מאת: ליאור קליין
נצח
הצמחים של אמא ממשיכים למות.
היא קונה אותם במשתלה, שותלת באדנית, מכסה באדמה ומשקה כשהיא זוכרת.
הבעיה שהיא לא זוכרת להשקות אותם והם מתים.
אז היא קונה חדשים.
אני מפחדת שגם אותי היא תשכח
ולא תשקה אותי יותר ואני אמות.
ואז היא תקנה ילדה חדשה,
ותאהב אותה יותר ממה שהיא אהבה אותי,
ואני אראה הכל מהשמיים ואמות שוב, מעצב.
אל תשכחי אותי אמא.
אני לא רוצה למות, מעצב.
*****
קיץ
היא לא הייתה יוצאת הרבה מהבית בקיץ,
אבל באוגוסט דווקא רוב הזמן הייתה בחוץ,
היא כל כך חם שהיא הזיעה מהעיניים, והגרון שלה כאב מיובש.
היא הייתה הולכת לספריה וממיינת את הספרים לפי צבעים, או נכנסת לסופר ומסדרת את המגזינים בסדר אלפביתי.
היא הייתה הולכת הרבה. פשוט הולכת.
מנסה להקשיב לרעש של האוויר, לזמזום של החום.
עושה רשימות בראש של מילים שנגמרות באות ש'.
ואוגוסט נגמר בסוף, כי זה מה שחודשים עושים, נגמרים בסוף.
והתחילה השנה והיא חזרה ללמוד וכששאלו אותה מה היא עשתה בקיץ,
היא אמרה "כלום. ההורים שלי התגרשו."
****
אני רוצה לנשום מתחת למים.
לצלול בתהום מריאנה,
עד שאגע בקרקעית של המקום העמוק ביותר בעולם.
אני רוצה ללמוד לעוף,
ולעוף מתוך המקום העמוק ביותר בעולם,
חזרה הביתה.
אני רוצה שאמא תחבק אותי,
ולא תמות אף פעם.
אני רוצה שהיא תהיה שם,
ושאוכל לספר לה,
איך אני מרגישה.
אני רוצה לדעת איך מרגישה נשיקה,
ואיך לאהוב
את עצמי.
***
מה את עושה
מה את חושבת
מה את מרגישה
מה את אוכלת
מה את לומדת
מה את שומעת
איך את מסתדרת
איך את יודעת
איך את חיה
את מי את פוגשת
את מי את אוהבת
את מי את שוכחת
איפה היית
איפה שתית
איפה ישנת
למה את שותקת
למה את לא מחייכת
למה את עוזבת
אותי.
***
ליאור קליין היא בוגרת מגמת קולנוע בתיכון לאמנות רב תחומית, גיקית פמיניסטית, כותבת וצלמת חובבת
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
