מאת: רותם סיון-הופמן
המתקפה הנוכחית על בריאות נשים בישראל — הפלות, אמצעי מניעה, עידוד ילודה ושיח 'משפחתי' כפוי — אינה מקרית. היא גם אינה תוצר של 'חזרה למסורת'. מדובר בתהליך פוליטי סדור, שמטרתו ברורה: החזרת השליטה בגוף הנשי לידי המדינה, הדת והלאום. מנגנון זר בעטיפה יהודית.
בשנים האחרונות אנו עדות למתקפה רחבה, עקבית ומובנית הרבה יותר, כזו שמבקשת לצמצם את נוכחותן של נשים במוקדי כוח, השפעה וביטחון, ולהחזיר אותן לתפקיד מוגדר מראש: משפחה, ילודה ושירות תומך, לא הנהגה. באופן מפתיע אך מוכר היסטורית, התהליך מובל גם ובעיקר על ידי נשים.
מינויה של ח״כ לימור סון הר-מלך לעמדת השפעה מרכזית בתחום הבריאות אינו מקרה נקודתי, אלא סימפטום. הוא משתלב בגל רחב יותר שבו עמדות אידאולוגיות קיצוניות זוכות ללגיטימציה ממסדית, גם כשהן מתנגשות ישירות עם ידע רפואי, מדיניות בריאות הציבור וזכויות נשים בסיסיות.
הגיון זר מתורגם לעברית
הקיצוניות שמובילה כיום את השיח סביב בריאות נשים אינה נובעת מההלכה היהודית. היא נובעת מייבוא ברור של שיח פונדמנטליסטי אמריקאי, ובעיקר נוצרי-אוונגליסטי. זו אותה רטוריקה מוכרת: 'קדושת החיים', 'ייעוד האישה', 'אימהות כשליחות לאומית', 'ערכים מול קידמה'. היגיון זהה בתרגום לעברית.
זהו תהליך זהה להתקפה על שירות נשים בצה״ל, על שילובן בתפקידי לחימה, פיקוד ומודיעין, שאינו נובע מדאגה לביטחונן, אלא מתפיסת עולם מגדרית ברורה: נשים אמורות להיות מוגנות, מופרדות, ובעיקר – מנותבות. לא ליחידות עילית, אלא למסלול חיים 'ראוי'.
חשוב להבין כי קמפיינים כמו 'בוחרים משפחה' אינם קמפיינים תמימים בעד הורות. הם חלק משיח פוליטי שמבקש להגדיר מחדש אזרחות נשית: פחות חיילת, פחות מפקדת, פחות מקבלת החלטות אלא יותר אם, רעיה, שליחה דמוגרפית. זהו עידוד ילודה שלא מתוך בחירה חופשית, אלא מתוך ציפייה לאומית. ח"כ סון הר-מלך התבטאה לא פעם נגד שילוב נשים גם בפוליטיקה, למרות ועל אף שזהו תחום עיסוקה.כאן חשוב להדגיש שוב: התפיסה לא מגיעה מההלכה היהודית.
היהדות ההלכתית לא פסלה השתתפות נשים בהגנה על הקהילה, לא קידשה הדרת נשים מהמרחב הציבורי ולא הגדירה אזרחות דרך רחם. הניסיון להציג איסור גורף על הפלות, או הובלה של נשים בתפקידי הגנה כ'עמדה יהודית' אינו רק שגוי – הוא אלים פוליטית. הצגת צמצום תפקידי נשים כ'מסורת' היא מהלך פוליטי מובהק, לא מהלך הלכתי.
עמדותיה הציבוריות של ח"כ לימור סון הר-מלך, ובפרט ההתנגדות העקבית לזכויות נשים על גופן, משתלבות היטב בדפוס הזה. זהו לא דיון הלכתי, אלא הפעלת שיח מוסרי שמטרתו שליטה. זהו אותו שיח שמוכר היטב מארה״ב: הפלה כרצח, גוף האישה כזירה לאומית, והפחד מנשים שמפעילות אוטונומיה.
אסתטיקה של כפייה
גם האסתטיקה מוכרת: שיח רך של 'אהבה', 'טבע' ו'נשיות', שמסתיר מאחוריו כפייה עמוקה. זו אסטרטגיה ידועה של פונדמנטליזם נוצרי: להלביש אלימות מוסדית במיתוג נעים.
המהלך הזה אינו מבודד. הוא משתלב במגמה רחבה יותר של ערעור על ידע, מדע ומומחיות. כשדמויות כמו סון הר-מלך מקבלות עמדות השפעה בתחום הבריאות, המסר ברור: לא ידע מקצועי הוא שקובע, אלא נאמנות אידאולוגית. נשים רופאות, חוקרות וכל נושא בריאות הציבור מוצגים כאידאולוגיה, בעוד שכפייה מוצגת כשכל ישר.
בהקשר הזה יש מקום להתבונן גם בתפקידם של גופים אידאולוגיים שמקדמים בישראל תפיסות שמרניות-רדיקליות בהשראה אמריקאית. פורום 'קהלת', למשל, אינו גוף דתי, אך נקשר לאורך השנים בפרסומים שונים לרשתות רעיוניות ומימוניות שמרניות מארה״ב. לא מדובר בהטפה נוצרית ישירה, אלא בייבוא עקבי של תפיסות אנטי-ליברליות ואנטי-זכויות נשים, עטופות בשפה משפטית 'ניטרלית'.
המשמעות הפמיניסטית ברורה: כשמדינה מצמצמת זכויות רבייה היא לא מעודדת ילודה, אלא מפקיעה בחירה. כשמדינה מציבה נשים כשליחות לאומית היא מוחקת סובייקטיביות. כשפעולות אלו נעשות בשם הדת זוהי אלימות פוליטית לכל דבר.
המינוי של סון הר-מלך, כמו המתקפות על הפלות, בריאות נשים ונוכחות נשים בתפקידי לחימה, אינו שאלה פרסונלית. זו אינה עמדה 'שמרנית' בלבד. זו עמדה אנטי-פמיניסטית, שמבקשת להשיב נשים לאחור בשם זהות, דת ולאום. השאלה אינה רק מי יושבת בוועדה, אלא איזו תפיסת עולם מקבלת כוח.
זהו רגע מבחן פוליטי ופמיניסטי ומאבק על דמותה של ישראל:
האם תהיה מדינה שמכבדת אוטונומיה נשית, ידע רפואי ומסורת יהודית מורכבת, או מדינה שמייבאת חיקוי פונדמנטליסטי אמריקאי, נוצרי במהותו, ומכנה אותו 'ערכים'.
השליטה בגוף הנשי תמיד הייתה מדד לדמוקרטיה.
משום כך המאבק על בריאות נשים והאוטונומיה שלהן הוא המאבק על מי מחזיקה בכוח ועל מי משלמת את המחיר.
