מאת: דינה חבלין דהן
יום הנשים הבינלאומי חל מדי שנה בשמיני למרץ, ובשנה זו הוא נחגג ימים בודדים לפני חג פורים.
הסמיכות הזו בזמנים חידדה לי את ההכרה שאנו כחברה בחרנו להעניק ליום הנשים הבינלאומי, שבמקור נועד לציין את המאבק למען זכויות נשים, תחפושת. בחרנו לקרוא לו "יום האשה" ולציין אותו באמצעות שי של מוצרי טיפוח ופרחים, תוך שימור וחיזוק דמות מאוד מסוימת של נשיות.
היום הזה, כפי שהוא נחגג בחברה שלנו, לא נותן ביטוי לכך שבימים אלו צריכה להיות לכל אשה בחירה חופשית. אשה יכולה לעמוד על זכויותיה ולדרוש שוויון, להיות אשת מקצוע קרייריסטית, וגם לטפח את עצמה, לגדל ילדים ולנהל משק בית. כל אחת מאיתנו יכולה לבחור בתמהיל ובאיזונים המתאימים לה.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבחירות של נשים וגברים ויחסי הזוגיות מושפעים עדיין מנורמות חברתיות ומתפיסות מסורתיות של תפקידים מגדריים וזוגיים, שעלולים גם להוביל לתופעות קשות של אלימות.
הסיפור של מרים
גם במערכות יחסים זוגיות ישנן "תחפושות". לעיתים, צורך בשליטה אובססיבית ושתלטנות מתחפשים לדאגה ואהבה גדולה וקנאה כפייתית ובידוד, מתחפשים לחיזור מחמיא.
לא פעם נערות ונשים טועות ומפרשות התנהגויות מסוימות כגילויים של אהבה, בעוד התנהגויות אלו הן סימני אזהרה בוהקים להתפתחות של מערכת יחסים זוגית המבוססת על יחסים של שליטה-תלות ואף אלימות.
כך במקרה של מרים (שם בדוי), ששהתה במעון חירום לנשים. מרים סיפרה לנו שלאחר שהכירה את בן זוגה אמיר (שם בדוי), הוא התנהג אליה כמלכה.
אמיר דאג לכל מחסורה, וביקש ממנה שתשמור על כוחותיה. מרים הרגישה, לראשונה בחייה, אהובה ועטופה. אמיר דחק בה להתפטר מעבודתה ומהר מאוד הם עברו לגור ביחד בישוב בו התגורר. הוא הסיע אותה לכל מקום, וטען שמלכה כמוה לא צריכה להסתובב בתחבורה ציבורית, פעולה שהובילה לכך שהמפגשים עם חברותיה ובני משפחתה הצטמצמו מאוד והתקיימו אך ורק בנוכחותו.
תוך פחות משנתיים, מרים ניתקה כמעט לחלוטין את הקשר עם משפחתה. לאחר שנולד בנם הראשון, מרים הפכה להיות תלויה בבעלה לחלוטין. כל קניה, ביקור אצל רופא או יציאה לבילוי הייתה באישורו ובנוכחותו.
בדיעבד, כך סיפרה לנו, היה זה הזמן בו אמיר הפסיק להתייחס אליה כ"מלכה", והחל להשפיל אותה באמירות קשות, מטיח בה שהיא לא יכולה לעשות שום דבר בעצמה.
במשך שנים ארוכות, חיה מרים עם אמיר בתחושה שהיא "לא שווה כלום". חלק מהזמן היא הייתה משוכנעת שהיא ברת מזל על כך שאמיר הוא בן זוגה.
במהלך השנים, היחס של אמיר למרים התדרדר. הוא נהג להטיח בה האשמות ועלבונות, לזלזל ולהשפיל אותה מול בני משפחתו וגם מול ילדיהם המשותפים.
יום אחד, כאשר שבו ממפגש משפחתי בו, לדעתו של אמיר, מרים "נהגה בטפשות", הוא התפרץ עליה בזעקות רבות ובקללות, במגרש החניה. עוברי אורח הזמינו משטרה, שוטרת שוחחה עם מרים, אך היא סרבה להגיש תלונה.
בעקבות אותו אירוע, החליט אמיר שמרים השפילה אותו ופגעה בכבודו בציבור. מרגע זה ואילך הוא בודד אותה ולמעשה כלא אותה בביתם המשותף.
הזוגיות של מרים ואמיר ידעה מורדות רבות, עד שמרים החלה להכיר בכך שהיא סובלת מאלימות בזוגיות.
שנים אחר כך, עוד עברו על מרים כשהן רצופות בכאב ובפחד. רק אחרי שאירוע אלימות קשה של אמיר כלפיה הוביל לכך שמשטרה נקראה לביתם, אזרה מרים אומץ והחליטה לבקש הגנה וסיוע, וכך הגיעה למעון חירום לנשים שם זכתה להגנה, טיפול פסיכו-סוציאלי, מצאה את כוחותיה מחדש ויצאה ממעגל האלימות.
חשוב שכולנו נהיה ערניות להתנהגויות שלכאורה נראות אוהבות ודואגות, ולא נאפשר ל"אהבה" לבודד אותנו, להגביל ולצמצם אותנו ולפגוע בערך העצמי שלנו.
דינה חבלין דהן, מנכ"לית עמותת מעון חירום לנשים ויו"ר פורום העמותות המפעילות מקלטים.
