"הָאִישׁ אָבוּד וְהִיא יוֹדַעַת אֶת זֶה": שירים מאת חלי טל שלם

מאת: חלי טל שלם  

פעמיים צלקת

הָרוֹפֵא אָמַר: "תַּעֲבִירִי אֶת הַסַּכִּין."

הַבַּרְזֶל חָרַךְ בַּמָּקוֹם הָרַךְ.

מְקִיאָה לְלֹא הַפְסָקָה.

אֵין פִּדְיוֹן.

לֹא הִצְלַחְתִּי לָלֶדֶת.

הַבַּרְזֶל חָרַךְ בַּמָּקוֹם הָרַךְ.

הִתְחַיֵּךְ מַשֶּׁהוּ בְּכֻלָּם וְנִפְרַם:

אֵין פִּדְיוֹן כִּי הִיא לֹא הִצְלִיחָה לָלֶדֶת.

כָּל פַּעַם שֶׁיִּכְאַב לִבְנִי תְּרַטֵּט הַצַּלֶּקֶת.

הִתְחַיֵּךְ בְּכֻלָּם מַשֶּׁהוּ וְנִפְרַם:

יוֹצֵא דֹּפֶן.

גַּם הַבֵּן הַשֵּׁנִי.

וְעַכְשָׁו, אֵיךְ אֵדַע לְמִי?

כָּל פַּעַם שֶׁיִּכְאַב לִבְנִי תְּרַטֵּט הַצַּלֶּקֶת.

אֵין פִּדְיוֹן כִּי לֹא הִצְלַחְתִּי לָלֶדֶת.

אֵיךְ אֵדַע לְמִי —

הָרוֹפֵא אָמַר תַּעֲבִירִי אֶת הַסַּכִּין.

חלב אימהות

טִפּוֹת טִפּוֹת נִסְחָטוֹת,

נֶאֱסָפוֹת בִּבְהִילוּת

בִּשְׁבִיל יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁמְּמַלְמֶלֶת:

"מָא, מָא!"

וְהָאֵימָה.

טִפּוֹת מְטַפְטְפוֹת מֶסֶר חֲרִישִׁי –

לִי זֶה לֹא יִקְרֶה

לִי זֶה לֹא יִקְרֶה

לִי זֶה לֹא יִקְרֶה

לָךְ זֶה לֹא יִקְרֶה

אותה הסכין

"לאן כה מוקדם, כיפה אדומה?"

"לסבתא"

"מה את נושאת מתחת לסינר?"

"יין ועוגה"

(מתוך: "כיפה אדומה", האחים גרים, תרגום: שמעון לוי)

וְכִפָּה אֲדֻמָּה יָצְאָה אֶל הַיַּעַר,

קוֹרֵא אָב לִבְנוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

וּמֵיטִיב הַשְּׂמִיכָה וְשׁוֹלֵחַ לְלַיְלָה

רָקוּם חוּטֵי זָהָב וְשֵׁנָה.

בִּצְלָפוֹן, בְּחֵיפָה, בְּשִׁילֹה, בְּרָמָאלְלָה

נִלְחֶשֶׁת בְּרֹךְ הַמַּעֲשִׂיָּה.

וְעֵינֶיהָ כְּחֻלּוֹת אוֹ חוּמוֹת אוֹ יְרֻקּוֹת

כְּמוֹ בְּמִשְׁאֶלֶת אֵם שִׁלְגִּיָּה.

וְהַיַּעַר זָרוּעַ מַרְגָּנִיּוֹת

וְכִּפָּה אֲדֻמָּה מַצְמִידָה אֶת לֶחְיָהּ

אֶל גֶּזַע הָעֵץ, לְהַשְׁקִיט פְּעִימוֹת

לֵב סוֹעֵר שֶׁל יַלְדָּה חֲכָמָה וּתְמִימָה.

וְדַקּוֹת מִן הַיַּעַר בְּמֶרְחָק אֲוִירִי

בִּכְלוּב הַטּוֹרְפִים מַדְרִיכִים יְלָדִים

עַל קָרְבָּן וְתוֹקְפָן, בִּכְלוּב הַטּוֹרְפִים,

עַל רָעָב, הִשָּׂרְדוּת, טְפָרִים וְנִיבִים.

וְעֵינַיִם חוּמוֹת, יְרֻקּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת,

בְּמֶרְחָק אֲוִירִי שֶׁל חֶלְקַת אֲדָמָה,

קַשּׁוּבוֹת לְהֶסְבֵּר עַל מוֹתַר הָאָדָם

מִן הַבְּהֵמָה.

וְשִׁנֵּי הֶחָלָב כְּבָר כָּעֵת מִתְחַלְּפוֹת –

זוֹ אוֹתָהּ הַסַּכִּין בַּמִּצְעָד וּבַיַּעַר.

וְשִׂנְאָה הִיא שִׂנְאָה הִיא תְּהוֹם הִיא אֵימָה –

לֹא תֵּצֵא עוֹד הַלַּיְלָה יַלְדָּה אֶל הַיַּעַר.

צַמָּרוֹת לֹא נָעוֹת כִּי זוֹעֶקֶת אִמָּהּ.

לֹא בִּצְפַת, לֹא בִּתְקוֹעַ, גַּם לֹא בְּרָמָאלְלָה –

אֵין סִפּוּר יְלָדִים,

אֵין קוּרִים שֶׁל שֵׁנָה.

כרטיס מספר 4

הָאִישׁ אָבוּד וְהִיא יוֹדַעַת אֶת זֶה.

הִיא עֲדַיִן אִתּוֹ, הִיא דּוֹאֶגֶת לוֹ.

וְלַמְרוֹת שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת מְפֻכַּחַת,

הוּא מַצְלִיחַ לְהַפְתִּיעַ אוֹתָהּ

לְרָעָה, לִפְעָמִים לְטוֹבָה.

הוּא לֹא שָׁם, אֲבָל הִיא כֵּן.

הוּא יִשְׁבֹּר אוֹתָהּ בַּסּוֹף.

הִיא מְעַוֶּרֶת אֶת עֵינֶיהָ בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה.

הִיא מַחֲרִישָׁה אֶת הַקּוֹלוֹת הַמְּפַעְפְּעִים בָּהּ.

אֲפִלּוּ פִּצְעֵי הַכְּבִישׁ נִרְגָּעִים לִפְעָמִים

מִגַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנִית שֶׁלָּהּ

כְּשֶׁהִיא נוֹסַעַת וְנוֹסַעַת אֵלָיו.

הוּא יִשְׁבֹּר אוֹתָהּ בַּסּוֹף.

יוֹם אֶחָד הִיא תִּתְעוֹרֵר וְלֹא תָּבִין אֵיךְ

נִלְכְּדָה בְּמַלְכֹּדֶת הַדְּבַשׁ הַזֹּאת.

הִיא תַּחֲזֹר לִנְשֹׁם בִּנְשִׁימָה רְגִילָה.

שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא יִשְׁבֹּר אוֹתָהּ.