עטורת משילות וממון

מזה שבועיים שמתנהל בג'נין מבצע שנקרא "הגנה על המולדת". בניגוד למה שתחשבו, לא מדובר במבצע של צה"ל, אלא במבצע של הרשות הפלסטינית, שבאמצעות שוטרים פלסטיניים עם רכבים ממוגנים (שדומים להפליא לרכבי מג"ב), נלחמת בחמושים פלסטינים ממחנה הפליטים בג'נין.

ג'נין תמיד הייתה גרעין קשה של התנגדות ושל טרור וגם עכשיו, מחנה הפליטים שבעיר, בוער. החמושים הפלסטיניים בהם נלחמת הרשות, שייכים ל"פלוגות ירושלים" ("סראיא אלקודס"), הזרוע הצבאית של הגי'האד האיסלאמי וחמושי חמאס. יש שם פצועים, ישנם חמישה אזרחים ושלושה שוטרים הרוגים. יש קרבות – ויש קרבות גרסאות. ובתוך כל זה, ישנה גם החרמה של גוף תקשורת אחד, מינורי, אולי שמעתם עליו – "אל ג'אזירה".

את מבצע "הגנה על המולדת" החלה הרשות הפלסטינית בניסיון להשיב את המשילות במחנות הפליטים, תוך טענה שהחמושים מפריעים לסדר הציבורי ומהווים תירוץ לישראל לפעול בתוך מחנות הפליטים. דובר כוחות הביטחון של הרשות, אנוואר רחב, הסביר שהמבצע נועד להחזיר את שלטון החוק ולפעול מול חמושים המופעלים על ידי משמרות המהפכה האיראניים.

בדבריו, ציין רחב כי הרשות נטרלה רכבי תופת ומטענים במחנה הפליטים, שנועדו למטרות טרור ומהווים סיבות עבור ישראל להיכנס לשטח הפלסטיני. בקיצור, הרשות הפלסטינית התעוררה. החליטה להחיל משילות גם במחיר של עימות חם.

מי שלא התרשמה מהמבצע, הייתה רשת התקשורת "אלג'זירה". כתבי הרשת נכנסו לג'נין, למחנה הפליטים ודיווחו משם מתוך אג'נדת פרו-התנגדות ברורה. בכתבותיהם, הם מביאים את גרסת הרשות תחת גרשיים: "טיעוני" הרשות, או "הסיפור" שמספרת הרשות. את החמושים הם מקפידים לכנות "לוחמי התנגדות" (אנשי המוקאוומה).

"אל ג'אזירה", שסיקורה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא פרופורציונלי לסיקור של כל סכסוך אחר בעולם הערבי, ובעולם, מסקרים את הפגנת המשילות של הרשות הפלסטינית כאילו הם פועלים באופן ה"מסייע לכיבוש". הרשות הפלסטינית חשה הסתה נגדה והתססה של השטח על ידי גוף התקשורת החזק בעולם הערבי ואסרה, באופן חריג וקיצוני, על כתבי התחנה להיכנס לג'נין. זהו צעד תקדימי.

לאל ג'אזירה יש אג'נדות ברורות מאוד. עבור ישראל, אלה חדשות ישנות. בג'נין וברמאללה, אלה חדשות חדשות.

איך בונים מדינות?

התקשורת בערבית מדווחת רבות על השיחות בקהיר. בישראל, אנחנו שומעות קצת על קטאר, קצת על קהיר, פה ראש שב"כ, שם ראש מוסד, כולם הולכים וחוזרים והארץ לעולם עומדת. וחטופיםות ישראליםות אין.

בעולם הערבי, מדברים על השיחות המתקיימות בין תנועת חמאס ובין שליחיו של אבו מאזן, יושב ראש הרשות. השיחות הללו מתקיימות תחת חסות מצרית, כשלמצרים יש מתווה הולך ומתגבש לגבי "היום שאחרי" ברצועת עזה:

הסדרת המשך משילות חמאס במינון כלשהו, כזה שיעבור לרשות הפלסטינית בגרון ויביא כסף לרצועה – חמאס לא תוותר על הובלת "ההתנגדות האיסלאמית" בזירה הפלסטינית. היא חייבת להראות שהיא הביאה מימון וכוח לשיקום הרצועה. היא אמנם תהיה מוכנה לרדת מהבמה של ניהול האספקט האזרחי ברצועה, אך לא לרדת מבמת ההיסטוריה.

כבר עכשיו, כושלת חמאס בניהול המצב ההומניטרי. יש ביזה רבה ברצועה, יש ספסרות בסיוע הומניטרי, ואין אוכל. בעיקר אין אוכל.

