמישהי שמעצבנת פמיניסטיות בגלל העונג שהיא חווה על צילום של תמונות וסרטונים בעירום, זה להתעלם מהעובדה שאין שום דבר חתרני במה שהיא עושה. היא ממשיכה להרוויח כסף מהמבט הגברי החרמן, כמו שנשים* למדו לעשות לאורך ההיסטוריה. אני מחכה לסיפורים חדשים, על הורים שמצליחים לגדל דור שהמיניות שלו לא מובנית דרך המבט הגברי והחפצה של נשים*, ועל פמיניסטיות שמערערות על מבנה הכוח הקיים ולא עסוקות בלהצדיק אותו.
קרדיט צילום תמונה ראשית: "דבר".
