ביטחוניסטית מזרח תיכונית #13

עד המאה ה-17 לא הכירו בעולם ברבורים שחורים, ולכן סברו כולם שצבעם של הברבורים הוא תמיד לבן. במאה ה-17 התגלו ברבורים שחורים באוסטרליה. על שמם של אותם ברבורים נדירים התפתחה תיאוריית ה'ברבור השחור' של החוקר הלבנוני-אמריקאי נסים טאלב. התיאוריה עוסקת באירועים נדירים, בלתי ניתנים לניבוי, שהסיכוי שלהם להתרחש הוא כמעט אפסי, כך שאנו נוטים להתעלם מהאפשרות שיתרחשו. על פי התיאוריה של טאלב, דווקא האירועים הללו הם בעלי השפעה מכרעת על המציאות, בעלי השלכות על מהלך חיינו ועל העתיד לבוא.

השבוע נכחתי בכנסת כנציגת 'פורום דבורה' בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא האלימות המינית והטרור המגדרי שבהם נקט חמאס. אציין כי בדיון לא עלו פרטים חדשים על היקף התקיפות המיניות ועל אופי המעשים.

עוד מוקדם לנתח את מתקפת חמאס מהבחינה הצבאית, אך אפשר כבר לומר בבירור כי בתוך שלל אמצעי הלחימה וטקטיקות הפשיטה שבהן נקט חמאס, אירועי האלימות המינית והטרור המגדרי הופיעו כ'ברבור שחור' הן לחוקרי טרור מנוסים, הן למומחי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והן למומחיות מגדר וסכסוכים. למעשה, ה'ברבור השחור', האירוע הדרמטי הלא-צפוי מבחינתנו, מגלם הפתעה אסטרטגית בתוך ההפתעה האסטרטגית שאחזה בנו בשבעה באוקטובר.

מדוע? הרי כל המתקפה הייתה מתקפה אסטרטגית לא?

כן ולא. חמאס הפגינו מידור יוצא דופן ויכולת לבניית מתקפת פתע שתוצאותיה ההרסניות דרמטיות וחסרות תקדים בהיסטוריית הסכסוך. מהבחינה הזו אפשר להשוות את אופן בניית המתקפה לפרל הארבור או בחלק מהמובנים להפתעת ה-11 בספטמבר בארה"ב. בתוך המתקפה שולבו כלים ויכולות שהמודיעין והצבא הישראלי הכירו, החל מהכוח הימי, דרך מטחי הרקטות, החטיפה ועוד. אולם האלימות המינית בתוך שלל רכיבי המתקפה שמטה את הקרקע מתחת לכל מה שהכרנו בסכסוך המקומי הזה, וגם במה שחשבנו שידענו על חמאס – ארגון אסלאמי-דתי רדיקלי.

מאמינות לך – למעט במקרים חריגים

ישראל מתחמשת

הדיון בכנסת נסב סביב האלימות המינית שבה נקט חמאס, חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני שעבר בכנסת בשנת 2023 טרם מתקפת חמאס וכוונות הפרקליטות בנוגע להעמדה לדין. עם זאת, האירוע המעניין והדרמטי שם היה מספר ארגוני הנשים שהעבירו את הדיון לנושא הוצאת רישיונות נשק לנשים, חימוש נשים, כמות המטווחים הזמינים, האופן שבו אפשר להעניק רישיונות נשק לנשים שאינן עומדות בקריטריונים (כגון חרדיות) ועוד. אז כשאנו חושבות על השלכותיו הרבות של אותו 'ברבור שחור' שהופיע במתקפה, חלק מהתוצאות כבר הופיעו באותו דיון בכנסת.

ראשית, ישראל מתחמשת, זו לא רק סיסמה. אובדן הביטחון ותהומות הזוועה שחזינו בהם מובילים להתחמשות חסרת תקדים. מאז השבעה באוקטובר אין אישה שלא מדמיינת את עצמה בממ"ד עם ילדיה, כשכל המפריד בינה ובין האימה הוא קרום דקיק של מזל. הנסיבות הקיצוניות הללו הובילו את הדיון לשאלה כיצד המדינה יכולה לאפשר לכל מי שחפצה בכך להתחמש, ובכך להיות אקטיבית בהגנה על עצמה ועל ילדיה?

אבל השאלה העמוקה יותר שצריך לשאול היא מה בדיוק תפקיד המדינה בהגנה על אזרחים? האם לחמש אותם.ן זו הדרך?

בישיבה שבה נכחתי ישבו נשים, בעלות מטווחים, מייסדות ארגונים. נשים ממרכז הארץ, מצפונה, מהגדה המערבית ועוד, שלכאורה אמרו "תנו לנו נשק ורישיונות נשק". לכאורה, כי מה שהן אמרו בין השורות היה "אין לי הגנה".