הכנסת הרשות הפלסטינית – קרנה של הרשות הפלסטינית עולה, אבו-מאזן מבין שהמכות על ציר ההתנגדות מעלות את המניות שלו בקרב המדינות המעוניינות בסיום המלחמה בעזה (ארה"ב ומדינות ערב הסוניות). זאת בנוסף להיותו השחקן הפלסטיני היחיד שהקהילה הבינלאומית ומדינות ערב יהיו מוכנות להזרים אליו כספים לשיקום רצועת עזה, דרזדן של העולם המודרני.

ברגעים אלו ממש, נלחם אבו-מאזן בחמאס במחנה הפליטים של ג'נין. כך הוא מנסה לכופף את חמאס, כשהוא מריח את חולשת התנועה וחולשת מנהיגיה, כמו גם את הצורך הדחוף שלהם בהישגים. המשילות בגדה היא המבחן של הרשות הפלסטינית, להכנסתה, עטורת משילות וממון, לשיקום עזה.

מתוך הכוח הזה, בשיחות המשא ומתן בין הרשות לחמאס בקהיר, שתי התנועות דנות על שליטה. אבו מאזן לא יכניס את כוחות הרשות לרצועה אם חמאס ישוב להילחם בו – או לקחת קרדיט על הצלחות.

שיחות ה"פיוס" הפלסטיניות מתנהלות כבר מתחילת המלחמה, וכמו השיחות עם ישראל, גם בהן אין פריצת דרך. גם עסקת החטופיםות נמצאת שם, חמאס לא יסיים את עניין החטופיםות מבלי להבטיח שיקום לרצועה ולרצועה לא יהיה שיקום, או כסף, בלי שאבו-מאזן ייכנס לקחת את פרויקט השיקום הנורא בעולם.

זורקת הנעליים בצידנאיא

המשבר ההומניטרי בעזה כבר נכנס אל תוך שגרה רעה. ביזה של סיוע איננה דבר חדש באזורי סכסוך ומלחמה. לפני כמה שנים, היה הים האדום מלא בפיראטים. זה אולי נשמע אקזוטי, אבל בפועל, מדובר על מיליציות סומליות שהשתלטו על המדינה תוך כדי מלחמת האזרחים בה, ובזזו אוניות שעברו בדרכן לתעלת סואץ.

גם בעזה, יש מי שבוזז מזון ותרופות שמכניסים ארגוני הסיוע. גם חמאס בוזז, גם ארגונים קטנים, גם חמולות וגם פשוט אנשים, רגילים.

ועוד עניין שמתרחש בעזה: החטופיםות.

תנועת חמאס מפרסמת עדכון בעברית ובאנגלית לגבי המשא ומתן. הנוסח בעברית תורגם בסרבול, מדגיש שחמאס "מפגינה גמישות ואחריות" וישראל "מערימה קשיים". ההודעה חתומה בשם "תנועת ההתנגדות האסלאמית". לא עוד ממשלת חמאס, לא עוד תנועת התנגדות פלסטינית, לא עוד מייצגי העזתים.

הבחירה לפרסם דווקא בעברית ובאנגלית מספרת היכן חמאס חסר אונים. הוא פונה לציבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית, אותה טראמפ עדיין לא מוביל כנשיא. זמן שברירי.

כל מה שקורה במרחב הפלסטיני משפיע על ישראל. לכל קול שיוצא משם, יש הד בישראל וחוזר חלילה. ככה זה כשגרים על אותו מטר מרובע.

הרשות הפלסטינית עושה שרירים בהסכם "היום שאחרי" בעזה, כשהיא כבר בחצי הדרך לשם. מלחמת האזרחים הפלסטינית, שהחלה ב-2007 על גגות עזה, בין תנועת פת"ח וחמאס, מתנהלת בעימות קר על גבי המשא ומתן להסכם מדיני בעזה ובעימות חם, בג'נין. מצרים פורשת חסות ומנהלת שיחות על עתידה של עזה.

לכל זה, יש כמובן קשר ישיר להתמקמות העתידית של תנועת חמאס, או היעלמותה מהמפה (לא לפתח ציפיות). ואלינו. לעסקת חטופיםות ולביטחון העתידי של חבלי ארץ שלמים.

ואם תהיתן, אז התשובה היא לא. באף אחת מהשיחות האלו אין נשים. לא נשים פלסטיניות, לא נשים ישראליות. כל מי שרואה לנגד עיניו את "היום שאחרי" במרחב המשותף שבין הירדן והים, רואה זאת בעיניו.

לא בעיניה.