מאת: גלית לירון

 

ריצת נשים

(בהשראת גבריאלה אנדרסן-שייס מקום 37 במרתון הנשים הראשון, אולימפידת לוס אנג'לס 1984)

אַתְּ כְּאוֹתָהּ אַיָּלָה

כְּבָר לֹא שְׁלוּחָה

פְּצוּעָה

מְגַשֶּׁשֶׁת כְּסוּמָא

עַל צִדֵּךְ נוֹטָה כִּסְפִינָה

טְרוּפָה

טָרֹף טֹרַפְתְּ בְּרַגְלַיִךְ שֶׁלָּךְ

חָשַׁבְתְּ שֶׁצִּמְּחוּ כָּנָף

וְעָפַת

קָרוֹב מִדַּי

וְעַכְשָׁו אַתְּ נִפְלֶטֶת

אֵל עֵין הָאוֹר הַמַּר

בְּלֵב הָאִיצְטַדְיוֹן

לְכוּדָה בֵּין עַצְמֵךְ לְבֵין

הַקַּו

עֵינַיִם רָבוֹת

נוֹצְצוֹת

נִנְעָצוֹת

יָדַיִם מוּשָׁטוֹת אַתְּ הוֹדֶפֶת

תְּנוּ לְהַגִּיעַ

תְּנוּ לְהָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת הַנִּצָּחוֹן

לְעַצְמִי

 

*******

 

הפואמה על מסדר הבושה של צדוק וברוך

יוֹם לִפְנֵי שֶׁהָרַמַטְכַּ"ל

דָּן שֹׁמְרוֹן

הִגִּיעַ לְבִקּוּר בַּבָּסִיס

חַיָּלוֹת הַמִּפְקָדָה

נִקְרְאוּ אֵל חֲדַר הָאוֹכֵל

בִּפְקוּדָה

נִקְרְעוּ מִשִּׁגְרָה

מְכוֹנַת כְּתִיבָה בִּבְהִילוֹת נִנְטְשָׁה

מֶרְכָּזִיַּת טֵלֵפוֹנִים הִשְׁתַּתְּקָה

מַפָּה מְנֻיְלֶנֶת

מַסְלוּלָהּ מְשֻׂרְטָט יָרֹק

נֶעֶזְבָה

מְגֵרַת תִּיּוּק שָׁתְקָה פְּעוּרָה

רִצְפָּה מְאֻבֶּקֶת נוֹתְרָה

כּוֹס שֶׁחִכְּתָה לְהִתְמַלֵּא בְּקָפֶה שָׁחֹר

אוֹ בְּתֵה

עִם שָׁלוֹשׁ סֻכַּר

מַהֵר בְּבַקָּשָׁה

עֶמְדָּה רֵיקָה

 

שֵׂרַכְנוּ נַעֲלֵינוּ אֵל חֲדַר הָאוֹכֵל

חֻלְצַת חָאקִי תְּחוּבָה בְּרִשּׁוּל

אֵצֶל מִכְנָסַיִם תְּלוּיִים

דַּלְתוֹת הָאוּלָם נִפְתְּחוּ

בָּלְעוּ

בְּנוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה

וּתְשַׁע עֶשְׂרֵה

מְצַחְקְקוֹת וּמִתְלוֹנְנוֹת

נֶאֱפַפְנוּ רֵיחַ בֵּיצִים

קָשׁוֹת

מְלָפְפוֹנִים

לֶבֶּן וְרִבָּה

צָדוֹק המ"פ מִפְקָדָה

עִם כַּרְסוֹ הַדְשֵׁנָּה

הָרָסָ"ר מִטְבָּח

עִם חֻלְצַת טְרִיקוֹ לְבָנָה

אָמְרוּ:

מָחָר בַּאֲרוּחָה הַחֲגִיגִית

עִם

הָרַמַטְכַּ"ל

אֶתַּם תַּגִּישׁוּ אֶת הַמַּגְשִׁים

עִם

הַמָּנָה הָעִקָּרִית

שְׁנִיצֵלִים מְעֻלִּים

לְשֻׁלְחַן הַקְּצִינִים

וְאָז הֶעֱמִידוּ אוֹתָנוּ

וְעָבְרוּ עַל פָּנֵינוּ

סוֹרְקִים בִּקְפִידָה

עֵינַיִם

שָׁדַיִם

מָתְנִיִּים

רַגְלַיִם

וְאָמְרוּ לַעֲמֹד בַּצָּד

הֵם לֹא אָמְרוּ

אֲבָל אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ

הָרִאשׁוֹנָה הֲכִי יָפָה –

לָרַמַטְכַּ"ל

הַשְּׁנִיָּה הַקְּצָת פָּחוֹת יָפָה –

לקהנ"ר וְלַסְּגַן קהנ"ר

הַשְּׁלִישִׁית הָעוֹד קְצָת פָּחוֹת יָפָה –

למב"ס ולסמב"ס

הָרְבִיעִית הָעוֹד קָצַת יוֹתֵר פָּחוֹת יָפָה –

לקמ"ן לקת"ח ולקח"ש

הַחֲמִישִׁית הָעוֹד יוֹתֵר קְצָת יוֹתֵר פָּחוֹת יָפָה –

לִמְפַקְּדֵי קוּרְס קְצִינִים וְקוּרְס מָשָׁ"קִים

וְהַשִּׁשִּׁית וְהַשְּׁבִיעִית וְכָל הָאֲחֵרוֹת כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה –

לְכָל שְׁאָר הַקְּצִינִים הַזּוּטָרִים

וּבַסּוֹף גַּם לִקְצִינַת ח"ן וּקְצִינַת חִנּוּךְ

קְצָת הִתְאַכְזַבְתִּי

לְגַלּוֹת שֶׁנִּבְחַרְתִּי

שְׁלִישִׁית

כְּלוֹמַר

לֹא הָיִיתִי הֲכִי יָפָה

אֵבֶל גַּם לֹא כּוּנֶפָה

כְּמוֹ אֱתִי

מֵהַתַּחְזוּקָה

שֶׁנִּבְחֲרָה אַחַת לִפְנֵי אַחֲרוֹנָה

 

בָּעֶרֶב כֻּלָּם הָיוּ מְאוֹד חֲגִיגִיִּים

וּמְחַיְּכִים

נְפוּחִים

יָשְׁבוּ לְאוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן

הַמְּאֻרְגָּן

יָפֶה

עִם סִדּוּרֵי פְּרָחִים

וְצַלָּחוֹת הַסָּלָטִים

וַאֲנַחְנוּ הַבָּנוֹת

בְּמַדֵּי אָלֶ"ף

מְסֻדָּרִים

נִבְדַּקְנוּ הֵיטֵב בְּעֵינֵי

הַרַסָ"רִים הָאַחְרָאִים

הַחֲרָאִים

לְפִי פְּקוּדָה יָצָאנוּ

בְּשׁוּרָה צָעַדְנוּ

וּבְיָדֵינוּ אָחַזְנוּ

אֶת הַמַּגָּשִׁים

עִם הַשְּׁנִיצֵלִים

בְּדַרְכִּי לְהַגִּישׁ

עָצַרְתִּי אֵצֶל הָרַמַטְכַּ"ל

שֶׁיָּשַׁב שָׁם וְאָכַל

סָלַט מַטְבּוּחָה

וְסָלַט כְּרוּב

כִּכְלָל

הָאָדָם

אֶת מַגָּשׁ הַכֶּסֶף שֶׁאָחַזְתִּי

מֵעַל לְרֹאשׁוֹ גָּבֹהַּ הֵטַסְתִּי

וְהוּא נָסַק

וְאָז נָחַת

עַל הַמַּפָּה הַלְּבָנָה

שְׁתִיקָה הִתְרַסְּקָה

וְנֶאֶלְמָה דֹּם

עַל הַמָּקוֹם

המ"פ מִפְקָדָה צדוק

נִגַּשׁ

בְּאָזְנִי סִנֵּן:

בּוּשָׁה. מַמָּשׁ בּוּשָׁה.

 

*****

 

תקוות רחב

אַתְּ יָדַעְתְּ שֶׁזֶּה יִגָּמֵר בְּכִבּוּשׁ

אִשָּׁה

כְּשֶׁבָּאוּ אֵל הַבַּיִת שֵׁנִי הַמְּרַגְּלִים

אַנְשֵׁי חֶרֶשׁ רַכֵּי צְעָדִים

וְזָנוּ עָלַיִךְ

עַל  שֻׁלְחָנְךָ

בְּמִטָּתְךָ

וְחָקְרוּ בִּשְׁאֵלוֹת

מִשְּׁשׁוּ בְּחֶמְדָּה אֶת הָאֶשְׁכּוֹלוֹת

רָווּ מִמֶּתֶק הַמַּיִם

וּמָדְדוּ

בָּעֵינַיִם

אֶת עֳבִי הַחוֹמוֹת

אַתְּ יָדַעְתְּ

שֶׁהֵם יוֹדְעִים

שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת

שֶׁהֵם יוֹדְעִים

וְגַם הָיָה לָךְ מוֹנִיטִין

לִשְׁמֹר

וְלָכֵן טָמַנְתְּ אוֹתָם

בְּפִשְׁתִּים

פִּזַּרְתְּ עַל עִקְבוֹתֵיהֶם

עֲרָפֶל וּמִלִּים

וְהָעִסְקָה נֶחְתְּמָה

סִמַּנְתְּ אֶת חַלּוֹנֵךְ

אַשֵּׁר בַּחוֹמָה

בְּחוּט דָּמִים

לֹא הָיָה שָׁם שׁוּם אֱלֹהִים

כְּשֶׁמָּכַרְתְּ אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר

מַגִּיעַ לָהֶם

וּמַגִּיעַ לָךְ

סוֹף סוֹף

גלית לירון, בת 53. אמא לשלושה ומתגוררת בתל אביב. בוגרת בית הספר למשחק "סמינר הקיבוצים". בשנים האחרונות עובדת כיועצת הנקה מוסמכת וגם כותבת

לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן

שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"

תמונה בראש הכתבה: Engin_Akyurt מאתר Pixabay

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.