היו הרבה חדשות מאמריקה השבוע. פרישתו של ביידן מהמירוץ לנשיאות, נאומו של ראש ממשלה ישראלי בקונגרס, הפגנות למען שחרור החטופים הישראלים ומנגד – הפגנות נגד המלחמה ופעולות צה"ל בעזה. קמלה האריס, המועמדת שמחליפה את ביידן, מתחילה לתת פייט לדונלד טראמפ, שעד כה נראה היה שהניצחון אצלו בכיס. היא לא נכחה בנאומו של נתניהו בקונגרס, אך נפגשה עימו לאחר מכן. וכך זה יהיה מעכשיו. מערכת הבחירות האמריקאית תתפוס את מירב תשומת הלב העולמית. המלחמה במזרח התיכון תידחק הצידה.
אך למרות כל זאת ועל אף ההד המואץ שזוכה לו קמלה האריס, כמועמדת דמוקרטית לנשיאות, שהיא אישה – ועוד כזו שמוצאה מעורב (הודו וקריביים), יש אישה אמריקאית אחרת שהעסיקה את מחשבותיי השבוע.
קימברלי צ'יטל. ראשת השירות החשאי האמריקאי.
בשימוע שנערך לה בקונגרס, לאחר ניסיון ההתנקשות במועמד הרפובליקני לנשיאות, דונלד טראמפ, היא נשמעת כשהיא אומרת, בבירור, בקולה, ללא הדלפות, מכתבים או "גורמים מדיניים בכירים", את המשפט הבא: "ב-13 ביולי נכשלנו. כראשת השירות החשאי האמריקאי, אני לוקחת אחריות מלאה לכל הכשלים הביטחוניים שאירעו".
וזהו.
צפיתי בשימוע שלה בקונגרס. היא ענתה לשאלות קשות של נבחרי ציבור שתהו על מחדלי האבטחה שעלו מהתחקיר. היא ענתה לעניין כשהיו לה תשובות. היא לא ענתה כשלא היו לה כאלה. היא לקחה אחריות. נכון, היא לא הכריזה על התפטרותה מיד, אבל מספר ימים לאחר השימוע היא כתבה במכתב ההתפטרות "בלב כבד אני מתפטרת מתפקיד ראשת השירות החשאי". היא הודיעה שב-13 ביולי, השירות החשאי כשל במשימתו להגן על מנהיגי האומה.
בתגובתו למכתב ההתפטרות שלה, הודה לה הנשיא ג'ו ביידן וכתב: "כמנהיגים, נדרשים יושרה, אומץ וכבוד על מנת לקחת אחריות מלאה כשאת ממלאת את אחד התפקידים המאתגרים ביותר בשירות הציבורי". כעת, מובל השירות החשאי בידי סגנה של צ'יטל, רונלד ראו.
קימברלי צ'יטל שירתה 27 שנים בשירות החשאי. היא עשתה תפקידים בשוק הפרטי ואז שבה לתפקיד ראשת השירות. לאחר ניסיון ההתנקשות בטראמפ, עבר השירות החשאי לתחקור עצמי. במקביל, הקונגרס וגופים נוספים לקחו (וייקחו) חלק משמעותי בתהליך הפקת הלקחים.
העובדה שהדהימה אותי יותר מכל, היא שעברו עשרה ימים בין ניסיון ההתנקשות הכושל, במהלכם טראמפ התלוצץ עם רופאיו – ועד להתפטרותה של ראשת השירות. בתוך עשרה ימים הצליח השירות החשאי האמריקאי להביא את הנשיא לשעבר לחוף מבטחים, לאפשר לו לחזור לעצרות בחירות מאובטחות ובכללן הוועידה הרפובליקנית שבחרה בו כמועמד רשמי ולערוך תחקיר פנימי הכולל הפקת לקחים, לקיחת אחריות והתפטרות של ראשת הארגון. האם זה מעיד על ערכיה של צ'יטל? ערכי הארגון או על הערכים הנהוגים בציבור האמריקאי ובמערכות הביטחון בו? כנראה שהכל יחד. כך או אחרת, לאחר כשל משמעותי – נדרשת לקיחת אחריות. היא חלק בלתי נפרד מתיקון הכשל ומתיקון המערכות.
בין אחריות לאשמה
בשנת 2021, בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי, התרחש האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. בשל דוחק, מעיכה וחנק, נהרגו 45 גברים וילדים ונפצעו עוד 102. כמה ימים לאחר מכן, עמד אמיר אוחנה, אז השר לביטחון פנים, על ההר והביא לעולם את האמירה המפולפלת "אני אחראי, אבל אחריות אין פירושה אשמה".
