מאת: מלני בר
אבא הלך להפגנות של הפנתרים השחורים
אבא הלך להפגנות של הפנתרים השחורים
אלה שגולדה אמרה עליהם שהם לא נחמדים
ואתם יודעים משהו?
היא צדקה
הם באמת לא היו נחמדים
הם היו כועסים ומתוסכלים ועצובים וזועמים
ובעיקר הם רצו להיות שייכים
לחברה הישראלית, לתושבים, למדינה
אני חושבת שאף אחד לא יגיד היום שהם טעו
אני הולכת כבר הרבה זמן להפגנות נגד הממשלה
אני מאלה שעכשיו קוראים להם אנרכיסטים
ואתם יודעים משהו?
אתם צודקים
אני באמת אנרכיסטית
אני חושבת שהסדר במדינה שלנו מעורער
המשטר מדורדר, ערימות השרים והסגנים זה מיותר
ואני רוצה שמישהו יפסיק את השנאה, זה בעיקר
זה יכול להיות גם ראש הממשלה הנבחר וחברו המיותר
רק שמישהו כבר יעשה איזה דבר
*****
כאישה מזרחית
כאישה מזרחית
משכילה ונאורה
אני חשה בושה.
אם אני מספרת שאני משכילה – בכל זאת תואר שני וכל מיני לימודי תעודה
מיד חושדים בי שהפכתי להיות שמאלנית ואשכנזייה
אם אני מספרת שאני מרוויחה טוב – בכל זאת יושבת בדירקטוריון של חברה ציבורית גדולה
מיד אומרים לי שזאת אפליה מתקנת, לפעמים כי אני מזרחית, בדרך כלל כי אני אישה
אם אני מספרת שאנחנו גרים בכפר שמריהו – בכל זאת בית גדול, עם חצר רחבה ובריכה
מיד מאשימים אותי בבגידה בכל מה שהתרבות המזרחית מייצגת ואומרת על עצמה
כאישה מזרחית
עצמאית וחזקה
אני לא מבינה.
האם זה שאני ממוצא מזרחי מחייב אותי להישאר בעיירה בה גדלתי, בשכונה?
האם זה אומר שאני צריכה להמשיך ולחיות בצמצום, במחסור, עם קשיי פרנסה?
האם זה אומר שאני לא יכולה להעריך תרבות והשכלה שאינם מהצד המזרחי של המפה?
כאישה מזרחית
אני חוששת שאני
לא מתאימה להגדרה.
לא מוכנה להיות טיפשה, גסה, חסרת בינה
לא מוכנה להסתפק רק במה שהתרבות המזרחית מציעה
לא מוכנה שהמזרחיות שלי תגדיר אותי כאדם, כאימא, כבת זוג, כאישה
רוצה יותר מהעולם ויודעת
שהעולם הוא בשבילי להריח, לטעום, לראות, לשמוע, לגעת
ואם הייתי מסתכלת על העולם בפריזמה הצרה הזאת של עובדת היותי מזרחית
ממשפחה חמה, חמישה אחים, בעיירה בדרום הארץ, בשכונה קטנה, בית עני
אם זה היה הדבר המרכזי שאתו הייתי מסתכלת על עצמי
לא הייתי הופכת להיות האישה המדהימה שאני
מלני בר, בת למשפחה בת שמונה נפשות מעיירת פיתוח בדרום הארץ, חיה באחד הישובים המבוססים בשרון, מרצה בתחומי מגדר וחברה.
