הן הגיעו אל מכון רישוי באזור השרון כדי להעביר את הרכב טסט. הליך שגרתי, פשוט, כזה שאמור להימשך דקות ספורות בלבד. במקום זאת, הן מצאו עצמן מתמודדת עם שורה של הערות, שאלות ומחוות מטרידות שלא רצו בהן והותירו אותן קפואות.
"איש מבוגר יותר מאבא שלי אמר לי שאני 'כוסית' בתמונה של תעודת הזהות," מספרת ט'. בהמשך, לדבריה, שאל שאלות אישיות כמו כמה ילדים יש לה, למה עברה לגור באזור, ואף המליץ לה "לעשות עוד" ילדים. בשלב מסוים קימט מסמך רישיון ישן והשליך אותו אל תוך הרכב, אל בין רגליה וביקש ממנה לשים בפח "את מה שזרק בין הרגליים״.
״כשראה שאני קופאת הוא שאל אותי – ״את לא נעלבת ממה שאמרתי נכון? אני רק רוצה להרגיע את הלחץ של הטסט"״. כשט׳ ניסתה להעיר על אופי הדברים השיב: "צריך לקחת את הטוב מכל דבר".
ואם זה לא מספיק, המפגש הסתיים במשפט: "שמח שהעיר שאת גרה בה מקבלת סחורה טובה כמוך".
ט' חשה מאוכזבת מעצמה שלא העזה לפעול, "פחדתי להיכשל בטסט… פשוט קפאתי ולא התלוננתי. בטח יש לו נכדים ובנות ואישה וחברים, אני לא רוצה להרוס לו את החיים״.
ט׳ לא הייתה היחידה שחוותה הטרדה באותו מכון רישוי. ה׳ שהגיעה לבצע שם טסט לקטנוע, מתארת גם היא חוויה דומה: ״יצאתי בוכה. הוא עמד צמוד מדי, שם יד על היד שלי, העיר כמה פעמים על זה שאני יפה… ואמר שהוא לא זורק לי הערה כי אני בגיל של הנכדה שלו." גם במקרה של ה', המפגש הסתיים בהערה סקסיסטית ושוביניסטית "איזה כיף לראות נקבה על קטנוע".
עדויות נוספות מצביעות על דפוס דומה הכולל מבטים ממושכים, הערות על מראה חיצוני, ולעיתים גם מגע. "יש לי חברה שהוא נגע בה במותן ובישבן, אבל היא לא רוצה לתת עדות", מסרה אחת הנפגעות. אחרת תיארה גם היא "מבט מפשיט והערות חוזרות על הנראות שלי".
חלק מהנשים ניסו לקבל מענה מעובדי המכון, באחד המקרים העובדת אליה הופנתה התלונה השיבה: "הוא החמיא לך".
האם זוהי תשובה שמנסה לנרמל את הפגיעה? אולי להתנער מאחריות? בכל מקרה, זה בטוח לא מענה או טיפול הולם בתלונה.
בינואר האחרון, אחת הלקוחות שהגיעה למכון הופנתה למסלול צדדי. עובד שקיבל אותה, החל לשאול שאלות אישיות, לדבריה, היכן היא גרה, מי הוא בן זוגה, תוך כדי קרבה פיזית חריגה. "יכולתי להרגיש את הבל פיו", היא מתארת. "איזה שיער יפה יש לך, ילדה יפה", המשיך בהערות על המראה שלה שאינן תואמות את יחסי התלות ביניהם.
"התהליך היה מהיר ועברתי טסט", היא אומרת "יצאתי בתחושה מאוד מוטרדת ולא נעימה. הרגשתי שיש ניצול של מצבי לכאורה, כאישה שעוברת טסט ומשדרת לחץ. כאילו בתירוץ לא מדובר שהערות כאלה ישדרו קלילות, כיף וביטחון".
דפוס פעולה
ריבוי העדויות והדמיון ביניהן, מתאספים לכדי דפוס פעולה חוזר. "הוא מטריד שם שנים" אמרה אחת הנשים. רובן חוזרת ומתארות תחושת קיפאון, ולעיתים גם בחירה מודעת שלא להתלונן. אלו תגובות לגמרי מובנות בהתחשב בקונטקסט בו מתרחשות ההטרדות – במכון רישוי מתקיימים יחסי תלות ברורים בין הבוחן לבין הנבחנת. הבוחן מחזיק בסמכות להשפיע על תוצאת הטסט על כל המשתמע מכך.
על פי החוק למניעת הטרדה מינית, אמירות בעלות אופי מיני עשויות להיחשב כהטרדה, במיוחד כאשר מתקיימים יחסי מרות או תלות. ההכרעה אם זו הטרדה מינית או לא אינה נשענת רק על כוונת הדובר, אלא גם על ההקשר ועל חוויית הנפגעת.
מערכת "פוליטיקלי קוראת" פנתה למכון הרישוי לשם קבלת תגובה.
בשיחה טלפונית ראשונית שערכנו עם המכון קיבלנו תגובות מתחמקות:"מממ"
"קיבלנו. עשינו." "אף אחת לא פנתה אלינו, חוץ מאחת שענינו לה."
בהמשך נימת הקול הפכה כעוסה: "לא חושבת שזה העניין שלך. מי שיש לה בעיה שתפנה אלינו ואנחנו נענה לה." ולבסוף מפוחדת: איפה אתם מתכוונים לפרסם את זה?"
מי שענתה לטלפון שלנו סירבה למסור תגובה רשמית, וביקשה כי הפנייה תועבר בכתב "המנהל ישלח לך תגובה מסודרת".
שלחנו מייל בקשה למכון הרישוי וכיתבנו גם את איגוד מכוני הרישוי בישראל. במייל הצגנו שאלות הנוגעות לעדויות, לאופן הטיפול בתלונות ולמדיניות המניעה.
בתגובה הרשמית שקיבלנו נמסר כי החברה פועלת בהתאם להוראות החוק, מינתה אחראית למניעת הטרדה מינית, ומביאה את הנהלים לידיעת העובדים.
עוד נכתב כי "למעט תלונה אחת הנמצאת בטיפול, לא התקבלו תלונות נוספות ובוודאי לא זוהה דפוס התנהגות חוזר", וכי פניית המערכת "התקבלה בהפתעה". החברה הוסיפה כי היא דוחה "ניסיונות להציג תמונה שאינה משקפת את המציאות", וציינה כי אינה יכולה לפרט מעבר לכך מטעמי פרטיות.
לאחר שעדכנו את מכון הרישוי כי עתידה להתפרסם כתבה בנושא, קיבלה אחת המתלוננות מכתב רשמי ממכון הרישוי. במכתב נטען כי נערך בירור “יסודי” עם העובד המטריד לכאורה, זאת בהתאם לחוק. במכתב נכתב כי העובד “התבקש לנהוג בערנות וברגישות בכל אינטראקציה עם לקוחות, ולשמור על התנהלות מקצועית ומכבדת” וכי במהלך שיחה עמו אמר שהשתמש בצמד המילים “נערה יפה” ואף נגע בידה “לצורך סיוע והכוונה”, אך “הכחיש את יתר הטענות”. עוד צוין במכתב כי לטענת המכון לא נמצאה התנהגות המתפרשת כהטרדה מינית, אם כי הודגש שזו “אמירה שאינה מתאימה למסגרת מקצועית” וכי “היה נכון להימנע מהמגע ולשמור על המרחב האישי”. מכון הרישוי טען כי נערכה עם העובד “שיחה חריפה”, הוא הוזהר להימנע ממגע שלא לצורך או התנהלות בלתי פורמלית, ואף צוין כי תלונה נוספת “עשויה להביא לשקילת סיום העסקתו”.
הפער בין העדויות לבין התגובה הרשמית אינו חריג במקרים מסוג זה. תלות במנגנון תלונות רשמי, במיוחד במצבים של יחסי כוח, עלולה להוביל לתת-דיווח, תופעה מוכרת במחקר ובפסיקה המשפטית. בפועל, היעדר תלונות אינו בהכרח עדות להיעדר מקרים.
מכון רישוי הוא מרחב ציבורי יומיומי, שבו מקבלים שירות אלפי אזרחים ואזרחיות. עבור נשים, העדויות המתוארות כאן מעלות שאלה רחבה יותר: עד כמה מרחבים יומיומיים הם אכן ניטרליים, או שמא מהווים סכנה, משקפים יחסי כוח ונורמות שמאפשרים חציית גבולות ופוגענות.
אם נפגעת
מערכת פוליטיקלי קוראת פועלת מזה 14 שנים למען נשים, זכויותיהן והגנתן. לאור חומרת הדברים שהוצגו בפנינו, אנחנו כותבות כדי לתת קול לנפגעות שסיפרו את סיפורן, וכדי להזהיר את הנשים הבאות שעלולות להיפגע.
עבור מי שחוותה הטרדה מינית בכל מקום שהוא, אנחנו רוצות להזכיר כי עומדות בפנייך מספר אפשרויות:
פנייה לקווי סיוע (1202 לנשים, 1203 לגברים), הגשת תלונה במשטרה, או פנייה לממונה על מניעת הטרדה מינית במקום הרלוונטי.
עם זאת, כפי שעולה גם מן העדויות, אנו יודעות שעצם קיומן של האפשרויות הללו אינו מבטיח שימוש בהן, ו/או קבלת מענה ראוי.בין ההליכים הרשמיים לבין החוויות בפועל, ישנם עדיין פערים שצריך לצמצם. כמו למשל נשים שממשיכות להגיע למכון הרישוי, ויוצאות ממנו אחרת מכפי שנכנסו.
"אני רוצה שיפטרו אותו, שייענש. אני לא רוצה שנשים ימשיכו להיות מוטרדות ממנו, אז נראה לי שפיטורים זה מספיק טוב".
אם גם את חווית דבר דומה, אנחנו קודם כל מצרות על כך, ומזמינות אותך לשתף אותנו אם תרצי, במידה שמתאימה ונכונה לך, כדי שנוכל להמשיך ולדרוש ממכון הרישוי את הפסקת הפגיעות ומתן טיפול ראוי בהקדם.