אוחנה לא רק ניסה אז לשרטט מחדש את גבולות האחריות המיניסטריאלית או את הדרישה להתפטר, הוא גם ניסה למרק את מצפונו האישי ואת המנגנון של המשרד לביטחון פנים דאז, מאחריות אמיתית. כזו שפוגשת רגש, כזו שפוגשת אמת, כזו ששולחת אותך להביט במראה ולשאול את עצמך שאלות קשות: היכן לא הקשבתי? היכן לא הייתי מוכן? היכן פשוט לא הייתי, כמערכת? איך יכול להיות שתחת אחריותי, 45 מתפללים מצאו את מותם?
האם ההתפלפלות הישראלית במושגי האחריות והאשמה באמת משנה אחרי שכשל, מחדל או תקלה מתרחשים? האם אי לקיחת אחריות, או אי לקיחת אשמה, או אי לקיחת אחריות ואשמה, עוזרים במשהו כדי למנוע את האסון הבא? ואיך יכול להיות שכולנו נגררים לשיח שמייצר המשגה מחודשת של ערכים, כמעט בלי לשים לב שהם משתנים?
המצפן הערכי
לשאלת הרשלנות יש משמעות. מחדל שירות החשאי בהגנה על טראמפ, מחדל משטרת ישראל והמשרד האחראי עליה בהגנה על חוגגים במירון – אלה לא כשלים שנעשו במכוון או בזדון, אלא שהם נובעים מטעויות וכשלים מערכתיים ואישיים. זה קורה בישראל וזה קורה בכל העולם. חרדת הקודש של הא.נשים האחראיים על חיי אזרחיםות, אמורות להוביל אותם לקחת אחריות ולתקן באופן מהותי ונוקב את המערכות שלא תפקדו כראוי. כשלוקחים אחריות, מצליחים לתקן.
ב-13 ליולי 2024 השירות החשאי האמריקאי לא עמד במשימתו וניסיון ההתנקשות בטראמפ עלול היה להיות קטלני. עם זאת, לאחר האירוע תפקד השירות בצורה טובה והוציא את הנשיא לשעבר מהזירה בחיים, הובילו לטיפול רפואי וימים ספורים לאחר מכן, תיקן את מערך ההגנה כך שטראמפ יוכל לשוב אל עצרות הבחירות שלו באופן מוגן ומאובטח. למרות זאת, ראשת השירות החשאי התפטרה.
בישראל של 2021 מודיע השר לביטחון פנים, אחרי האסון האזרחי העצום שהתרחש תחת ידיו, שהוא "אחראי אך לא אשם". הוא בוודאי לא מתפטר. באותה שנה, תחת אותן ידיים, פרצו אירועי מאי 2021 בערים המעורבות. גם אז, כשעמד שם והטיל לראשונה בהיסטוריה של ישראל עוצר על עיר בישראל (לוד), הוא לא לקח אחריות ולא הקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר האירועים. נזכיר שבאותם ימים, תושביםות בערים המעורבות, יהודים וערבים כאחד, חשו שאין כוחות ביטחון שיגנו עליהםן. חשו מופקריםות.
בישראל של אחרי ה-7 באוקטובר, מוכת האסון הביטחוני החמור, ההרסני והקטלני, אנו חוזרים שוב אל אותו המקום. בדיוק כמו אז, בשנת 2021, בה הודיע שר בישראל שהוא "אחראי אך לא אשם" וכולם סביבו שתקו, איש לא התפטר. איש לא נתן בהתפטרותו כבוד ל-45 הנספים, ילדים, נערים, אבות, אחים, מתפללים שנמחצו למוות. ושתקנו. כך אנחנו שותקים גם עכשיו.
אבל המחוג של המצפן הערכי זז.
קימברלי צ'יטל התפטרה תוך עשרה ימים ופינתה את מקומה למחליף ולתהליך תיקון ארגוני.
עשרה חודשים אחרי האסון של ה-7 באוקטובר, אחרי פוגרום בלתי נתפס ואחרי חטיפתם של מאות בשבי, מחצית מהם עדיין שם, אנחנו צופים בראש ממשלתנו, שרינו וראשינו, כשידיהם עוד על ההגה. עשרה חודשים ללא שום התפטרות בדרג המדיני והביטחוני. גם ללא רמז לאחת כזו בקרוב.
תודה לך קימברלי. השבת לי תקווה, השבת לי נשימה. יש עוד מצפון ומצפן מוסריים ופיקודיים. כשהם קיימים, אנחנו מבינות שאנחנו צופות במפקדיםות ומנהיגיםות אמיתייםות.
זו זכות עצומה לקחת אחריות, אולי גם אשמה על מה שעברו קורבנות השבעה באוקטובר. קחו את הזכות הזו, תגדלו אליה, תנחמו אותנו בה.