או בפירוט: "אני יודעת שיש צבא בישראל ואני יודעת שיש מערכת בטחון בישראל, אני יודעת שיש משטרה, מג"ב, שב"כ, מוסד וצה"ל, אבל אני גם יודעת שברגע האמת, אלה רק אני והילדים שלי, בדד, כשבן או בת הזוג שלי ייצאו למילואים או יוקפצו לכיתת הכוננות. אישה לבדה תשכון". נשים וארגוני נשים הגיעו לדיון על אלימות מינית בכנסת עם בקשות לחימוש והתחמשות מפני שמה שהן שמעו כשראו את כותרת הדיון, זה: אני הבאה בתור. אני ומי שסביבי.

זוהי שאלה וגישה של ביטחון לאומי. הרי יש רשויות שתפקידן להגן על האזרחים ולהן נתון מונופול הכוח. במבנה של מדינה, המונופול על הכוח והאלימות (הפעלת החוק, אכיפתו והפעלת נשק וכוח במקרים שבהם הוא לא מספיק) ניתן למדינה. לכן אנו משלמים מיסים, כדי שקצינים ומנהלים ברחבי 'כוחות הביטחון הישראלים' יגנו עלינו באופן הטוב ביותר שהם מבינים. יש להם מנדט ענק.

'כוחות הביטחון הישראלים' הוא שם כולל למערכת של ארגוני ביטחון ומודיעין רבים ומבוססים, עשרות ומאות אלפי א.נשים, מלוחמים ועד פקידים שמניעים מערכות ענק עם תקציב ביטחון מהגדולים בעולם (ביחס לגודל המדינה), שכל תפקידם הוא לייצר ביטחון ולספק הגנה לכל אזרח.ית. ועדיין, אזרחיות בישראל חשות היום שאין שכבת הגנה מספקת המפרידה בין משפחתן לבין טרוריסטים רצחניים.

קול ההיגיון אומר לנו: "הייתה קריסה בטחונית בשבעה באוקטובר, כל ארגוני המודיעין והביטחון שלנו קיימים, התאוששו מהמפלה ולומדים את הלקחים בימים אלו". אולם לצד קול ההיגיון יושבת תודעה, תודעת הבדידות. תודעת הבדידות הישראלית נמצאת כיום בראשו של כל אזרח ובקרביה של כל אזרחית. והתודעה הזו, שמחזירה אותנו באחת לתחושת הבדידות של השבעה באוקטובר, כשא.נשים התחננו על חייהם בשידור חי, שאלו שוב ושוב למה הצבא לא מגיע, שלחו מיקומים לעיתונאים ולחברים, התודעה הזו מבינה שברגע האמת – אנחנו לבד בממ"ד. כשלבדידות האיומה הזו מצטרפת האלימות המינית ששמטה את לסתותינו, מתקבל פחד קמאי שייקח שנים לשקם.

'ברבור שחור' על פי נסים טאלב הוא אירוע אקראי, לא מוכר, שאנחנו מנסים להסביר לעצמנו באמצעים מוכרים על אף שהוא אירוע חדש בלתי ניתן לניבוי, ואנו זקוקים וזקוקות לאמצעים ולכלי חשיבה חדשים כדי להסביר אותו. המטאפורה על גילוי קיומם של ברבורים שחורים בעת גילוי אוסטרליה, כשעד אז הכיר העולם המערבי רק ברבורים לבנים, היא המטאפורה על המוח שלנו שמסרב לדמיין את הבלתי ניתן לדמיון.

"המצב הטבעי"

איך אתם מגנים עלינו?

אין לי מילה וחצי מילה בעד או נגד התחמשות של כל אזרח במדינת ישראל, קל וחומר נשים אשר רוצות להגן על עצמן באופן אקטיבי. אין לי גם פתרון קסם להציע שיתקן את אובדן הביטחון של השבעה באוקטובר, הוא מוחלט ובעל שכבות רבות.

עם זאת, יש לי דרישה נחרצת מראשי מערכות הביטחון הישראליות ומשרי הביטחון – של צה"ל ושל המשטרה, להבהיר לנו, האזרחיות והאזרחים, איך הם מגנים עלינו. משטרת ישראל, שר הבטחון, ועדות הכנסת, כולם צריכים לצאת אל הציבור, להכיר בטראומה ובאובדן האמון ותחושת הביטחון. ולהסביר – אלו ההגנות הקיימות עבור אזרח ישראלי היושב בעירו ובביתו. בשפה המובנת לכל צריכים כל הראשים לא לדבר רק ביניהם ועלינו אלא סוף סוף – אלינו.

