אבא ובן, כמו בשיר של מלני בר

"אבא הלך להפגנות של הפנתרים השחורים": שירים מאת מלני בר

"נשים כותבות שירה" הוא מדור שבועי באתר שלנו, ובו תוכלו לקרוא שירים שכתבו נשים על החיים והחוויות של נשים. והשבוע, שני שירים מאת מלני בר
Reading Time: 2 minutes

מאת: מלני בר

 

אבא הלך להפגנות של הפנתרים השחורים

אבא הלך להפגנות של הפנתרים השחורים

אלה שגולדה אמרה עליהם שהם לא נחמדים

ואתם יודעים משהו?

היא צדקה

הם באמת לא היו נחמדים

הם היו כועסים ומתוסכלים ועצובים וזועמים

ובעיקר הם רצו להיות שייכים

לחברה הישראלית, לתושבים, למדינה

אני חושבת שאף אחד לא יגיד היום שהם טעו

 

אני הולכת כבר הרבה זמן להפגנות נגד הממשלה

אני מאלה שעכשיו קוראים להם אנרכיסטים

ואתם יודעים משהו?

אתם צודקים

אני באמת אנרכיסטית

אני חושבת שהסדר במדינה שלנו מעורער

המשטר מדורדר, ערימות השרים והסגנים זה מיותר

ואני רוצה שמישהו יפסיק את השנאה, זה בעיקר

זה יכול להיות גם ראש הממשלה הנבחר וחברו המיותר

רק שמישהו כבר יעשה איזה דבר

 

*****

 

כאישה מזרחית

כאישה מזרחית

משכילה ונאורה

אני חשה בושה.

אם אני מספרת שאני משכילה – בכל זאת תואר שני וכל מיני לימודי תעודה

מיד חושדים בי שהפכתי להיות שמאלנית ואשכנזייה

אם אני מספרת שאני מרוויחה טוב – בכל זאת יושבת בדירקטוריון של חברה ציבורית גדולה

מיד אומרים לי שזאת אפליה מתקנת, לפעמים כי אני מזרחית, בדרך כלל כי אני אישה

אם אני מספרת שאנחנו גרים בכפר שמריהו – בכל זאת בית גדול, עם חצר רחבה ובריכה

מיד מאשימים אותי בבגידה בכל מה שהתרבות המזרחית מייצגת ואומרת על עצמה

כאישה מזרחית

עצמאית וחזקה

אני לא מבינה.

האם זה שאני ממוצא מזרחי מחייב אותי להישאר בעיירה בה גדלתי, בשכונה?

האם זה אומר שאני צריכה להמשיך ולחיות בצמצום, במחסור, עם קשיי פרנסה?

האם זה אומר שאני לא יכולה להעריך תרבות והשכלה שאינם מהצד המזרחי של המפה?

כאישה מזרחית

אני חוששת שאני

לא מתאימה להגדרה.

לא מוכנה להיות טיפשה, גסה, חסרת בינה

לא מוכנה להסתפק רק במה שהתרבות המזרחית מציעה

לא מוכנה שהמזרחיות שלי תגדיר אותי כאדם, כאימא, כבת זוג, כאישה

רוצה יותר מהעולם ויודעת

שהעולם הוא בשבילי להריח, לטעום, לראות, לשמוע, לגעת

ואם הייתי מסתכלת על העולם בפריזמה הצרה הזאת של עובדת היותי מזרחית

ממשפחה חמה, חמישה אחים, בעיירה בדרום הארץ, בשכונה קטנה, בית עני

אם זה היה הדבר המרכזי שאתו הייתי מסתכלת על עצמי

לא הייתי הופכת להיות האישה המדהימה שאני

 

מלני בר, בת למשפחה בת שמונה נפשות מעיירת פיתוח בדרום הארץ, חיה באחד הישובים המבוססים בשרון, מרצה בתחומי מגדר וחברה.

לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן

שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"

תמונה בראש הכתבה: lomarog מאתר Pixabay

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »