מאת: דנה בומץ
זכרתי כמה שאתה אוהב
קָנִיתִי לְךָ הַיּוֹם פֵג'וֹיוֹת בַּשּׁוּק,
זָכַרְתִּי כַּמָּה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב. הָעֵץ הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ
עוֹד לֹא מֵנִיב פְּרִי, לַמְרוֹת כָּל הָאַהֲבָה שֶׁאַתָּה מַרְעִיף עָלָיו.
אָז קָנִיתִי לְךָ הַיּוֹם כַּמָּה פֵג'וֹיוֹת בַּשּׁוּק.
וְקָנִיתִי גַּם פִּטְרִיּוֹת,
מָחָר בְּוַדַּאי אָכִין אֶת הָרֹטֶב הַהוּא שֶׁתָּמִיד אַתָּה מְנַגֵּב מֵהַצַּלַּחַת.
וְשֵׁרִי אֲדֻמּוֹת, וּבַנָּנוֹת יָפוֹת.
וְאַחֲרֵי זֶה נָסַעְתִּי לְקִבּוּץ מִשְׁמָרוֹת לִשְׁתּוֹת אֶת הַקָּפֶה,
שָׁם רָאִיתִי אֶת הַבָּחוּר שֶׁנִּסָּה לֶאֱנֹס אוֹתִי בְּגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
וַאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת לוֹמַר אֵיזֶה טַעַם הָיָה לַקָּפֶה,
וְגַם כִּמְעַט וְלֹא זָכַרְתִּי אֵיךְ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה,
רַק שֶׁרֵיחַ הַפֵג'וֹיוֹת, בָּאוֹטוֹ, הִזְכִּיר.
******
כַּף יָד קְטַנָּה נוֹשֶׁרֶת עָלַי,
מְגַשֶּׁשֶׁת גּוּף עֵירֹם –
שָׁד
צַוָּאר
בֶּטֶן רַכָּה, פַּעַם היתה חֶדֶר לִגְדֹּל בּוֹ.
טִפְטוּפֵי אֶצְבָּעוֹת מְשַׂחֲקִים עַל עוֹרִי
אֵיפֹה אַתְּ מַתְחִילָה, אֵיפֹה אֲנִי נִגְמֶרֶת.
אֲנִי רוֹצָה לִצּוֹק לְתוֹכֵךְ עוֹלָם בָּטוּחַ
רַק שִׂמְחָה
רַק סְלִיחָה
אַתְּ מִזְּמַן אֵינֵךְ יוֹנֶקֶת
אַתְּ כּוֹאֶבֶת לְבַד,
טוֹעֶמֶת עוֹלָם אַחֵר מִמֶּנִּי.
*******
"בָּאַהֲבָה הַכֹּל אֶפְשָׁרִי!"
צָרַחְתִּי.
עָמַדְתִּי מוּלְךָ, מוּל חָצָב, מִמּוּל כִּנֶּרֶת.
בְּגָרוֹן נִלְחָץ אֶל הַקִּיר
בְּמִלִּים נִבְלָעוֹת עִם הָרוּחַ
הָיִיתִי רַק נוֹף.
*****
תמונת אישה
לֶאֱהֹב אוֹתְךָ בְּאוֹר חֲדָרִים זָרִים,
לְזַהוֹת עַצְמִי כְּצֵל עַל קִיר בַּיִת.
דנה בומץ ילידת 1984, יוצרת רב תחומית, יזמית בנושאי חברה-חינוך-חברה, אמא לאיה וכרמל. השירים לקוחים מספר הביכורים- 'אני הקופסה השחורה' שיצא כעת לאור בהוצאת עיתון 77: פרקי חיים בגופה ובנפשה של אישה, מילדות אל אימהות צעירה ומעבר להן.
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