"אזרחי ואזרחיות ישראל. כן, כשלנו. השבעה באוקטובר היה מפלה רבתי בהיבטי המודיעין והביטחון של מערכת הביטחון הישראלית. אנחנו מפיקים לקחים ומוכנים לשינויים רבים על מנת שזה לא יחזור שוב. אנו מכירים באובדן תחושת הביטחון האזרחית, ומבינים כי אזרחים רבים חשים כי הופקרו וכי אנו במערכה מורכבת. למרות זאת אנו רוצים לעדכן כי בגבול הלבנון המצב הוא כזה…, בגבול עם סוריה כזה…, גם בגבולות השלום עם מצרים ועם ירדן עדכנו את ההיערכות והיום היא נראית כך…: בגדה המערבית תפיסות הביטחון וההגנה בנויות על הרכיבים הבאים…: בתחומי ישראל ההיערכות המשטרתית עודכנה ותוגברה, כך בדרכים, כך בערים וכך ביישובים מבודדים.

אל מול אירועי השבעה באוקטובר החלטנו כי פעם בחודש יועבר עדכון לאזרחים ברמה המקומית ובשיתוף עיריות ומועצות מקומיות על ההיערכות הביטחונית וההגנתית על היישובים. אנו מתכוונים להעביר את העדכון הזה בעברית, בערבית, באנגלית, ברוסית ובאמהרית. ואנו אומרים – כשלנו, ועדיין משימתנו וייעודנו הוא הגנה על אזרחי המדינה באשר הם.ן, אנו עושים הכל על מנת לממש את הייעוד".

כן, כך. לא רק במילים, גם בדיאלוג, בענווה, אך גם מתוך הובלה והנהגה אמורים לצאת אלינו ראשי הזרועות השונות אשר אוחזים במנדט מטעמנו ולהשיב לנו אט-אט את האמון בהם ובסביבה שלנו. זה ייקח שנים, אולי דורות, אבל חלק מתהליך ההחלמה, המעבר מחירום לשגרה, חייב לעבור במקום שבו אנו דורשים ממי שאמון על ההגנה האזרחית להזכיר לנו אותה ולעבוד בה וליצור תהליכים שישקמו לא רק את ההגנה, אלא גם את האמון בה.

להפריט את הבטחון המדינתי לאזרחים האוחזים בנשק זו גם אפשרות. אפשרות עצלנית, שבהיקפים הנראים כרגע הופכת את ישראל למדינת מליציות מסוכנת, שבה הדרך לפשיעה, לאלימות גואה וחלילה לירי אקראי של אזרחים על אזרחים קצרה מאוד. קל לחלק נשק, זה סיפור מההפטרה לאסוף אותו.

ביטחון לאומי, גם לאחר כשל קולוסאלי, הוא תכנית שאפשר וצריך לבנות. זו תכנית שכוללת מחשבה, הסברה, הכרה בטעות והפקת לקחים, ובעיקר היא כוללת מחשבה על המדינה גם עשור לאחר המלחמה, לא רק חודשיים או שנה. וכן, בעוד עשור, לאחר ועדות החקירה, נרצה שתהיה פה קהילת מודיעין וביטחון מחודשות, ששינו מן היסוד פרדיגמות ומתודולוגיות.

חלוקת נשק לאזרחים הוא ביטול קהילת הביטחון וויתור מוחלט על השבת האמון בה. חימוש המוני, בהיעדר תכנית להשבת אמון הציבור במערכת הביטחון, מספר על קריסתה של המדינה, מדינה שמחויבת להגן עלינו באמצעים הטובים ביותר, עם התקציבים והתעשיות הטובים ביותר.

אי אפשר לצפות מרבבות של אקדחים בידי אזרחיות ואזרחים להיכנס לוואקום שהמדינה השאירה. לוואקום הזה צריכה להיכנס הנהגה שיודעת לגבש תכנית הגנה, להסביר אותה באופן ברור לאזרחים ולחזק את האמון בינינו. וכן, האחריות יושבת גם על ראשי זרועות הביטחון. האמון הציבורי אבד, אפשר וצריך לשקמו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

חיילות המועמדות לתפקיד תצפיתניות מסרבות להתגייס לתפקיד והן נכנסו לכלא במעמד גיוסן. כתבת המשך למעצרן של חיילות מפי נ', שפנתה אלינו בעקבות הכתבה הקודמת. על תנאי המעצר והסירוב לשרת בתפקיד אך לא לכולן זה מתאפשר. נ' התחילה את ההכשרה למרות שהיא זכאי לתנאי שירות קרובים לבית.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.